בין דין צבאי קבע שאיציק מרדכי

טל קר

New member
בין דין צבאי קבע שאיציק מרדכי

ישאר אלוף. אישית, יש לי תחושה שלפי מה שמתפרסם בעיתונים לשופטים בצבא ובאזרחי יש אונות נפרדות לפסק הדין ולגזר הדין. איכשהו אני תמיד נתקלת בכך שמחד - 'מעשה חמור/יש לגנותו/מכת מדינה/יש למגר' ומאידך מגיע פסק דין עם עונש מגוחך עד לא קיים. אז גם באיציק מרדכי זה "קציני צהל חייבים לשמור על טוהר מידות אבל ישאר אלוף"
 

ADUOCATE

New member
סוטה הוא לא

תמיד כשרוצים להקל בעונש של פושע מין אומרים הוא חולה נפש או אי שפיות או סתם סטיה. אבל לא! איציק מרדכי ששרת בצבא והיה בן אדם שעשה המון למען הצבא והעם עשה פשע במודע! הוא אדם בריא ריאלי נורמלי וכמו כל אחד אבל החליט מבחירה לעשות פשע! לבצע עברת מין ויותר מפעם אחת! לכן אם כל הכבוד לאדם במעלתו ודרגתו מקומו עם יתר העבריינים! הוא נחלץ מהעונש רק בגלל ניצול מעמדו והכסף הרב שהזרים לפרקליטו.
 

newfolder

New member
נכון.

לכן אני מתייחסת באופן שונה לאנסים ולפדופילים. אני מאמינה שרוב הפדופילים סובלים ממחלת נפש שיש לטפל בה. אין טעם להעניש אותם. יש להרחיק אותם מהציבור ולטפל בבעיה שלהם כדי שלא יחזרו לתקוף. לגבי אנסים, לעומת זאת, אני סבורה שרובם אינם סוטים, אלא אנשים "נורמטיביים" שפשוט קוראים את השטח ומסיקים (אחרי חישוב די קר) שבלאנוס מישהי/ו (בדרך כלל אישה) רב הרווח על הסיכון. הם מקבלים (מגיל צעיר) את המסר מהחברה שצרכיהם חשובים יותר מצרכיהם של אנשים אחרים. לכן בדר"כ גברים אונסים/מתעללים בנשים - משום שהרבה יותר גברים מקבלים את המסר הזה מאשר נשים.
 
אנסים ופדופילים.

הם תוצר של החברה גם האכזריים שביניהם. מעטים אלו המסייעים והמורשעים בעבירות מין שונות ומשונות שאפשר להגדיר אותם "פסיכופאתים". רוב האנסים והפדופילים הם: אביך, אחיך, בנך, גיסך, בן דודך, שכנך, חברך לעבודה, בן זוגך. לפעמים מערכת החוק מתנהגת כלשכת הרווחה ביחס לפשעים אלימים, שנעשים בזדון. אולי מכיוון שהיא רוצה להעביר מסר חינוכי כלשהו. אולי: "ואהבת לרעך (ולקרובייך) כמוך". אך האם פירוש משפט זה הוא: "ואהבת למרע לך כמוך"?! מה אפשר לצפות מחברה, שבספר הספרים שלה מסופר כיצד מרטשים את גופת הנאנסת, שנאנסה על ידי גברים רבים, על מנת להשתמש באיברי גופתה כסוג של אימייל?! אם יכרתו את הזיין לאנסים ששללו את האפשרות שיש להם הפרעה נוירולוגית, או פסיכוזה נפשית, אני בטוחה שכמות האנסים תרד ב 99 אחוזים. או שאולי יש סיבה לרחם על טייסים שדופקים ילדה בת ארבע עשרה? או לחבק נערים בני שש עשרה שדופקים את החיים לילדה בת שלוש עשרה? או להאשים את עצמנו בכך שאב מבקש מהבן שלו למצוץ לו את הזיין? או להבין את נבכי נפשו של אסיר שמזיין בתחת את חברו לתא שמאוהב באישתו? או להעריץ את טובי לוחמינו שעושים זובור ללוחמים אחרים? כיצד זה גיל האנסים יורד משנה לשנה? כיצד זה ילדים בני שלוש עשרה אונסים? מדוע אני מפחדת ללכת לבד בלילה? מדוע אני מפחדת לגור לבד? אולי, משום שאלימות היא הנורמה, אולי משום שאחד מגילוייה - האונס, הוא נורמה. אולי.
 

ADUOCATE

New member
../images/Emo45.gif

הטבת לנסח זאת שאנסים הם נימצאים בתוכנו, הם חיים איתנו בבית,במקום העבודה,בבילויים ובעצם בכל פינה ומקום. החוק כפי שמנוסח כיום מחמיר ומגן עלינו מפני עברייני המין,הבעיה היא שהשופטים והמערכת כולה לא מיישמת את לשון החוק הכתובה, ומפעילים "רחמנות רבה" בשיקול הדעת כשבאים לגזור את העונש. במקום שהמדינה תפעיל את שרותי הרווחה לטובת הניפגעות ולטובת מניעת עברות המין היא מפעילה זאת לעבריינים ולבני משפחותהם. אדם הופך לאנס בגלל שהוא בחר בכך, הוא ידע ויודע מה הוא הולך לבצע והחליט למרות זאת לבצע את זממו, אין כאן שאלה של רחמים אלא של טיפשות מערכת האכיפה והחוק שהעברייני המין "משחקים" בה כרצונם, (או כעצת פרקליטיהם) אם וכאשר ימומש הלכה למעשה לשון החוק אני בטוח שתהיה רתיעה, אני בטוח שיצומצם האנשים שיחליטו לאנוס, אבל זה צריך לבוא לידי ביטוי לא רק באונס אלא הרבה הרבה לפני כן! אדם אשר החליט להטריד\לתקוף מינית צריך להיות בטוח שהוא יבוא על עונשו, ובכך ירד המיקרים של אונס בעשרות אחוזים. אני יודע שלא ניתן למנוע 100 אחוזי אונס אבל אפשר לצמצם במידה ניכרת את עברות המין לסוגיהם. אין סיבה שבעולם שבנות ונשים תיפחדנה ואנסים ילכו ללא מורא מפחד החוק!
 

טל קר

New member
יש להבדיל בין עצם המשיכה למימוש

המשיכה, צריך להעניש פדופילים לא על עצם המשיכה שלהם לילדים אלא על מימוש עצם המשיכה לילדים, שבמקום לעצור בעצמם או לפנות לטיפול הם העדיפו לפגוע בילדים עבור סיפוקם המיני.
 

newfolder

New member
רק חבל שהמדינה לא מממנת

להם טיפול. זה טיפול יקר ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו. אני לא מבינה למה בטחון הציבור צריך להיות מופקר בידי טוב ליבם וגודל ארנקם של הפדופילים. זה התפקיד של המדינה.
 
הנורמה בחברה זה להיות סוטה.

דווקא בקרב חולי הנפש, והמוגבלים שכלית, אפשר למצוא בחורים וגברים שנוהגים באופן נורמטיבי מוסרי. לא כתבתי שזו "סתם סטייה", זו סטייה מדופלמת! רבים הגברים אשר סוטים אותה ולכן היא חמורה עוד יותר. החברה מאפשרת נורמטיביות לסטיות אלימות ולכן ניתן לומר בפשטות שרמת המוסר של חברה כזו ירודה. אפילו מלחכי העשב טובים מאיתנו, בני האדם?!
 

newfolder

New member
אכן מלחכי העשב טובים מאיתנו.

הם לא מספיק מתוחכמים כדי להיות כל כך רעים. אני חושבת שסטייה מוגדרת שמשהו נדיר, חריג, ששונה מהנורמה, ולכן סוטה. מכאן, שאם אונס הוא תופעה מקובלת יחסית, אז היא לא סטייה אלא חלק מהנורמה. נורמה שהושרשה ע"י בעלי אינטרסים וכח.
 

אלי ו.

New member
לפי הסטנדרטים של גזר הדין השני

איציק מרדכי בכלל היה צריך לקבל פיצוי מהמתלוננות.
מענין מה היה גזר הדין אם הפושע לא היה עורך דין "מכובד" אלא נניח מוכר בחנות והילד היה בנו של שופט. מזכיר לי את ישעיהו "למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה"
 

כינוי1982

New member
דווקא במקרה של העו"ד

התוצאה נראית הרבה יותר מקוממת מעל דפי ווינט מאשר כשקוראים את פסק וגזר הדין. זה לא שאי אפשר לחלוק עליה, אבל כשרואים את הנסיבות בגינן הגיע השופט להחלטה אליה הגיע, קשה לי לקבל את ההנחה שגזר הדין היה נמוך משום שדובר בעו"ד.
 

כינוי1982

New member
אם אני זוכר נכון

בגזר הדין פורטה שורה של נסיבות שהביאו את השופט למסקנה שלא מדובר במקרה שראוי לענישה הגבוהה ביותר, ואפילו לענישה נמוכה: העובדה שהנאשם הודה (ושלא במסגרת עסקת טיעון, אני חושב), הביע חרטה והתנצל בפני הקורבן; העובדה שהוא החל ללכת לטיפול; העובדה שהמעשים האסורים הופסקו ביוזמתו; העובדה שחלפו 7-12 שנים מאז התרחשו האירועים; העובדה שמעבר למקרה הזה הנאשם היה אדם נורמטיבי בלי עבר פלילי; העובדה שהנאשם התחתן, הקים משפחה שתלויה בו ופיתח קריירה; העובדה שהקורבן לא העיד ולא הוגש שום תסקיר או חוות דעת שהעידו על מידת הטראומה שנגרמה לו; העובדה שהמעשים לא לוו באלימות ושלא הייתה חדירה. אני לא חושב שהעונש שניתן הוא ראוי, אבל לא נראה לי שזה קשור להיותו עורך דין. זה סתם משהו שאני מניח עשה כותרות טובות לעיתואנים, אז הוחלט להדגיש את זה.
 

טל קר

New member
אני חושבת שצריך להחמיר בעונשם

של אלו שלא מודים, שלא הפסיקו אלא היה צורך להפסיק אותם, שלא הביעו חרטה, ושסירבו לפנות לטיפול, כלומר לתת להם עונש על ההתעללות + התנהגותם לאחר הפגיעה, ולא להעניש רק על התנהגותם לאחר הפגיעה בלי כל עונש על ההתעללות, כך שאם למשל עוברות שנים (להרבה נפגעים/ות לוקח שנים רבות להתלונן אם בכלל, הרוב העצום הרי מעדיפות/ים שלא להתלונן בכלל) או שהם הועילו בטובם להתנצל אחרי שנים של פגיעה אז מה שנותר זה לתת להם עבודות שירות על אותן שנות פגיעה ותו לא. הנפגע/ת הבא/ה שצריכ/ה לחשוב אם להתלונן במשטרה או לא, ורואה כזה עונש, האם זה מקטין או מגדיל את הסיכוי שת/יפנה?
 

כינוי1982

New member
אל תביני אותי לא נכון

אני לא בעד העונש הנמוך הזה שנראה לי מגוחך. אבל צריך לזכור שיש רף ענישה מקסימאלי בחוק שמעבר לו אי אפשר להחמיר יותר, ואי אפשר לעשות "ענישה פלוס". אי אפשר לתת לכולם את העונש המירבי, כי בכל זאת רוצים שתהיה דיפרנציאליות בענישה. החוק מציב לנו עונש מקסימלי, שנועד למקרים הקשים ביותר. לא מדובר בעונש הממוצע לעבריין (לא בהכרח עבריין "מין") אלא בעונש הקיצוני ביותר. מי שהתחרט חרטה כנה למשל והביע נכונות ללכת לטיפול, הוא באמת מישהו פחות מסוכן ממישהו אחר ולכן הוא יקבל עונש נמוך יותר. אגב, ענישה נמוכה יותר למי שהודה והביע נכונות ללכת לטיפול רצויה גם כדי לחסוך הליכים משפטיים שגובים זמן וכסף ומקטינים גם ככה את הסיכוי לגזר הדין גבוה. בקשר לשאלת ההרתעה - מכל השיקולים שקיימים היום בפילוסופיה של הענישה, הרתעת אחרים היא השיקול הבעייתי ביותר: מחקרים רבים חולקים על מידת ההרתעה שבעונשים גבוהים (יש שגם טוענים שעונשים גבוהים מדי מביאים לפגימה בתחושת הריאליות של העונש ולכן דווקא מגבירים פשיעה), הם פוגעים באדם מעבר לאשמתו כדי להשפיע על אחרים, במידה ומדובר במאסר הם יקרים למערכת ומביאים להצפה של בתי הסוהר שמביאה לבעיות אחרות. אני חושב שצריך להיזהר כשתומכים בענישה גבוהה משיקולי הרתעה, אבל אני כן חושב, ולפחות בנקודה הזו נדמה לי שאנחנו מסכימים, שיש עונשים שהם שערורייתיים במידת הענישה האפסית שלהם. לגבי ההשפעה של עונשים כאלו על מתלוננים אני מסכים, ולצערי מדובר בכל קורבן של עבירה ולאו דווקא עבירות "מין" (גם עבירות אלימות קלאסיות, עבירות רכוש וחטיפה) אבל גם כאן אי אפשר לתת לאדם עונש מעבר למידת אשמתו, בגלל שזה משפיע על אחרים. הכלל המשפטי שלנו הוא הכלל הקנטיאני: יש להתייחס לאדם כאל תכלית בפני עצמו ולא כאל אמצעי. שוב, זה לא אומר שאי אפשר לתת עונש גדול יותר מעבודות שירות (צריך לדעתי) אבל עדיין צריך לשמור על העיקרון הזה. בכל מקרה לקרבן עבירה תמיד יש זכות לדרוש גם פיצויים מהתוקף בהליך אזרחי, ולפעמים הוא גם מקבל פיצוי בהליך הפלילי (כמו במקרה עם עוה"ד). זה לא תמיד עוזר, לא כולם יכולים להרשות לעצמם ולא תמיד לתוקף יש כסף, אבל זו עדיין אופציה שקיימת תמיד לצד ההליך הפלילי, ולכן אני לא בטוח שצריך למדוד הכל במספר השנים שיקבל התוקף בכלא. העיתונות נוטה להזניח את זה כי זה פחות עובר מסך, והיא נוטה לטפח נרטיב לפיו מאסר הוא חזות הכל, אבל זה לא תמיד נכון.
 

טל קר

New member
תגיד לי, מאיפה לאחר שאתה רואה

מה קורה בשטח אתה בא מהכיוון של "יש רף ענישה מקסימאלי בחוק שמעבר לו אי אפשר להחמיר יותר"? בפועל יש רף ענישה מינימאלי שמעבר לו אי אפשר להקל יותר. למה אי אפשר לעשות "ענישה פלוס"? כמו שבחוק להטרדה מינית יש תוספת למי שמתנכל למי שהתלוננה, אפשר לקבוע זאת גם בחוק. נראה לך שאם זה לא היה קשור בגוף אלא בכסף, שמי שמעל במשך שנים אם הוא יגיד סליחה בסוף כשיתפסו אותו או יפסיק על דעת עצמו, יתנו עבודות שירות? סליחה זה כשדורכים בטעות על הרגל, לא כשמנצלים מינית במשך שנים ילד בן 11 ואז אומרים סליחה ומקבלים עבודות שירות. ולטיפול הבנאדם היה צריך ללכת לפני שפגע, לא לאחר שנים שפגע. לא יתכן שאחרי שנות פגיעה יהיה סוג של כסת"ח שהפוגע יוכל לעשות כדי לצאת עם עבודות שירות. אני לא יודעת אם מי שברגע שתפסו אותו אומר 'וואלה, טעיתי, נלך לטיפול' יותר או פחות מסוכן ממישהו אחר, יכול להיות שהוא פשוט יותר ערמומי ממישהו אחר, למשל אם המתעלל הוא עורך דין שמכיר את הטריקים שלוחצים על הכפתורים הנכונים בקרב שופטים. אני לא יודעת מאיפה העוז במציאות שלנו לדבר דברים ריקים על עונשים ש"פוגעים באדם מעבר לאשמתו". איפה אתה חי? במציאות בה עברייני מין מקבלים 'עונשים שפוגעים באדם מעבר לאשמתו לצרכי הרתעה', או במציאות שרוב הנפגעים/ות (80-90%!!!!!!!!!!!!!!!!!!) בכלל לא מתלוננים, וגם אלו שכן, אלו שמורשעים מקבלים עונשים מגוחכים? בנוגע להצפה של בתי סוהר - הצפה של החברה שלנו במתעללים ומנצלים מסוכנת הרבה יותר. ניצול ופגיעה מינית זה לא 'פגיעה ברכוש', והעונש הרצוי בהחלט צריך להיות במסגרת שהאדם פגע בחברה, ומקבל עונשו מהמדינה, לא 'משלם פיצוי' למי שיכול להרשות לעצמו תהליך אזרחי.
 
למעלה