בימים האחרונים ...
לאחר דיון מתיש ומפרך בפורום אחר בפלנטה שלנו אני מנסה לגבש ניסוח נכון לגבי התרבות הסביבתית של הישראלי המצוי, אם בכלל יש כזה דבר. היה מדובר שם על איסוף פירורים במסעדה. נניח שאתם יושבים במסעדה ונשמטים לכם פירורים ביד רחבה על הספה שבה התיישבתם. האם אתם אוספים אחריכם? משאירים למלצרית? ברור שהמלצרית או איש השולחנות יאסוף את הפירורים האלו במסגרת תפקידו אם השארתם לו את המלאכה הזאת. common courtesy, לפחות בתרבויות מערביות מסוימות, מכתיב שהבן-אדם הנורמלי בא לקראת המלצרית, או שיש בו שמץ מחויבות נקיונית, ואוסף לפחות חלק מהשיירים האלו בעצמו. בתרבויות אחרות הסועד יאמר לעצמו "בשביל מה אני משלם שירות?" ולא יאסוף בכלל. אם לקחת את זה קצת יותר רחוק, אז אם המוטו הוא "קיבלת נקי, תחזיר נקי" - אולי הסועד אמור גם לגשת למטבח ולשטוף את צלחתו. נכון? נו, בטח שלא נכון. אז איפוא עובר פה הגבול? אותו דבר בחדר המלון - אדם סביר לא יסדר את המצעים בשביל החדרנית. אם מפני שבזה הוא בעצם מטיל עליה עבודה כפולה - גם לפרק את הסדר שהוא יצר וגם לסדר מחדש, או מפני ששוב "בשביל זה שילמתי". אותו דבר ברמזור. אדם סביר לא ישליך החוצה פחית קולה או קופסת סיגריות. אדם לא סביר יאמר לעצמו "בשביל מה שילמתי מיסים? שינקו אחרי". ואולי זה לא אותו דבר. אז זהו, שאני מנסה למצוא ניסוח הולם לְמה סביר ומה לא סביר ואיפה אנחנו גולשים מהתנהגות למופת, אולי אובר-מופתית, להתנהגות של הישראלי המכוער.
לאחר דיון מתיש ומפרך בפורום אחר בפלנטה שלנו אני מנסה לגבש ניסוח נכון לגבי התרבות הסביבתית של הישראלי המצוי, אם בכלל יש כזה דבר. היה מדובר שם על איסוף פירורים במסעדה. נניח שאתם יושבים במסעדה ונשמטים לכם פירורים ביד רחבה על הספה שבה התיישבתם. האם אתם אוספים אחריכם? משאירים למלצרית? ברור שהמלצרית או איש השולחנות יאסוף את הפירורים האלו במסגרת תפקידו אם השארתם לו את המלאכה הזאת. common courtesy, לפחות בתרבויות מערביות מסוימות, מכתיב שהבן-אדם הנורמלי בא לקראת המלצרית, או שיש בו שמץ מחויבות נקיונית, ואוסף לפחות חלק מהשיירים האלו בעצמו. בתרבויות אחרות הסועד יאמר לעצמו "בשביל מה אני משלם שירות?" ולא יאסוף בכלל. אם לקחת את זה קצת יותר רחוק, אז אם המוטו הוא "קיבלת נקי, תחזיר נקי" - אולי הסועד אמור גם לגשת למטבח ולשטוף את צלחתו. נכון? נו, בטח שלא נכון. אז איפוא עובר פה הגבול? אותו דבר בחדר המלון - אדם סביר לא יסדר את המצעים בשביל החדרנית. אם מפני שבזה הוא בעצם מטיל עליה עבודה כפולה - גם לפרק את הסדר שהוא יצר וגם לסדר מחדש, או מפני ששוב "בשביל זה שילמתי". אותו דבר ברמזור. אדם סביר לא ישליך החוצה פחית קולה או קופסת סיגריות. אדם לא סביר יאמר לעצמו "בשביל מה שילמתי מיסים? שינקו אחרי". ואולי זה לא אותו דבר. אז זהו, שאני מנסה למצוא ניסוח הולם לְמה סביר ומה לא סביר ואיפה אנחנו גולשים מהתנהגות למופת, אולי אובר-מופתית, להתנהגות של הישראלי המכוער.