ביטוח לאומי (ימח שמם)

ריפנזל

New member
ביטוח לאומי (ימח שמם)

הייתי בשתי ועדות. אורטופד - שדירדר לי את המצב עוד קצת בזכות הבדיקה הנפלאה והעדינה שלו, כשסופסוף התקדמתי לאנשהו, וראומטולוג. אחרי השניה אמרו לי שתוך שבועיים אני אקבל תשובה. היום קיבלתי מכתב, אבל במקום תשובה נתנו לי זימון לעוד ועדה - פסיכיאטר. למה? האל יודע. מה אני אמורה לספר לו? אולי גם את זה האל יודע. מה? חזרנו לימי הטרום איבחון? כשראש מחלקת פרקים המפגר של אסף הרופא אמר לי, בת ה-18 שהכי רצתה בעולם להתגייס לצבא ונשבר לה מהכאבים שלה, שזה הכל בראש! אני באמת מרגישה כאבים, אבל המצאתי אותם בתת מודע בגלל שאני לא רוצה להתגייס ונתן לי הפנייה לפסיכולוג. (בזמנו השגתי דחייה קלה בשירות והמצב השתפר וכן שירתתי שירות מלא שרק לקראת סופו קיבלתי הבחנה והורדת פרופיל מ-97 ל-64) מה הם מנסים להשיג בזה? ואם הוא ירשום לי כדורים אז סליחה, אבל דיכאון אין לי, מצטערת באמת, ותופעות לוואי של כדורים תופסות אותי ממש חזק, אז לא תודה. אני סובלת מספיק. בנוסף, בבדיקה אצל הראומטולוג הוא שם לב שלחץ הדם שלי גבוה (כאילו דא? הייתי בלחץ מהוועדה, כמה מפתיע ואפילו מקורי) אז אני צריכה להביא איתי 5 בדיקות לחץ דם אחרונות. רק, כמה חבל, את האחרונה עברתי לפני אולי 3 שנים במסגרת הצבא, ואז אם כבר לחץ הדם שלי נטה להיות נמוך מדי, לא גבוה. ותאמינו לי שלא הייתי היסטרית, ולא הגזמתי אפילו במילימטר בתיאור הקשיים שלי, זה לא הסגנון שלי, ולמרות זאת הוא אמר (הראומטולוג) שהוא דווקא נתקל בהרבה מקרים של פיברו, אבל הוא לא יודע שזה יכול להיות כל כך חמור (בתוספת חצי חיוך). וכרגע אני במצב יותר טוב אפילו ואני יודעת שיש שהיו במצבים הרבה יותר חמורים, להרבה יותר זמן. בבקשה תכתבו, אם גם אתכן שלחו, מה היה שם, בשביל מה וכל דבר. ואני יודעת שיש שכן הלכו ושזה כן היה מאוד רלוונטי עבורן. אני ממש לא מזלזלת, אני אהיה האחרונה שתזלזל
. ואני גם מצטערת על כל העצבים שזרקתי כאן על המסך. אני פשוט רותחת מהם. אפרת
 

sשיר

New member
הפסיכאטר במל"ל

לא יתן לך כדורים. אין לו סמכות כזאת (כלומר תחת המסגרת הזו) הוא רק יבדוק אותך. הוא באמת לא נושך, אם אין לך כלום פסיכיאטרי, אז הוא יגיד שאין לך כלום [אגב, לא קורה כלום אם הם מחליטים שכן יש לך, חצי ממה שכתוב בסיכום שלי מביטוח לאומי - הזוי לחלוטין, ואין לי מושג מאיפה הם הוציאו את הנאמר שם, והחלק הנפשי, הוא זה ש"זיכה" אותי ברוב האחוזים.] הרופאים במל"ל לא משפיעים עלייך בכלום מלבד בתחומם בכלל [אחוזי הנכות וכו'] הוא לא יציע טיפולים, לא ירשום כדורים רק ישאל אותך כמה שאלות כדי לאבחן את מצבך. מכיוון שפיברו' במקרים רבים מלווה בדיכאון, הם "מכסים" את כל התחומים. אין צורך לכעוס או להעלב, אם אין לך כלום נפשי, תגידי שאין לך כלום נפשי. בסכ"ה זה בזבוז של 5 דקות המתנה ו5 דקות איבחון
 
לפעמים אני שואלת את עצמי

מה היה קורה אילו כל החוויות האלה היו נרשמות במרוכז אני מדברת על חוברת /ספר/אנציקלופדיה ששמה - חוויות ועדות הבטוח הלאומי כן, אני יודעת שיש כאלה שלא עוברים שום דבר רע שם, אבל, אני גם יודעת מה אני עוברת, ואני יודעת שבין זה לבין מוסד ציבורי הפער הוא כמו בין משטרה למאפיה.... (בדיחה טובה, על רקע החדשות, לא?) בקיצור יקירתי, מה שהם אומרים, זה שלהם לא בוער שום דבר ושאבחנה של רופא מחוץ למלל ובין אבחנה שלהם יש פער של ... כמה עשרות שנים (תלוי בגיל הרופא הפנסיונר של המלל שמקבל את שכרו מהם) תראי - יש להם אינטרס, שלא לתת לך אחוזים כי זה בניגוד להנחיות שלהם לכן הם ממש מסוגלים להגיע להתעללות בנבדקים אני לא מגזימה השבוע נתקלתי בארבע נשים שכל אחת מהן תעיד בקול רם שהיינו אצל רופא וישבנו מחוץ לדלת ושמענו את כל תהליך הבדיקה של זה שקדם לנו , כי הרופא הזה פשוט צועק לכל אורך הדרך, תוקף וצועק, וכל מה שמנסים להגיד לו הוא מפסיק באמצע ובסופו של דבר גם קבע לכל מי שהיה אצלו, כולל אותי ש"אין לו" (מדובר באסטמה שיש לי מזה 25 שנים, וראיתי הרבה מאד רופאים בחיי על רקע זה ומעולם, מעולם מעולם, זה לא נשלל ונאמר שאולי זו חרדה, והבדיקות הפיסיות גם תמיד תמכו בכך, בקיצור זה פשוט נעשה באופן ממש מושחת, אבל לפעמים מ מ ש אז - 1 אל תתרגשי, את בחברה טובה של עוד נכים רבים שנתקלים באטימות מוטרפת וברשעות מכוונת 2 - תעשי את הדבר הטוב ביותר עבורך - משמע - קבלי אחוזי נכות מכל סעיף שרק מתאפשר ואם הם רוצים לסמן אצלם שזה פסיכיאטרי ולא פיברו, שיעשו כך, לכל היותר תוכלי לתבוע בהמשך "החמרה" על הפיברו אם הם ישללו אותה היום 3 - גם אני לא בדכאון, וככל חולה במחלה שסמויה מהעין, עוברת את הגהנום של "הכל בראש" לא, אל תיזכרי בשריטות מהעבר שהכעס על כך גורם, זה סתם יעצור אותך איפה שאת היום. שיגידו, מה שרוצים העיקר שבסופו של יום יתנו לך את האחוזים הכוללים שנדרשים, ואיך הם יחלקו את זה זה לא רלוונטי כשהכסף הזה נכנס 4 - אם אין לך בעיה של ניידות ואינך מתכוונת להמשיך לתביעת ניידות אין לכך חשיבות מה הסעיף. בסופו של דבר, את יכולה אפילו להקים עמותה (אני מצטרפת ראשונה) של מזועזעי הבטוח הלאומי ונלחם בשחיתות, כאב בצד כאב, נוקשות בצד נוקשות וננצח... את כל הרעים... (זה נכתב במצב רוח מיוחד, ולכן, אם אני חלילה כאן, פגעתי במישהי/הו שקורא את זה, בבקשה לקחת בחשבון שאני ממש לא רוצה לפגוע, אבל כן, הבטוח הלאומי, הועדות שבו (בהכללה כמובן) זה מבחינתי (ביחד עם עוד כמה) הדבר הנורא ביותר שישנו, כי הוא קיים כאשלייה ותו לא. זה מעולם לא העסיק אותי עד שבאתי למקום הזה, ולפתע אני מגלה עד כמה הכסף מסריח , המוסד הזה רקוב, ועדות הנכות זה שחיותות ממדרגה ראשונה, ואין מי שיפצה פה תנחשי למה? כי זה אוכלוסיה חלשה, שבקושי נלחמת על קיומה אז למי יש כח בכלל להילחם בשחיותות הזו? זהו, שפכתי את חמתי וזעמי, ושוב, סליחה אם מישהו נפגע אישית, אין כאן שום עניין אישי (למעט אותם הרופאים של המלל שבדקו אותי ועשו בי את מה שעשו()
 
חובה לפנות עם עורך דין

הבנתי גם שעורכי הדין לא מתרשמים מהסירוב של ביטוח לאומי הם לבסוף מעבירים את התיק לבית דין לעבודה ושם הם מצליחם להשיג לנו מה שמגיע לנו באמת. מי שמעונית הגעתי להסכם עם משרד עורכי דין שיושבים בככר המדינה והם החליטו לעזור לנו בלי לשדוד אותנו . אשמח להעביר לכל מי שמעונין את הפרטים וכל אחד יחליט לעצמו לאחר שידבר אתם. הם מתכננים (זה יקח בטח זמן)להגיש תביעה יצוגית עם הזמן שתעזור לכולנו (סבלנות) בהצלחה בתי
 

מיששש

New member
אל תדאגי... ככה זה בבט"ל

כפי שקודומותי כתבו - תמיד מזמנים אותו לוועדה פסיכיאטרית. לכאורה, זה לטובתינו, כי ככה אפשר לקבל אחוזים נפשיים בנוסף. למעשה, לאף אחד אין חשק לתת לך אחוזים, אבל לרופאים יש חשק גדול לקבל שכר, ולכן הם דואגים שיפנו אליהם חולים גם כשלא צריך, גם כשישי הוכחות שאין בעיה נפשית, וגם בוועדות חוזרות, כאשר רק לפני שנה ושנתיים פסיכיאטר של המוסד קבע שאין שום דבר נפשי. העולם של הביטוח הלאומי הוא עולם אחר. החוקים שם שונים מהחוקים שלנו... הם כותבים ועושים מה שבא להם, ורק לעיתים רחוקות יש לזה קשר למציאות. זה נכון גם לגבי לחץ הדם - את פשוט צריכה להביא את המסמכים, וזה כנראה לא ישנה כלום. אז מה, לכי לאחות קופת חולים שתמדוד ותפקססי להם את התוצאות. הם אפילו לא יזכרו שביקשו ממך... צריך ה-מ-ו-ן סבלנות איתם, ולא פחות חשוב - מזל.
 

ריפנזל

New member
היי ../images/Emo140.gif תודה לכולכן

ואם יחליטו לזרוק לי כמה אחוזים נוספים, למה לא. אני לא אתנגד
. יום ראשון הבא הוועדה.
אפרת
 
אפרתי יקירה, חבל על העצבים

כשפניתי למל"ל נאמר לי שאזומן לועדות לפי הצורך. נאמר לי שבגלל שיש לפיברומיאלגיה צד נפשי סביר להניח שאזומן לפסיכיאטר. אחרי 2-3 ועדות, נפגשתי עם מנהל מחלקת הנכות הכללית בכרמיאל. (תקראי את החלק התחתון של ההודעה) הוא הסביר לי שאל לי להתרגש מההרגשה שלי בועדות (זה לא עזר....
) יצאתי מרובן בבכי. מה- 4 הראשונות לקח לי יומיים להתאושש, מהאורטופד לקח לי שבוע ומהאבחון הפסיכולוגי התמוטטתי לחלוטין. (2 וחצי קומות ברגל + מעל 4 שעות מתישות לחלוטין
) בינתיים לא קיבלתי זימונים נוספים. אני אמורה להיפגש לפגישה קצרה עם מי שמחבר את התיק (סך כל ההמלצות להמלצה אחת סופית) וזהו! הוא אמר לי שידברו איתי כחודש לאחר הועדה האחרונה. בכרמיאל, כל חולה פיברו עובר 4 ועדות בגלל הפיברומיאלגיה: פנימי, אורטופד, נוירולוג, פסיכיאטר. אני עברתי גם אורולוג. האבחון הפסיכי היה תוספת. כך נשמעתי לאחר פתיחת התיק מכל ועדה יצאתי עם הרגשה שהרופא לא מבין למה אני שם כי אין לי כלום. זה שידעתי שכך נוהגים לא עזר לי לעבור את זה. אני אישית לא הולכת לרופאים כי הם אף פעם לא ידעו לומר לי למה אני מרגישה לא טוב. תמיד אמרו לי: "הכל בסדר!" אז התיק הרפואי שלי ריק לחלוטין - מלבד אבחון פיברו לפני שנה (דר' עדאווי - בי"ח העמק) מזל שאת עודף המשקל שלי רואים וניתן למדוד. במהלך התהליך שלי התגלה גם דום נשימה בשינה כך שיש לי % ברורים גם על זה. תהליך ההכרה בנכות שיתק אותי לחודשיים בערך. זה מה שעשיתי! לא הייתה לי אנרגיה לשומדבר אחר. ככה צריך לקחת אותו (לדעתי): זהו רע הכרחי בדרךלהכרה בנכות. אני אישית למדתי על מידת המוגבלות שלי מהועדות השונות. מהדברים שמהם הבנתי שהם חושבים שאין כלום - אני הבנתי שאני סובלת יותר ממב שחשבתי
. הלכתי למל"ל כדי לקבל זכאות לתו נכה. עכשיו אני רוצה את הקצבה (והבאתי להם נייר שמזכה אותי בשנה אחורה
) אם לא אקבל 75%, אני מתכננת לערער עם עו"ד.
תשבי ותרשמי רשימה של מצבים נפשיים שנובעים מהמחלה ובכלל... הוא שאל אותי שתי שאלות מתגרות: 1. יש לך משהו פסיכיאטרי? עניתי: כמו למשל: התעללות מינית בגיל 5? הוא קפץ: כן! כן! כזה. היה? 2. אז מה ההבדל בינך לבין אדם רגיל? אני אפילו לא זוכרת מה עניתי.... והוא שאל: איך אני מרגישה בדרך כלל? אז אמרתי לו עצובה. מאוד עצובה למרות שבטבע שלי אני אדם שמח ואופטימי. ונדמה לי שדיברתי גם על התיסכול. תחפרי בתוך חייך. רישמי הכל! גם דברים שכבר מזמן סידרת בינך לבין עצמך. הוא מחפש לדעת כיצד הושפע מצבך הנפשי מהמחלה והאם זה פוגע בחייך ובמיוחד ביכולתך להתפרנס. בהצלחה!
מקווה שעזרתי במשהו עם הסיפור האישי שלי.
 

שרונית9

New member
היי נאווה

יש לי שאלה, אותי זימנו רק לאורטופד וכבר עברתי את הבדיקה איתו, ולא זימנו לעוד משהו בנתיים. אם יזמנו אותי לפסיכיאטר ואני יואמר לו שיש ימים שאני דכאונית, עצבנית, זה לא יכול להזיק לי בדברים אחרים כמו רשיון נהיגה או כל דבר שהוא? אני ממש מפחדת שזה יפגע לי בדברים כל הוועדות האלו.
 
לא! זה לא יפגע בך!

אנחנו סובלים מדיכאונות ו/או חרדות אבל אנחנו חד משמעית לא במצב פתולוגי. אנחנו סובלים רגשית (זה נורמלי בכל מחלת כאב) אבל לא!!!! פסיכוטיים. אנחנו יודעים לאמר שאנחנו בדיכאון או בחרדות מי שחולה פסיכוטי לא מודע למצבו. אל תפחדי. ספרי את האמת והביאי רשימה. אני הכנסתי גם את הרגישויות לאור ולרעש ואת הטקטיליות של העור. הכנסתי גם את הקושי שלי להיות עם אנשים כשאני בהתקף וכדומה.
 

ריפנזל

New member
היי נאוה, כמה שאלות

כתבת "עכשיו אני רוצה את הקצבה", חשבתי שזה בעצם העניין, ההכרה + במידה ויהיו לי מספיק אחוזים, גם קצבה, כי אני לא יכולה לעבוד כבר מעל חצי שנה, גם לא חלקית. זה משהו שאני צריכה לבקש במיוחד? זה לא אוטומטי? כתבת שהיית אצל הפסיכיאטר 4 שעות? זה יכול לקחת כל כך הרבה או שלא הבנתי נכון.. אני בקושי יושבת שעה רצוף בלי למות מכאבים, במקרים אידיאלים. ומה שאני לא מבינה זה איך זה פוגע ביכולתי להתפרנס.. המצב הנפשי אני מתכוונת. מעבר לבעיה של התמודדות עם מתח, וכן, יש ימים שאני עצובה, אני פשוט לא מסוגלת פיזית לבצע שום עבודה, פיזית, לא נפשית, אז למה זה קשור? ועוד לא גיבשתי החלטה לגבי מה אני אמורה להציג שם. אין לי משהו פסיכיאטרי ככל הידוע לי, ההבדל ביני לבין אדם רגיל הוא פיזי. מבחינה נפשית, אפילו שאני כבר עייפה מכל העניין, אני חושבת שהמחלה הזאת רק מחזקת לי את שרירי הנפש. מתוך חוסר הברירה של להתמודד יום אחרי יום, ואני חושבת שזה נכון לכולנו. אם יום בהיר אחד נהיה כולנו בריאות אני מאמינה שמבחינת החוסן הנפשי נתעלה על כל שאר האנשים מסביבנו, כי מה יהיו השטויות הקטנות האלה לעומת מה שכבר עברנו. וכן, אני מתוסכלת לפעמים, אבל מי לא יהיה במצבי, והתסכול הזה יעלם ברגע שהבעיה הפיזית תעלם (או תשתפר לרמה מספקת). אני ממש אשמח לעזרה בקטע הזה. לפני שהתחלתי עם הביטוח דחיתי ודחיתי בגלל שהכוחות הפיזיים שלי היו כל כך מדוללים שפחדתי שזה רק יגרום להתדרדרות, כל הנסיעות והישיבות האלה (ובנוסף כוחות נפשיים גם כבר לא היו יותר מדי בשפע..), אפילו חתמתי על ויתור על בדיקת רופא (שהתעלמו ממנו באלגנטיות). זה שווה את זה? זה שווה כל המתח הנפשי הזה שישר משפיע על הפרקים וכל המאמץ הפיזי המיותר הזה? אני באמת שואלת כי מראש החלטתי שברגע שיבקשו ממני משהו שאני יודעת שידרדר אותי (מעבר ליום יומיים) אני עוזבת הכל. ההחלמה שלי יותר חשובה מהכסף הזה. תודה!
אפרת
 

sשיר

New member
תראי

זה תלוי באיזה כיוון את רוצה ללכת. אם את רוצה לומר את האמת [שמבחינה מוסרית זה מומלץ, מבחינה כלכלית קצת פחות] פשוט תגידי להם את מה שאת כותבת כאן. בעיות נפשיות יכולות להוות בעיה בעבודה [במקרה שלי למשל, אני לא יכולה להתפרנס גם מבחינה נפשית, אין לי את הכוחות הנפשיים לעבוד, והתקפי חרדה שלי גורמים לי לעזוב כל דבר שאני מתחילה + שאר פינוקים של הנפש שמונעים ממני בעצם לפרנס את עצמי, לכן במקרה שלי, האחוזים חולקו נכון, הפיברו אצלי היא הבעיה המשנית (אם אפשר להגיד עליה משנית)] אם את רוצה להיות אמיתית, פשוט תציגי את הדברים כמו שהצגת אותם כאן. אני רק חושבת שחשוב שתדעי שהפיברו לא מוכרת בביטוח לאומי, והאחוזים שתקבלי עליה בעצם לא יקנו לך כלום. אם את בעניין הקיצבה, אל תסרבי כל כך לכל העיניין הפסיכאטרי, כי זה בעצם הדבר המרכזי שהם מסתכלים עליו במקרה שלנו) אני כמובן תמיד ממליצה להיות אמיתית, האנשים שם לרוב מיומנים לדעת מתי בן אדם אומר אמת ומתי לא. (נראה לי לפחות) אני לא יודעת להגיד לך אם זה שווה את זה, זה תלוי במצב שלך, אצל רבים מאיתנו זה לא עניין של שווה את זה או לא, זה פשוט הכרחי. אם את מסוגלת לפרנס את עצמך בדרך אחרת, אז - כנראה שזה לא שווה את זה, כי זה בהחלט טרטור אינסופי ויכול לכלות את הכוחות הנפשיים. תחשבי עם עצמך איפה את נמצאת ואם את יכולה בלי זה. ואני לא כל כך מבינה , למה את מפחדת כל כך שירשמו לך סעיף נפשי? זה לא ישפיע עלייך בשום תחום אחר בחיים אם את מרגישה שגם התחום הנפשי מונע ממך פרנסה, אין שום סיבה שבעולם שלא תצהירי עליו. [אגב, הבדיקה הפסיכאטרית לא עורכת יותר מ5-10 דקות. אני חושבת שמה שנאווה התכוונה אליו זה האיבחון הפסיכולוגי (נאווה תקני אותי אם אני טועה) ולזה לא שולחים כל אחד (אותי בכל אופן לא שלחו) המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי בה.
 
הבהרה: פסיכיאטר זו ועדה רגילה

הם שלחו אותי לאבחון פסיכולוגי - לצייר, לספר, לעשות משימות - זה לקח 4 שעות
קצבה ניתנת לך אם את עומדת באחד או יותר מהקריטריונים הבאים: 1. נכה או עקרת בית נכה 2. נכות רפואית – רופא מטעם הביטוח הלאומי קבע למבוטח נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות; או בשיעור של 40% לפחות במקרים שלאחד הליקויים נקבעה נכות רפואית בשיעור של 25% לפחות. לעקרת בית נכה – רופא מטעם הביטוח הלאומי קבע לה נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות. 3. דרגת אי-כושר– פקיד התביעות של הביטוח הלאומי קבע שהמבוטח/ת איבדו 50% לפחות מכושרם להשתכר או לתפקד במשק בית. שיעור הקצבה נקבע כלהלן: א. נכה או עקרת בית נכה שנקבעה להם דרגת אי–כושר (להשתכר או לתפקד במשק בית) בשיעור של 75% או יותר זכאים לקצבת נכות חודשית מלאה. שיעור הקצבה המלאה ליחיד - 1,937 ש"ח (החל ב-01.01.2006) לנכים בעלי דרגת אי–כושר בשיעור של 75% או יותר שאינם שוהים במוסד, ואחוז נכותם הרפואית 50% לפחות, משולמת קצבה חודשית נוספת (ק.ח.ן) בסכום שנע בין 208 ש"ח (החל ב-01.01.2006) ל - 308 ש"ח (החל ב-01.01.2006) , בהתאם לאחוז הנכות הרפואית שנקבעה להם. ב. נכה או עקרת בית נכה שנקבעה להם דרגת אי–כושר בשיעור שבין 60% ל–74% זכאים לקצבת נכות חודשית חלקית לפי דרגת אי–הכושר. לדוגמה: נכה שנקבעה לו דרגת אי–כושר להשתכר בשיעור של 60% מקצבת הנכות המלאה ליחיד. ג. נכה שיש בו תלויים זכאי לתוספת בעדם. אלו ציטוטים מתוך שני דפים מתוך האתר של הביטוח הלאומי ויש עוד הגדרות שמסתובבות בין לבין... (מנהלות, אין בעיה לש זכויות יוצרים כי זה חלקי בלבד
) עוד לא פיענחתי את אי ההתאמות ביניהם
בכל מקרה, כנסי לקישור למעלה וחירשי את כל המידע על קצבת נכות כללית. מבחינת החוסן הנפשי אני גם היום מתעלה על רוב האנשים שאני מכירה
עם זאת, אני בוכה בקלות, מתרגזת בקלות ועוד תופעות שהן נגזרת של חיים תמידיים בתוך כאב ועייפות. אני מוצאת שהפגיעה הכי קשה של הפיברו והתת"כ זה הפגיעה ברצון. לא פעם דיברו כאן אנשים על הקושי לקום ולקחת כוס מים או אוכל או ללכת לשירותים. לפעמים קראה לזה בעיה בכוח המניע, או בעיה בהפעלה - משהו כזה.... לגבי השפעת התהליך, אצלי בהחלט יש נסיגה קשה, בעיקר בעוצמת הכאבים. ואחרי האבחון הייתה גם עייפות גדולה.
 

ריפנזל

New member
תודה על כל המידע ../images/Emo140.gif

תמיד כשאני נכנסת לאתר של ביטוח לאומי זה עושה כל כך רע שאני לא מצליחה להתרכז מספיק ויוצאת. אולי תכתבו כאן (אך ורק מי שרוצה) כמה אחוזים קיבלתן? כן, יודעת, זה נשמע כמו סקר ממש גרוע של חברה מסריחה, אבל פשוט איכשהו אני יוצאת עם ההרגשה שאי אפשר להוציא מהם כלום ושכל הסאגה הזאת שאני עוברת היא לחינם. יודעת גם שלרובינו יש עוד בעיות מלבד הפיברו' שמזכות באחוזים (לי יש את הגמישות יתר, שהיא קשה, אבל היא כמו הפיברו מבחינתם. התקפים שבאים והולכים שאפשר לדעת את החומרה שלהם רק על ידי לשאול אותי כמה כואב לי היום, ולהרים משאות אין לי צורך בשום עבודה שאני אקח, אז זה לא באמת מגביל באופן קבוע).
אפרת
 
היי לכולם סוף סוף היחזירו לי את

הטפסים מהמעביד והפעם מלאים בצורה נכונה . מחר עם המון אנרגיות חיוביות אהבה למערכת של ביטוח לאומי וכמובן ידיעה ברורה שהם אוהבים אותי אני מכניסה את התיק לנכות . כמו שבוודאי הבנתם בדרך הכתיבה אני שוטפת את עצמי במנטרות ואנרגיות חיוביות סביב הנושא של ביטוח לאומי כדי לא לזמן את הרע . בקיצור קחו אותם בחיוך את הכאבים יש לכם וזאת הזדמנות טובה להתבכיין . ואך הרופא שלי הסביר לי על דיכאון כמה פעמים ישבת אצלי בחדר ובכית שקשה לך אפילו לחתוך מלפפון יופי לכי על זה . גם ככה הם חושבים שאנחנו פסיכים שישלמו.
 
אפרת, בבקשה שימי לב-

אני מאד מבינה את הכעס שיש בך על ביטוח לאומי, אבל נא לא להשתמש בביטויים כגון זה שבנושא שלך (ימח שמם) בפורום הזה! שום כעס באשר הוא, לא מצדיק את זה...
מעבר לזה, קראתי את כל השרשור, ואין לי מה להוסיף...
 
מצטרפת לדבריה של אפרת ומוסיפה:

קודם כל- נכון שלעיתים נראה שהמל"ל נגדנו, רוצים להוכיח שכולנו שקרנים, רמאים ואוכלי חינם. אבל חשוב לזכור שהדיעה הזו שלהם נובעת ממיעוט של אנשים שהם, מה לעשות, עונים לעיתים על חלק מההגדרות האלה. אנחנו, ציבור חולי הפיברו- לא! אנחנו חולים במחלה אמיתית, עם הוכחות פיזיות חד משמעיות, עם מחקרים ונתונים סטטיסטיים שמגבים את טענותינו. לכן, כשמזמנים אותנו לוועדות במלל- אין לנו מה לחשוש, לפחד או להבהל. חובהעלינו להיות כנים ואמיתיים , בכל וועדה אלייה אנחנו מגיעים- הכנות והאמת רק מועילות ומשרתות אותנו ואת מטרתינו.. אני עברתי ארבע וועדות בשנה הראשונה לברור התיק שלי, כולל פסיאטרית. הוועדה הפסיכאטרית היתה לא קלה, כי הרופאה שישבה בה התעקשה איתי שאסביר לה מה מפריע לי לחיות חיים מלאים, מה מפריע לי להיות מאושרת בחלקי ובחיי. ואני עניתי לה בכנות- הכאבים שמשתקים אותי, החולשה שמונעת בעדי לקום ולהכין לעצמי אוכל לעיתים, העובדה שאני צריכה את עזרתה של אימי בדברים פעוטים כמו כביסה, בישול, הסעות ממקום למקום. דיכאון הוא סימפטום אחד מרבים אצל חוליי פיברו'. הוא מצב מאוד צפוי ונורמלי , והמלל רוצה לדעת עד כמה המחלה משפיעה על התפקוד היומיומי שלך- את זה הם בודקים בדרכים שונות. מנסיוני האישי- שיתוף פעולה הוא הדרך הכי טובה. לגבי לחץ הדם שלך- ברור שהוא טיפה גבוה,ולרופאים יש שם לזה-" תסמונת החלוק הלבן"... לא ברור לי למה על סמך מדידה אחת מחליטים לדרוש כזו דרישה, לי יש לחץ דם גבוה מגיל 15, וכשהגשתי את הניירת הרופא לא מילא את הנתונים האלו, ולא נדרשתי להם כלל- על לחץ הדם קיבלתי מיד סעיף נכות
] לי אישית יש מכשיר בבית, כי תמיד, תמיד(!) לחץ הדם שלי גבוה יותר אצל הרופאה- היום בבוקר הוא היה בבית 120/80 ואצל הרופאה אחר הצהריים- 140/90- שבדרך כלל גבוה אצלי- אבל היא אמרה לי שהיא יודעת שזה בגלל שאני לחוצה ובגלל שדיברנו על זה
]
ומילה לגבי ניסוח- אני מבינה שלעיתים יש דברים שמכעיסים אותנו מאוד, פוגעים ומעליבים, אבל עדיין- מאחורי הדברים האלה עומדים גם אנשים, כמוך וכמוני. מבחיתי,, צרוף המילים "ימח שמם" הוא קשה ולא מכובד- אני חונכתי להאמין שזו אחת האמירות הכי קשות ביהדות, התנסחות שכזו מפריעה לי מאוד. בכלל- אנחנו כותבים כאן על דברים מאוד אמוציונלים ורגישים, ואני ממש מבקשת, לפני שאתם שולחים את הודעתכם, קראו אותה שוב, בעיניים של קורא מהצד. חיה
 

ריפנזל

New member
../images/Emo52.gif

מצטערת אם פגעתי, אם הגזמתי, זה לא הסגנון שלי. באמת. בשביל להוציא ממני מילים לא יפות צריך ממש להתאמץ. ואני כן חזרתי וקראתי ומחקתי וכתבתי איזה 50 פעמים את הכותרת, וציננתי וציננתי את עצמי עד שהגעתי לביטוי שאמנם לא הערכתי זאת נכון, אבל בסביבה שממנה אני באה הוא לא כל כך חמור, לא מתייחסים אליו כל כך ליטראלית, יותר כמו "לך לעזאזל" מעט יותר ארסי. לא חשבתי על כך שכן יש אנשים שיראו את זה בעין לא יפה. עברתי תקופה לא קלה בחודש האחרון כולו ובשבוע האחרון במיוחד שהטריגר שלו היה ההתדרדרות שלי בעקבות הבדיקה בוועדה. כבר הגעתי לפני כן, אחרי עבודה מאוד מאוד קשה למצב שאני יושבת 5-6 שעות ביום. הייתי על סף חזרה לעבודה הישנה שלי במשרה חלקית (רק הייתי צריכה לבקש, וחיכיתי עוד טיפה לראות שזה מחזיק, שהם יוכלו לסמוך עלי) ואז הרופא הפיל אותי כל כך בבדיקה הפיזית (עיקם לי את כל הפרקים מעבר לקצה כדי לבדוק שאני באמת גמישה מדי - הדבר הכי גרוע לגמיש יתר בהתקפה), שבשבוע שאחרי ישבתי אולי שעה כל יום. זה די ריסק לי את התקווה שאני אי פעם אצליח להתקדם מספיק כדי לעשות משהו עם עצמי מעבר ללשכב במיטה כמו טפיל אצל ההורים שלי. הייתי כל החודש האחרון כמו במחזור מתמשך- ריגשית מכל שטות הכי קטנה וחסרת פרופורציות ברמה קשה עם נטייה לבכות מכל דבר ולהתפרץ בכעס. לא תירוץ. אבל זה מה שקרה. אתמול דיברתי עם ההומאופטית שלי והיא הגדילה לי קצת את המינון של הטיפות. זה עבד
א. לראשונה השבוע שנרדמתי אחרי שעה ולא אחרי 3-4 שעות. ב. לראשונה שלא התעוררתי כל כך הרבה פעמים בלילה עד כדי לבטל כל רצף שינה אפשרי. ג. כבר כשהתעוררתי באמצע הלילה הרגשתי איך רמת הכאבים פחתה. ו-ד. חזרו לי החלומות המשוגעים שלי, אז הכל בסדר. כבר דאגתי לאן הם נעלמו. זהו, אז יום נפלא לכולן. רק פליייז שיחזיק. ושוב סליחה,
אפרת
 
../images/Emo45.gif כל כך מובן ומוכר

הכל... נשמע שהרופא שבדק אותך היה #$%#% במיוחד. אני מאמינה שכמו שכבר הצלחת להתרומם פעם אחת- תצליחי שוב, את צריכה להאמין בזה, ולדעת שזה יקרה. לגבי דרך ההתנסחות- מוכר לי עד כאב. אישית, כשאני מרגישה שאני כל כך כועסת, ושאני מוחקת יותר מכותבת- אני עושה אחד משני דברים- כותבת לעצמי, או מחכה עוד פרק זמן, אבל זה כי אני ממש לא אוהבת לשמוע את עצמי ככה כועסת
אני מקווה שההתאוששות שלך תמשך
חיה
 

זוהרה7

New member
גם אני מאוד כועסת

הייתי בכמה וועדות וכמה ערעורים ועדיין הם טוענים שאני מתחזה וגם שאין מחלה כזאת פיברומיאלגיה. הם גם טוענים שמה שנתנו לי זה יותר מדי כי אני מרגישה הרבה יותר טוב. כך שלא רק שלא העלו אלא אפילו מאיימים בהורדת האחוזים הנמוכים. בינתיים אני לא זכאית לתו נכה ומרגיז אותי שנכים במצב פי מיליון טוב ממני יש תו נכה. ומרגיז אותי שבני משפחות של נכים שמתפקדים טוב ממני חוגגים על התו נכה. יש לי חברה מאוד קמצנית שבעלה נכה ואין לו רשיון נהיגה והיא נוהגת ברכב. היא סיפרה לי שהיא יוצאת העירה ושאלתי אותה אם היא יוצאת באוטובוס כי לא מתאים לה לשלם חניה. היא אמרה שאין לה בעיה היא מחנה גם על מדרכות בגלל תו הנכה ולא משלמת. זה הצדק במדינה. אני לא רוצה להיות יותר מדי רעה אבל תמיד אומרת שהייתי שמחה שהרופאים היו שבוע אחד מרגישים מה שאני מרגישה כל רוב הזמן כדי שיאמינו לי. חוכמה להרגיש טוב ולהגיד שחולים מתחזים. לילה טוב. זוהרה*
 
למעלה