טאייב - איפה היינו?
וסליחה מראש על ההודעות הארוכות בהמשכים - סחבק, כידוע, לא עובדת על וורד ובכלל - כאן יש סמיילים וקשקושים לתיבלון הסיפור...
טוב. אז נישנשנו קצת, עישנו קצת, עשינו ס"ד (למי שלא זוכר - שישאל ..
), נורא חגיגי מסביב, אחים שלי מגיעים (סה"כ יש לי שלושה - לא להתבלבל, אבל כל אחד ג´לוב..
), אמא של החתן + המישפוחה שיחיו גם כן כבר כאן, כולם לבושים הכי היפה שלהם, רחוצים מסורקים ומבושמים ו..קדימה - מצטלמים. דני - שיהיה בריא, מצוייד ברשימותיו (צריך להבין: האיש הדגול הזה עושה רשימות של "מי לא לשכוח", אפילו באמצע החתונה הוא סוחב אותי - בואי כלה, עוד לא הצטלמנו עם דודה בוזי´נה ..
) מתחיל להעמיד אותנו בפוזות צ´קצ´יות באיזור החופה המוארת קלות והיא כולה לבנה אורירית, עושים תמונה כזותי ואח"כ כזותי, עם הכלה, בלי הכלה, עם חתן בלי חתן, כולם ביחד, רק אתם.. בקיצור - בוק. גמרנו הבוק (בינתיים הגיעו גם אבי החתן + המישפוחה, בטיימינג לא מקרי, ובדיוק לתורם לצילומים..), והאורחים מתחילים להגיע... נו, נו... איזה כיף זה. בחיי. כל הקיטורים נעלמו, הכלה אפילו נתקלה פה ושם באיזה "חטיף מסתובב" (איזה מינוח מצחיק - זה לא החטיף שמסתובב - זה המלצר ..
), מתחיל להתמלא, החבר´ס ממש מאושרים בשבילנו, החניכים שלי מגיעים בקול גדול (פעם הדרכתי נוער - לא משנה, פשוט הם כאלו מותקים, צעירי החבר´ה, שהעמדנו אותם לכל אורך גרם המדרגות ויצא תמונה ענקית !), חלק מהחברים דופקים איחור קל אך מדוייק (קצת מחכים להם, אבל לא ברמת הדאגה ממש, ואז מבין הדודות מגיחים פרצופים מוכרים ומחייכים..), האור הסגלגל מחמיא למי שצריך, המשקאות מתחילים לרוץ, עוד נשיקה ועוד חיבוק, ועוד חיוכים לחימום הנשמה ו...כ"כ מהר עובר לי ש... אני אפילו לא זוכרת מי זירז אותי לעלות אל הרב (המתבודד מתחילת הערב בחדר הסושי
), חזרה קצרה על עיקרי הדברים ו...קדימה. הרב יורד לאט לאט וקורא למוזמנים (ומשקיט אותם לגמרי!), החתן והוריו כבר תחת החופה, אני עומדת שלובת ידיים עם ההורים שלי, עם ההינומה על הראש והזר ביד במעלה המדרגות, ומשם אני רואה את הראשים של כולם והקהל מצטופף וממתין... מחכים לסימן המוסכם מהרב.. שקט ..