בין שבילי השדות של בוסנייה....../images/Emo63.gif
בין שבילי השדות הירוקים של בוסנייה, עמדתי מולך מביטה אל עיניך היוקדות ומבקשות במילה אחת פשוטה אהבה. הבטתי אל השמיים והמשכתי ללכת לצידך אך ידעתי בליבי לעולם לא אוכל להעניק לך את זו הבקשה. היית כהלך זר, כעובר אורח בחיי הופעת צצת תמיד משום מקום מחייך כובע ברט לראשך, וחיוך מסמיק במבוכה. שלום אז מה שלומך יקירה? כך שאלת,ואני מה יכולתי לחשוב, מה כבר יכולתי להגיד מה יכולתי להגיד שתקתי והמשכתי ללכת לצידך. וכשהשחר עלה התעוררתי אך שוב לא היית שם רק מכתב השארת חתמת בהבל שפתך. שלום אהובה, להתראות בתקופה אחרת - לא יודע להגיד בדיוק באיזו השעה אך חכי לי אמרת וסגרת בשקט הדלת והלכת כי ידעת שאין לנו צורך בעוד מילה. היום במבט לאחור חלפו עברו כבר עשרים שנה,אתה בא הולך חוזר נעלם ושוב הכל מתחיל מהתחלה... ואני עדיין מחכה לטבעת,לגושפנקא שתהיה רק שלי שם מתחת לחופה אך ידעתי בליבי היתה זו רק אשלייה מתוקה. לעולם לא אוכל להעניק לך את ליבי במתנה. כי אהבה רצית כך ביקשת, אך מה נתת בתמורה? ליל אהבים במלון ישן בוינה,באמסטרדם, ולפעמים גם בפאריז מול בית האופרה אחרי ארוחה במסעדה. אהבה ביקשת, התחננת כשבעיניך בערה התשוקה.. כשעירסלת את גופי וחדרת בשתיקה רועמת ולפעמים ביבבה חנוקה. אך ידעתי רק תשוקתך דיברה מגרונך, זעקה מכל נים ווריד מכל סנטימטר בגופך. לא ידעת אהבה - לא טעמת את ריחה אך ידוע ידעת תאוות בשרים תשוקת גבר לאישה.... בין שבילי השדות הירוקים של בוסנייה הענקתי את ליבי לך במתנה... אך אתה מה רצית - אהבה,תשוקה ואולי רק סתם חיבוק של חורף לחמם מעט גופך ליבך... (מוקדש לחברה יקרה שלי עם המון אהבה..) גלי
בין שבילי השדות הירוקים של בוסנייה, עמדתי מולך מביטה אל עיניך היוקדות ומבקשות במילה אחת פשוטה אהבה. הבטתי אל השמיים והמשכתי ללכת לצידך אך ידעתי בליבי לעולם לא אוכל להעניק לך את זו הבקשה. היית כהלך זר, כעובר אורח בחיי הופעת צצת תמיד משום מקום מחייך כובע ברט לראשך, וחיוך מסמיק במבוכה. שלום אז מה שלומך יקירה? כך שאלת,ואני מה יכולתי לחשוב, מה כבר יכולתי להגיד מה יכולתי להגיד שתקתי והמשכתי ללכת לצידך. וכשהשחר עלה התעוררתי אך שוב לא היית שם רק מכתב השארת חתמת בהבל שפתך. שלום אהובה, להתראות בתקופה אחרת - לא יודע להגיד בדיוק באיזו השעה אך חכי לי אמרת וסגרת בשקט הדלת והלכת כי ידעת שאין לנו צורך בעוד מילה. היום במבט לאחור חלפו עברו כבר עשרים שנה,אתה בא הולך חוזר נעלם ושוב הכל מתחיל מהתחלה... ואני עדיין מחכה לטבעת,לגושפנקא שתהיה רק שלי שם מתחת לחופה אך ידעתי בליבי היתה זו רק אשלייה מתוקה. לעולם לא אוכל להעניק לך את ליבי במתנה. כי אהבה רצית כך ביקשת, אך מה נתת בתמורה? ליל אהבים במלון ישן בוינה,באמסטרדם, ולפעמים גם בפאריז מול בית האופרה אחרי ארוחה במסעדה. אהבה ביקשת, התחננת כשבעיניך בערה התשוקה.. כשעירסלת את גופי וחדרת בשתיקה רועמת ולפעמים ביבבה חנוקה. אך ידעתי רק תשוקתך דיברה מגרונך, זעקה מכל נים ווריד מכל סנטימטר בגופך. לא ידעת אהבה - לא טעמת את ריחה אך ידוע ידעת תאוות בשרים תשוקת גבר לאישה.... בין שבילי השדות הירוקים של בוסנייה הענקתי את ליבי לך במתנה... אך אתה מה רצית - אהבה,תשוקה ואולי רק סתם חיבוק של חורף לחמם מעט גופך ליבך... (מוקדש לחברה יקרה שלי עם המון אהבה..) גלי