המילים הכל כך כואבות של אמא אביבה
(מתוך הכותרת של ידיעות אחרונות) " לפעמים , כשהימים מתארכים , אני מכוונת את מבטי אל הפתח. לפתע , מתוך עצלות הצהריים , ימלא האוהל אנשים ושמחה. "זה נגמר , אביבה" , הם יאמרו לי , "גלעד חוזר הביתה". ואני אחייך וארגיש את חזי שואף אליו אוויר , כאילו לא נשמתי עד הרגע הזה. לפעמים החיזיון כה מוחשי עד שאני מוצאת את עצמי כך , פתאום שמחה , אל מול פתח האוהל. אבל הוא ריק. בקשה אחת לי אליכם , ההמונים שאומרים "הוא כמו בן שלי" : כאשר תשבו סביב שולחן הסדר , עצרו לרגע וזכרו את גלעד , בן ישראל אחד ויחיד שנשאר מאחור. שכבר חמש שנים נטוש בבדידותו וחי חיי מרורים..." ואחרי כל זה מה עוד יש להוסיף ? הכל מתגמד...