בין ערות לשינה
בין הסדין לשמיכת הפוך העבה הגדולה, כמעט נעלמת, מנסה לנשום נשימות ארוכות סדירות, לעבור למצב מנוחה, לתת לכמה שעות לעבור בלי לשים לב, לעצור את תחנות הרוח שבראש שלי. רגליים מקופלות אל תוך עצמי, ידיים מגוננות, ראש מונח על הצד, ואז על הצד השני, חסר מנוחה. שאיפה, נשיפה, שאיפה, ריצוד קלוש של מחשבה שכוחה מאחורי הראש, נשיפה. אולי לספור? מסך כחול בדמיון, ספרות אדומות מלאות מתחלפות בו- אחת אדום, מתפוגג, נשאר רק כחול עם אמצע דהוי, שתיים, ממלא חלל, מחשבה מתפרצת וקורעת את המסך הדק כל כך, את קרום השינה העדין. להתחיל מהתחלה? ומחשבה אחרת, ועוד אחת, ושלישית, ואת כבר לא מצליחה לעקוב, ואיך הן מצליחות ככה, בלי לשאול או לבקש, להשתלט עלייך. בסוף את נרדמת, בלי לשים לב, בעייפות גדולה, יגעה. כאן החלומות רודפים אותך, גם פה את חסרת מנוחה. מתעוררת בבהלה מחלום שבו סיימת סיר שלם של מקרוני ברוטב אדום, אלוהים, את זועקת וקמה מצרחה, סיר שלם, ומצליחה לנשום בהקלה כשאת מבינה שזה רק חלום, ומיללת חלושות לעצמך בהכרה שאת רדופה. בחלום הבא אחותך מפילה את התינוקת שבבטן שלה עכשיו, ובחלום שאחריו כולאים אותך בדירה חשוכה. את זוכרת את החלומות שלך, רצית לזכור, ועכשיו את כבר לא יודעת מה את רוצה. את גם חולמת עליו. האיש שלך, האיש היקר שלך, כבר חצי שנה אתם יחד. והוא הכי אמיתי ונכון ומושלם, בכלל ולך, כי הוא אוהב אותך בגללך. רק שלך לא בדיוק ברור מה זה בגללך, ומי זו את. כשאת חושבת על עצמך את נזכרת משום מה רק בכשלונות ובמגרעות, לא כי ניסית, כי זה מה שקפץ לך ראשון לראש. ופתאום, נדמה לך שאולי הוא לא בדיוק מכיר אותך, כי זה לא מה שהוא חושב, לא אלו הדברים שקופצים לו ראשונים לראש. עכשיו את מתחילה להרהר מה מפריע לך להיות עצמך, או אולי בכלל להיות. . כבר ארוך לי מדי, בנות יקרות שלי, למרות שרוב מה שרציתי להגיד עוד לא נאמר. אולי בהמשך (?). תודה שאתן כאן להקשיב, לקרוא, מאפשרות לי להרגיש.
בין הסדין לשמיכת הפוך העבה הגדולה, כמעט נעלמת, מנסה לנשום נשימות ארוכות סדירות, לעבור למצב מנוחה, לתת לכמה שעות לעבור בלי לשים לב, לעצור את תחנות הרוח שבראש שלי. רגליים מקופלות אל תוך עצמי, ידיים מגוננות, ראש מונח על הצד, ואז על הצד השני, חסר מנוחה. שאיפה, נשיפה, שאיפה, ריצוד קלוש של מחשבה שכוחה מאחורי הראש, נשיפה. אולי לספור? מסך כחול בדמיון, ספרות אדומות מלאות מתחלפות בו- אחת אדום, מתפוגג, נשאר רק כחול עם אמצע דהוי, שתיים, ממלא חלל, מחשבה מתפרצת וקורעת את המסך הדק כל כך, את קרום השינה העדין. להתחיל מהתחלה? ומחשבה אחרת, ועוד אחת, ושלישית, ואת כבר לא מצליחה לעקוב, ואיך הן מצליחות ככה, בלי לשאול או לבקש, להשתלט עלייך. בסוף את נרדמת, בלי לשים לב, בעייפות גדולה, יגעה. כאן החלומות רודפים אותך, גם פה את חסרת מנוחה. מתעוררת בבהלה מחלום שבו סיימת סיר שלם של מקרוני ברוטב אדום, אלוהים, את זועקת וקמה מצרחה, סיר שלם, ומצליחה לנשום בהקלה כשאת מבינה שזה רק חלום, ומיללת חלושות לעצמך בהכרה שאת רדופה. בחלום הבא אחותך מפילה את התינוקת שבבטן שלה עכשיו, ובחלום שאחריו כולאים אותך בדירה חשוכה. את זוכרת את החלומות שלך, רצית לזכור, ועכשיו את כבר לא יודעת מה את רוצה. את גם חולמת עליו. האיש שלך, האיש היקר שלך, כבר חצי שנה אתם יחד. והוא הכי אמיתי ונכון ומושלם, בכלל ולך, כי הוא אוהב אותך בגללך. רק שלך לא בדיוק ברור מה זה בגללך, ומי זו את. כשאת חושבת על עצמך את נזכרת משום מה רק בכשלונות ובמגרעות, לא כי ניסית, כי זה מה שקפץ לך ראשון לראש. ופתאום, נדמה לך שאולי הוא לא בדיוק מכיר אותך, כי זה לא מה שהוא חושב, לא אלו הדברים שקופצים לו ראשונים לראש. עכשיו את מתחילה להרהר מה מפריע לך להיות עצמך, או אולי בכלל להיות. . כבר ארוך לי מדי, בנות יקרות שלי, למרות שרוב מה שרציתי להגיד עוד לא נאמר. אולי בהמשך (?). תודה שאתן כאן להקשיב, לקרוא, מאפשרות לי להרגיש.
