בוקר מסוג שונה-סיפור קצר

הר שגיא

New member
בוקר מסוג שונה-סיפור קצר

לאחר שהורידה את הילדים בביה``ס מיהרה לרדת לים. החוף היה ריק למחצה ואלי צעדה לאורכו כשהיא מתבוננת על המצוק המתנשא מעליה. שכבות הכורכר הצבעוניות השרועות בכוונים שונים ומנוגדים, נטפי החול הקשים הדומים לארמונות ילדים שנתלו הפוכים מאמצע הצוק והחבצלות הלבנות המציצות בודדות , גרמו לה לחוש מאושרת. לראשונה חשה כמה שקט יש בעצם הצעידה לבדה כשהיא עטופה במשב רוח חמימה ורכה ואינה שומעת אפילו את צעדיה שלה. הרחש היחיד סביבה בא מגלי הים הלבנים והקטנים הנשברים ומלחכים במימיהם השקופים את גרגירי החול השחומים. שקועה במחשבותיה נבהלה כשחשה לפתע בנוכחותו של גבר העומד למולה. בחור שרירי וגבוה בעל צמה שחורה עמד בביקיני כחול הדוק שאיננו מותיר מקום לדימיון,בצד הביקיני הכהה היתה תחובה סכין קטנה. לבה של אלי ניתר ממקומו כשמחשבות אימה מציפות את כל ישותה. חוף הים השקט נדמה לפתע כמלכודת , זכרונות על כתבות אונס מילאו את מחשבותיה. הבחור שלף את הסכין ואלי הרגישה איך גופה עומד לקרוס על החול כשלפתע הוטלה הסכין אל עיגול מטרה המשורטט בחול הרטוב והבחור חייך: ``בחורות יפות עושות לי מזל, פעם שניה הבוקר שאני קולע בול`` . רועדת כולה לא יכלה אלי אפילו להנהן בראשה , בצעדים מהירים התרחקה לכוון שאר המתרחצים. עמוק במים הירקרקים והצלולים,מוקפת במתרחצים ומרגיעה את נשימתה , צחקה לעצמה על פחדיה המשונים. נהנית ממגע המים המחליקים על עורה ומהדגיגים הכסופים הנושכים קלות את רגליה נרתעה כשצף ועלה לצידה וחיוך נבוך על פניו. ``סליחה אם הבהלתי אותך קודם או עכשיו, יפריע אם אשאר?`` . כעת , מרגישה מוגנת הביטה בו שנית - עיני ילד ירוקות מתחננות מתוך פנים מחוטבות. ``נעים מאוד, אני דרור``. ``אלי``, הציגה עצמה בקצרה והמשיכה לשכשך במים אך ללא אותה הנאה וכעבור כמה דקות אמרה: `` אז להתראות, אני יוצאת לעוד הליכה קצרה``. למרבה הרוגז שאל שוב: `` יפריע אם אצטרף?`` מצאה עצמה מאפשרת לו בנימוס חביב להתלוות אליה. תוך כדי הליכה סיפר על עצמו, על אשתו והבת הקטנה, הסביר מבלי ששאלה שהוא מאמן נבחרת הקליעה לנוער אוהב לבוא לים לפני האימון. סיפר ושאל בתחינה, `` נהנית ללכת איתי על החוף?, בחברתי`` ? `` נכון שכיף לא להיות לבד?`` . כשהגיעו סוף סוף לערמת בגדיה המכורבלים על החול שאל אם תרצה ללכת כך יחד שוב ביום אחר ומאחר ולא ידעה אייך להבהיר לו שאיננה מעוניינת הפקידה בידו מספר טלפון ונפרדה. שרועה על גבה על המיטה המבולגנת בחדר השינה האפלולי, חשה כי יום זה שטרם הגיע אפילו לצהריו התיש אותה מעבר למצופה. ראשית התקרית המביכה בחוף הים וכעת הלמות הפטישים וזמזום המקדחים העולים מעברו השני של הקיר. משעות הבוקר עובד במרץ השכן אפוף כולו ענני אבק רועשים, והקולות באים כמעין השלמה למכוון הפסנתרים שבביתה ההולם בקלידים בניסיון למצוא את ההרמוניה הנכונה. אלי עצמה את עיניה מקווה לשכך מעט את העייפות, ובמפתיע גילתה כי נוכחותם של הגברים העמלים בחדרים הסמוכים הציתה את דמיונה - מתחת לעפעפיה העצומים דמיינה עצמה שרועה על שולחן עץ גדול עטוף מפת קטיפה רכה,שני גברים עומדים מעליה לפנקה. מגורה גיששה בידה דרך המכנס הסגור אל תוך תחתוניה ושם ברטיבות החמימה עינגה את עצמה. כמחצית השעה לאחר מכן, התיישבה אלי מסופקת ורגועה ליד המחשב במטרה לסיים כעת את חובותיה לבוקר זה. מזה יומיים שהיא נאבקת בתוכנה המרגיזה שסיפק אחד הבנקים המתיימר להוביל בשרותיו הטובים , תוכנה שכל יכולתה עד כה מסתכמת במתן הודעות שגיאה עמומות ומרגיזות. בהתאם להוראות מרכז התמיכה הטלפוני החלה מוחקת בשיטתיות קובץ אחר קובץ עד לקבלת מסך נקי. לבסוף נשארה על המסך צלמית אחת שונה - אלי הקישה על הצלמית וזו נפתחה למסך צהבהב זוהר ובו מתפתלות המלים `` אתר השנאה ``. אלי נזכרה לפתע שנתקלה כבר בצרוף מלים משונה זה. הבוקר, כשעלתה נחפזת מחוף הים חלפו עיניה בהשתאות על שלט צהוב שהציבו פועלי העיריה ועליו כתוב ``אתר השנאה`` . מסוקרנת הקישה על כפתור הכניסה . קול עמוק בקע מהרמקולים :`` שונאת משהו בחייך, שונאת עד כדי כך שתרצי לשנות ? אם כן הגעת לאתר הנכון - אתר השנאה``. אלי בהתה במחשב, האם יש משהו שהיא באמת שונאת בחייה? והלוא היא מסוג האנשים שלא ממש יודעים מה זו שנאה, אולי זעם או רוגז או אפילו טינה אבל לא ממש שנאה. צלצול הטלפון הבהילה לרגע, דרך השפורפרת בקע קול זר: `` רציתי לומר שוב כמה נהניתי. מקווה שנוכל שוב להפגש, אולי מחר?``. מדוכאת מעט מהקלות הבלתי נסבלת בה נדחק אל חייה השיבה: ``תודה,אולי בהזדמנות``, והורידה את השפופרת. השאלה המשיכה לנקר במוחה כל אותו השבוע , האם יש משהו אותו היא רוצה לסלק מחייה, או אולי דווקא משהו שהיא שונאת את העדרותו מחייה? . בסוף אותו השבוע ידעה אלי שהתשובה לשאלה ברורה - היא רוצה לחוש שוב
 
ברוך הבא לפורום :)

נהניתי מאוד לקרוא את סיפורך אתה כותב בצורה נפלאה... לא חוסך במילים וכך ניתן לשקוע... להרגיש הרעיון יפיפה וגם דרך ההבעה אך יש לי בעיה קטנה באשר לסוף הסיפור היה לו טעם תמציתי... שלא איפיין את הסיפור שלך בכלל האם זה מפני שאיבדת סבלנות ??? או שיש לסיפור זה המשך ??? בכל אופן ההערה הזאת לא מורידה מטיב הסיפור התרשמתי מאוד מצורת כתיבתך אני שמחה כי בחרת להשתתף בפורום ולשתף אותנו בסיפורך ישר כוח ! ענבל
 
למעלה