דליה,
אני חושבת שאתמול הבנתי את פשר 'האמת העירומה' שכתבת עליה. גם אני חשבתי שאת לפעמים מגוננת יותר מדי בויכוחים, שהשרשורים לפעמים נקטעים, ושלעיתים מרגישים כאן כמו להלך על ביצים.. אולי זה קורה, אבל זה בטח לא באשמתך. אני חושבת שאת בסה"כ האדם שאותו הכי נוח להאשים בתסכול שמישהו יוצא ממנו מויכוח, בגלל היותך מנהלת שאומרת די. אתמול לשניה וחצי השארת אותי בספק אם תיהי כאן היום או לא, והאמת? די נבהלתי מזה. כי הראש האחר - הוא הראש שלך. שאת כנראה המצאת (לא הייתי כאן מימי וואלה הנוסטלגיים, אז אינני יודעת איך התנהלו הדברים) אני חושבת שאתמול הבנתי סופית, שהחריקות בפורום, הסכסוכים והריבים לא תלויים בך, הם בכל מקרה יהיו בסוף לא הולמים. אבל, אני גם חושבת שזה טוב שעלו הדברים, כדי שאנשים כאן יבינו שזה באמת לא רק עניין של ניהול. ויותר מכך, שירגישו לרגע מה זה יהיה ללא הנוכחות שלך, בלי קשר לויכוחים, אלא ללא המילה שלך, שאושר דיברה עליה...(די מטריד). ובכל זאת אני חושבת שאם לא תתערבי בויכוח, אפאחד לא יוכל לבנות עליך שתסתמי לו את הפה או שתגני עליו, ואז הוא יצטרך להתווכח כמו בן אדם בוגר ולא כמו ילד (וזה לא מכוון לאיש! זה באופן היפוטטי). מי שיישאר חשוף מול כולם אלה בסה"כ אנשים שיבחרו (אם בכלל) להעליב ולפגוע ויישארו עם הגועל נפש שלהם מול כולם. לא יהיה את מי להאשים, לא יהיה על מי להתלונן, לא יהיה למי לבוא בטענות, גם לא יהיה למי לברוח בקריאות הצילו ולא נתהה לאן אבד לו השרשור, ואז........... האמת העירומה תצא לאור (אם יש כזו). ואם אין - אז השרשורים יוכלו להתפתח לאן שרק נרצה.. ויהיה סבבה. אנחנו הרי אנשים בוגרים, ורצוי שנלמד גם להתווכח כמו שצריך. אז...נראה לי שייצא טוב לך ולנו, שנדע שהאחריות לויכוח ולצורת ההתבטאות שלו מוטלת עלינו. ואולי ננסה ונראה שטעינו. ושאי אפשר להתווכח יפה. אבל לפחות ננסה, כדי שהספק יוסר. ואפאחד כאן לא ירגיש שזו אשמתך שהוא מהלך על ביצים או נמנע מלכתוב. כמו בתהליך הרזיה, לפעמים כשיש מאבק, צריך לעצור ולחשוב, ולא להמשיך בכוח על אוטומט (כי אז שוב נחיה באשליה שזה הכל באשמתך) וגם לא חייבים לפרק הכל. מקסימום לשנות. ובעיקר לבחור בזה שוב מחדש. זהו. שתהיה לך הפסקה נעימה. אבל רק הפסקה. בלעדייך - אין פורום. לא כזה. (וכמובן שאני מדברת בשם עצמי בלבד)