סוף הסיפור בהמשכים
ותחילתם של המון דברים טובים ... (ושוב סורי על ההפסקות ... - חופש היא לקחה החצופה
..) אז היינו במעלה המדרגות. באזשהו שלב הבנתי שהקהל, להפתעתי כי רבה, שר.. "עוווושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עליייינו ועל כל ישראל... "
(כמעט בטוחה שזה היה השיר
) ומלמטה מישהו הרים ראש ולחש לעברנו - "קוראים לכם.." אז באנו. בהתרגשות רבה מאוד הלכנו קצת לאט, נעמדנו בראש המעבר, כשפנינו אל החופה, הרב בירך אותי "ברוכה הבאה" ועוד ברכות כאלו מרגשות, החתן והוריו באים לקראתנו ורגע לפני שאמיקה הצינית מזילה דמעה אל מול פניו הנרגשות של חתנה המתוק באדם שמכסה - עצמאית - את פניה בהינומה ...פאשלה קטנטנה ומשעשעת. כזכור, הרעיון היה שאנחנו נעלה יחד לחופה, ושני האבות ושני האמהות יעמדו זה ליד זה ויחד יעלו (בזוגות הומוגניים) לחופה.. אלא שיצא שהם באו הפוך (אבא שלי מול אמא שלו וההיפך..) התחיל בלבול קטן, הרב "יורה הוראות" : "תעמוד ליד האמא, תשנו כיוון, אבא.., אתה - קח את הכלה ..הכלה זו זאת בלבן" (הקהל צוחק..
) סיפור אמיתי. בסוף מצאנו את עצמנו יד ביד כשפנינו אל החופה. השיר שלנו התחיל להתנגן (שינינו ברגע האחרון - השיר שנבחר : "my broen eye girl, ואן מוריסון - קליל וחמוד, תואם את עיניה החומות של נערת החתן
) וכשהחתן ממש מרקד קלות, אמיקה לצידו, עלינו לחופה ואיכשהו (לא יודעת איך - נראה בוידאו
) ההורים תפסו את מקומם לידינו.. עמדנו מחויכים, הרב בירך, שרון לא התבלבל וחזר אחרי הרב כמו גדול, ואפילו השקה אותי ביין (האדום) בלי טיפת רעד (מה שיכול היה להיות אסון קטן לנוכח השמלה הלבנה מאוד של הכלה ..), אמיקה דיקלמה בקול צלול את המשפטים שנבחרו (גם כן בלי להתבלבל), הטבעות נענדו, חתמנו על כתובתנו במעמד החופה (יחד, כן - שנינו) ובסוף חזרנו כולנו יחד אחרי הרב על "אם אשכחך.." ו..החתן מעך את הכוס
מזל טוף !!! לא נלאה בסיפורים ארוכים מדי, רק נציין, למשל, שהאוכל - כך אומרים (למרות התכנונים סחבק לא זכתה לאכול ממש, אלא את אחרון הביסים בפרפה חלבה ) - היה מעולה, הרחבה לא התרוקנה לרגע, זר הפרחים מצא את יעדו (המתוכנן מראש ע"י הכלה התכמנית), הזקנים ישבו בחוץ ומאוד נהנו מהמרחק מהרחבה, כולם היו מבסוטים ונהנו מהחיים, ובראשם אמיקה וצחי10 - חתן וכלה שרקדו ושמחו וצחקו והתחבקו ונישקו בלי סוף כל הערב... היה חלום.. בשעות הקטנות של הלילה, הלכנו על המלצת הבית לליל הכלולות
ובסוף בסוף נרדמנו במיטתנו הענתיקה, בבית שלנ´ו, כשהאור הראשון של הבוקר כבר התחיל לעלות... דה אנד.
ותחילתם של המון דברים טובים ... (ושוב סורי על ההפסקות ... - חופש היא לקחה החצופה
