ככל שיהיו יותר קרקעות לבנייה(בכל רחבי המדינה)
וככל שתהליכי אישור תוכניות הבנייה יהיו יעילים יותר, כך תגדל האטרקטיביות מבחינת ימים וקבלנים לבנות ומחירי הדירות יירדו.
אתה מתייחס לנושא בצורה של שחור ולבן. אבל במציאות זה לא כך.
מכרזים שנכשלים בדרך כלל נכשלים בגלל טעות באופן הוצאת המכרז ולא חסרים מקרים בהם מכרז על קרקע נכשל במועד X והצליח במועד מעט מאוחר יותר.
כאשר משחררים קרקע לבנייה בהיקף משמעותי ומשווקים אותה ליזמים או קבלנים רבים (על ידי חלוקה למתחמים) כך האטרקטיביות לבנות גדלה, כי באותו אזור מתפתחת בנייה שגורמת ליזמים וקבלנים נוספים לקפוץ על העגלה.
כך היה במערב ראשון לציון, במזרח נתניה, בצפון פתח תקוה, בהוד השרון, ברחובות, בבאר יעקב, בכפר סבא, בגני תקוה, בפרדס חנה-כרכור, במודיעין, בראש העין וכך המדינה רוצה שיקרה שוב באמצעות "הסכמי הגג" בקרית גת, מודיעין, ראש העין, קרית ביאליק ומקומות נוספים בהם טרם נחתמו הסכמים כאלה.
תנופת בנייה כזו המלווה בשיווק אגרסיבי מושכת קבלנים לבנות כי במידה מסויימת בענף הבניה יש את התופעה של מי שלא בונה באותם אזורים - לא קיים. ולכן גם נוצרת תחרות על אותם מתחמים.
ובמסגרת אותה תחרות מתרחשת תחרות גם על מחירי הדירות.
המדינה בעצמה מבינה שהיא לא יכולה לצפות שזוגות צעירים ינהרו לנגב/גליל/יו"ש מבלי שתפתח באזורים הללו תנאים שיתחרו באזורי הביקוש.
לכן ראש הממשלה ושר התחבורה מייחסים חשיבות גבוהה לפיתוח תשתיות התחבורה שיחברו בין הצפון והדרום למרכז.
לכן משרד החינוך יוצא מדי פעם בתוכניות למשיכת מורים או אקדמאים שיוסבו להוראה לפריפריה.
לכן הממשלה החליטה לפתוח בית ספר לרפואה בצפת.
אבל כל עוד התשתיות בצפון ובדרום רחוקות מרמתן של התשתיות במרכז, אזור המרכז ימשיך להיות אזור הביקוש החם ביותר.
אתה רוצה שהצעירים ישאו במלוא הנטל ויעשו כבמטה קסם את מה שאתה מצפה מהם לעשות. אבל זה לא עובד כך.
זה התפקיד של המדינה למשוך את הצעירים לנגב/גליל/יו"ש, אם זה האינטרס שלה.