בוקר של יום ראשון

חולית 10

New member
בוקר של יום ראשון

שלום לחברי
היום מציינים את יום השואה הבינלאומי.
וביד ושם פתחו הבוקר את התערוכה "לאסוף את השברים " - חפצים מספרים
מתוך התערוכה צילמו את הדובי של סטלה קנובל , סיר שהועבר ליד ושם ,מסרק , מכתב , סוודר ,מכתבים סיכות ועוד ועוד חפצים ,שנמסרו ביד רועדת עלידי ניצולים או בני משפחתם .
לכול חפץ יש סיפור ,סיפור משלו ,מסעיר,מרגש ומתעד את הזיכרונות הארורים משם.
הדובי
סטלה קנובל מסרה ליד ושם את הדובי האהוב עליה שליווה אותה לאורך ימי המלחמה איתו התנחמה, אליו היא כעת מתגעגעת וכך ציינה היא מרוצה "שהדובי מצא סוף סוף את מקלטו האחרון והבטוח לנצח "
ולסיפורים אין סוף .
הכתבה מצמררת .
 

חולית 10

New member
האבא של הנשיא יצחק פרסקי

ובעיתון ידיעות אחרונות של הבוקר " הופיעה כתבה השם "האיש שצחק אחרון "של מירב בטיטו.מוסף 24 שעות .
יצחק פרסקי הוא אביו של נשיא המדינה שמעון פרס.
האבא יצחק פרסקי עבר תלאות רבות בהיותו מתנדב בצבא הבריטי ובהלחמו נגד הנאצים.
והסיפור המיוחד כאשר בשלב מסוים ,שהו השניים במחנה למסדורף שהיה קרוב למחנה ההשמדה אושוויץ. יצחק פרסקי וחברו צ'ארלי קווארד שכונה הרוזן מאושוויץ ,החליטו להציל יהודים בדרך לא דרך .הם שמו לב שרבים היהודים שמתו לאורך הדרך בדרכם או בחזרתם מעבודת הכפיה . הם החליטו לשחד גרמנים בסיגריות ושוקולד,תמורת שיחרור גופות של יהודים .
ליהודים מסוימים ניגשו ואמרו להם שכדי להנצל עליהם לעשות את עצמם מתים .כך ניצלו 400 אסירים יהודים .
ממליצה לקרוא את הכתבה במלואה .הבאתי רק תקציר תמציתי מאוד .
הכתבה בליוו תצלומים מראה כמה שיש עוד ללמוד ולדעת .
לכול איש סיפור .
יום השואה הבינלאומי .
לזכור !
 

חרצית10

New member
כתבה מענינת על הספור המופלא של שינדלר

היפני בישראל היום של יום שישי.
הכתבה מאת בת חן אפשטייו אליאס.
כשפרצה מלחמת העולם השניה היה צ'יאונה סוגיהארה
קונסול יפן בליטא. בשקט, בנגוד לעמדת ממשלתו, הנפיקו
הוא ואשתו ויזות מעבר ליפן עבור אלפי יהודים. הנצולים
הגיעו לישראל בדרך לא דרך. רבים מהם התישבו בנתניה.
הם מספרים איך ניצלו חייהם בזכותו.לפני כמה שבועות באו לנתניה נכדתו ורעיית נכדו.
הם התקבלו בהתרגשות רבה.
 

ההיא333

New member
החיבור שלי לנורא

משה קפלן ז"ל (אבא של חבר קיבוץ שלנו) ניהל יומן בתקופת השואה. שנים לאחר שהגיע ארצה עם אשתו ובנם . (ההצלה שלו היא סיפור בפני עצמו) הוא העתיק את היומן מספר פעמים, כדי שלכל אחד מילדיו יהיה עותק. נכדתו חשבה שלאחת מהוצאות הספרים יהיה עניין להוציא את היומן לאור. ובקשה ממני להקליד אותו כדי שלהוצאה יגיע כתב יד קריא. זו הייתה לי זכות גדולה להקליד את המסמך המרתק. סופו של דבר הוא לא יצא לאור כספר. יד ושם היו כמובן מעונינים לקבל את העותק המקורי, אך לא נראה לי שהמשפחה הסכימה להיפרד מהמחברת.
 
למעלה