ביות וGBS מסקנות ברורים

[חתונה ירוקה]

מה שנאמר לי במרכז הטבעי

הוא שאין בעיית מיטות (לנשים מהמרכז הטבעי משריינים מיטה בכל מקרה במח' ביות מלא). כרגע מסיימים שם שיפוץ, כך שהתנאים לאין שיעור טובים ממה שהיו. בחדר יש 2 נשים ושרותים ומקלחת לכל חדר (בעבר היו 3 נשים בחדר ושרותים ומקלחת לכל 2 חדרים). אני עשיתי סיור במח' והחדרים נראו יפים וחדשים. שמחה לשמוע שאין הרבה ביקוש ויש סיכוי לחדר לבד. במרכז הטבעי נאמר לי שהן (המיילדות) יודעות שהרבה נשים היו לבד בחדר ואז אין בעיה שהבעל יישאר גם בלילה, וגם בהרבה מקרים אם מבקשים מהשותפה לחדר שהבעל יישאר - הבנתי שזה מתאפשר.

 

[י ע ל י ם]

יקירתי

התינוק הזה שלך כבר עכשיו, ובוודאי מרגע לידתו ואף אחד לא יכול לקחת אותו ממך אם לא תסכימי לתת אותו. הסיפור הפרטי שלי הוא (סליחה למי שכבר קראה אותו...)- לידה שניה, מאד מהירה עם gbs חיובי ותינוקת שיצאה 2,440 ק"ג (כלומר "קטנה מדי") בלי שהספקתי לקבל אנטיביוטיקה (ילדתי 20 דק' אחרי שהגענו). יצאה בריאה ועירנית, ינקה יפה. אחרי כ10 דק' אח"כ נכנסה המיילדת ואמרה - עכשיו רק נקח אותה ל 36 שעות השגחה ואז תקבלי אותה. אחרי שהסירוב שלי נתקל בסירוב מצידם ביקשתי כיסא גלגלים והודענו שאנחנו הולכים הביתה. אין ביה"ח שלא יפנה לך מקום כך או אחרת אם תבקשי ללכת הביתה. התחילה התנהלות שלמה. לא כעסתי ולא רבתי. פשוט היה לי לגמרי ברור מבפנים שאין מצב שלוקחים ממני תינוקת בריאה יונקת ועירנית. לא רק שלא "לקחו" אותה, גם לא הפרידו בינינו בדרך לאשפוז כי לא הסכמתי לנתק אותה מהשד עד שלא תתנתק מעצמה. העבירו אותנו מחוברות בכסא גלגלים. לא היה מקום בביות ואין ביות מתחת משקל 2,600 גר'. אז רצינו שוב ללכת הביתה. אחרי שיחה עם העובדת הסוציאלית שאמרה שהרופא רוצה להגיש תלונה על סיכון היילוד, הסכמתי להשאר בתנאי שלא יפרידו בינינו. הסכמתי לבדוק לה חום וסוכר כל 3 שעות. בילינו לילה הזוי במסדרון יולדות בעין כרם. תינוקת היתה עלי כל הזמן. למחרת השתחררנו למורת רוחו של הרופא. הנקודה היא שאם מבפנים את מביאה איתך את ההכרה הזו ואת החיבור הזה לתינוק שלך, שכבר עכשיו את אמא שלו, זה ממש לא משנה מה הנוהל ואיפה את יולדת. לפעמים זה יותר מורכב, אבל הכי גרוע יאיימו עליך שאת מסכנת אותו וינופפו בנהלים ואפשרויות נוראיות. ואז - לשיקולך. אם את מתרשמת שמה שהם אומרים הוא נכון, אז כנראה שאת גם מסכימה עם זה שהוא זקוק להשגחה רפואית ואז הפרידה תראה לך הגיונית. ואם לא, אז לא. מאחלת לך לידה טובה, שלא כפופה לשום שיקול חיצוני, עם שמחה והודיה ועוצמה.

 

[מה שטוב]

הוא התינוק שלי. לגמרי.

זה ברור לי לחלוטין. לכן זה כל-כך חשוב לי. אבל ברור לי גם שאני לא רוצה להקלע למאבקים כשכל כולי הורמונים אחרי לידה. בפעם הקודמת זה היה כך. לא היה חדר וכו' וכו' נלחמתי בכל העולם, והרגשתי כל-כך נאחס. כל חוויית הלידה המעצימה והמדהימה שלי נמוגה בגלל המלחמות במחלקה. מכל דבר קטן בכיתי. אני לא רופא, ואני מכירה את עצמי, ואני אפחד להשתחרר מוקדם אם יש איום של GBS. אז אני מעדיפה לחפש בי"ח שבו מראש המדיניות פתוחה יותר. אני יודעת שזה הימור. אני יודעת שבכל מקום זה יכול לקרות. אני יודעת שאני עלולה למצוא את עצמי נלחמת בלידה. לא יודעת כבר מה יותר גרוע. אני מבולבלת נורא ומתקשה להחליט.

 

[י ע ל י ם]

זו אחת הסיבות שמאז אני יולדת בבית

אחתמיני רבות. אבל ההתנהלות הזו בביה"ח היתה כ"כ מיותרת ומתישה שפשוט לא רציתי להכנס לזה שוב.

 

[debby12]

תראי - אם חשוב לך ללדת בבית חולים

למרות כל מה שתואר פה..., ולא בא לך לריב, האפשרות היחידה שאני רואה (מלבד להפקיד יילוד חסר ישע לבד בצינוקיה....) היא להידבק אליו. כלומר - ללכת עם התינוק לצינוקיה ולשבת איתו שם עליך ב"קנגורו" 36 שעות. זה כמובן תענוג מפוקפק מאוד... אבל בעיני עדיף שאת תסבלי (את מבוגרת ומבינה מה קורה) מאשר יילוד שלא מבין כלום שמפרידים אותו מאמא שלו ומהציצי שלה וזו הכניסה שלו לעולם.

 

[י ע ל י ם]

את יודעת, אולי לשנות גישה?

עם כל ההזדהות, אני חושבת שאם את מחליטה ללכת ללדת בביה"ח זה צריך להיות מלווה בהסכמה פנימית לאיזו שהיא עסקת חבילה. כמו למשל שכולנו יודעות שבביה"ח פותחים וריד ואם אלך ללדת שם אני אסכים לזה כי זה הנוהל שלהם. לא שאני מסכימה עם כל הנהלים שלהם באופן עקרוני אבל זה לא משנה. זה מאד מעצים להסכים מבפנים להפוך אותם לבחירה שלי ומאד מוריד מתחושת הלוחמנות. אני לא מדברת על הסרת אחריות ועל פאסיביות אני מדברת על השתתפות, על מציאת האינטרס שטוב לך ולתינוק בכל ההתנהלות הזו. הרי בשורה התחתונה הם באמת עושים את מה שהם יודעים לעשות כדי לעזור לכם... ואולי זה יפתח פתח ליותר הבנה וקבלה מהצוות. סתם מחשבה.

 

[כתומה30]

../images/Emo45.gifזה כל כך נכון בעיני

אהבתי את מה שכתבת פה (וגם בהודעה הקודמת! תודה ששיתפת שוב בסיפור שלך...) יש איזשהו שיווי משקל עדין בין לקבל את זה שאם הולכים לבי"ח אז צריך להביא בחשבון שנמצאים בבי"ח, ומצד שני איזשהו "מצפן" פנימי כזה, דברים שאני יודעת שהם לא יהיו נושא לוויכוח מבחינתי. ואפילו הדוגמאות שנתת התאימו לי... פתיחת ווריד כן (ויב"ק), ניטור לא רציף עם שיקול שלי, אבל אין מצב שמישהו מפריד אותי מהתינוקת אם אף אחת מאיתנו לא נמצאת בסכנה מיוחדת....

 

[אם פי 3]

הם התייעלו

מביאים עובדת סוציאלית ומאיימים שיקחו לך את התינוק. לאחרונה שמעתי (ישירות מהאשה המדוברת) על מישהי שנאמר לה במפורש שהם יכולים לאשפז את התינוק בניגוד להסכמתה (האם יכולה ללכת הביתה, התינוק לא

), גם כשטענה שזה לא חוקי. אני יותר ויותר מגיעה למסקנה ששומר נפשו ירחק. להגיע לבי"ח רק אם אין ברירה. בכלל - לא מבינה מה הסיפור שלהם. למה הם כל כך רוצים להפריד ילודים מאמותיהם??? אם נשאית GBS קיבלה אנטיביוטיקה, הסיכון לילוד הוא בערך 1:4000 לחלות. זה סיכון מזערי. גם אם כן יחלה - הסיכוי שיעלו על זה ב"השגחה רפואית" קטן יותר מהסיכוי שהאם תגלה את זה, כשהתינוק בביות. בטח אם מנוסה (אני יכולה לקבל שאמא לילד ראשון לא תמיד מזהה את המחלה הראשונה בשלביה הראשונים - וב-GBS לזיהוי מוקדם יש חשיבות גדולה). גם אם האם לא קיבלה אנטיביוטיקה הסיכון הוא 1:200 שזה לא הרבה (0.5%. סיכון ריאלי אבל לא גבוה) וגם אז תקף נושא זיהוי התחלואה. אוף.

 

[י ע ל י ם]

יותר מזה. המדד הראשון למחלה

אצל התינוק הוא חום וישנוניות. מי ישים לב יותר מהר מאשר האמא, כשהתינוק צמוד אליה?

 

[yoyo10]

נשמע כמו כלא תל השומר לפני 4 וחצי שנים

אומנם לאחר מאבק לא קשה נתנו לי את הילד לביות מלא אבל לא הסכמו לשחרר אותו קודם כי הייתה ליסכרת הריון מאוזנת על ידי דיאטה בלבד ותינוק שנולד 3.230 בשבוע 40 וכל הבדיקות סוכר שעשו לו(ועשו לו הרבה כאלה) היו תקינות הם התישו אותי מרופא לרופא בכניסה יש מאבטח שלא נותן להציא תינוקות ללא מכתב שיחרור אחרי 48 שעות של דמעות הגיע זמננו בכל מקרה להשתחרר

 

[סיגלמנדל1]

בדקת במאיר?

למיטב ידיעתי אין בעיה בביות גם אם GBS חיובי ולא מספיקים אנטיביוטיקה. גם לגבי בדיקות דם יש מקום לשיח והחלטות משותפות.

 

[מה שטוב]

אחרי הרבה מחשבה

והרבה התייעצויות, בין השאר עם שתי דולות, נראה לי שאלך לבילינסון. אני הולכת עם בעלי, אני הולכת עם דולה, אני בלידה חמישית, ואני יודעת מה אני רוצה. בכל בית חולים אפשר ליפול על מיילדת בעיתית, בכל בית חולים עלול להיות מצב שהילד שלי יהיה במצב שמצריך השגחה, או שלא יהיו חדרים לביות. יעלים, את צודקת. בגדול יש לי אמון מסויים במערכת. אבל גם בעצמי. כלומר - הפעם אני אדע להודיע מראש מה הגישה שלי ולבקש בחיוך מיילדת שזה מתאים לה. יהיה לי מספיק ידע כדי להסביר מה אני רוצה ולמה. כבר ראיתי באינספור הזדמנויות - ידע מעורר כבוד. לגבי הביות - אם הגישה המוצהרת של בילינסון היא שהם מאפשרים ביות מלא אחרי בדיקה גם כשהאם נשאית. הרי שאם הכול בסדר - אני אקבל אותו, ואם משהו חו"ח לא בסדר, אשוחח בעצמי עם הרופאים, ואנסה להבין מדבריהם מה באמת צריך. ואחליט בהתאם.. אני סומכת על הבגרות, הנסיון והידע שלי. וגם על היכולות הרטוריות שלי ושל האיש... (והחיוכים...) מקווה לטוב, וזהו.

 

[מה שטוב]

../images/Emo46.gifאוף!!! אין עם מי לדבר

ליתר בטחון התקשרתי שוב לבילינסון לדבר עם אחות אחראית ולבקש את שמה. המדיניות שלהם היא שבכל מקרה התינוק אצלם להשגחה 24 שעות, ואם לא קבלתי אנטיביוטיקה, אז ב 24 השעות שלאחר מכן - ביות חלקי בלבד. (גם שם אני מניחה שיהיו אחיות נחמדות שיתנו לי 'לגנוב' אותו קצת יותר. אבל זו המדיניות) אני עוברת לברר בתל השומר...

 

[י ע ל י ם]

תנסי את הדסה עין כרם, בא בחשבון?

ההתנהלות שתיארתי אמנם היתה שם אבל זה היה אוסף של נתונים. לפני שנתיים ליוויתי שם לידה עם תינוק שלא הספיקו לקבל אנטיביוטיקה והיה GBS חיובי והם היו בביות מלא מהתחלה בלי שום עניין. ובלי קשר, נשמע שאת מאד מפוקסת ויודעת מה את צריכה ורוצה. לכי עם תחושות הבטן שלך! מחזקת אותך.

 

[מה שטוב]

לא. זה ממש רחוק מדי

אני מנסה לברר במקביל בלניאדו, אופציה מעט יותר ריאלית. אם כבר - אתפנק וארשם שם למרכז הלידה (בתקוה שאספיק...). ובאותה הזדמנות - בשעה טובה!