בוקר טוב
ועוד הגיג על שמחה

אני תמיד הייתי קנאית..:(

אני תמיד תמיד יקנא אם חברה קבלי ציון גבוה או משו טוב קרה לה- אני ממש ממש יקנא ולא ישמח בשבילה ממש אלא יחשוב למה לא קרה לי גם אם לחברה קרה משהו גדול כמו יש לה חבר חדש או אהבה חדשה אני ממש ישנא אותה על זה אבל ממש ממש חחחח יקנא בה בטרוףףףףףףףףףףףףףףף אני פשוט קנאית אחת הקנאיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
 
../images/Emo13.gif את כותבת מצחיק, אבל-

יש המון כנות בתוך המילים. "למה לא קרה לי גם". זה בדיוק מה שעבר לי בראש אתמול במסיבה. למה לי לא ולהם כן? מעניין איך אפשר להתמודד עם הרגש הזה, שהוא קצת תחרותי, ובעיקר - בעצם מראה על תלות ב"בחוץ". רוצה להיות כמו X או Y . לא מספיק לי מה ומי שאני.
 
פירגון מול קנאה

מבינה על מה את מדברת . כשאנחנ מביטים החוצה מהעולם שלנו לעולם שלהם אנחנו בהתחלה (רובנו אני מאמינה) מפרגנים , פירגון אמיתי . אבל בכל פירגון כזה מסתתר לו אולי סוג של שפיטה עצמית או תקראי לזה של ביקורת עצמית שיוצרת את הקורטוב של הקינאה הזו . אבל אני מאמינה שזו קינאה בריאה . מהסוג שלא ממש ניתן לעשות איתן משהו . (שהרי אם אין לנו בן זוג לא נתפוס בכוח מישהו ברחוב ונתחתן איתו ) אלא פשוט יוצר החמצה קטנה בלב וממשיכים הלאה . המינגויי אמר שמה שלא הורס אותנו בונה אותנו , ואני מאמינה שזה חלק מהקטע . מי שיודע יותר לפרגן ידע להתגבר על קורטוב הקינאה או הרצון לאותו הדבר באופן אישי ולהביע את הפירגון ומי שבעל יכולת פירגון פחותה יותר או יכולת הבעה אחרת הקינאה מה שנקרא תאכל אותו . אני בעד לפרגן לאנשים הכי בעד לפרגן לעצמי . קינאה? חלק מאיתנו . חלק בריא לטעמי אם כי לפעמים משאירה לנו קצת טעם מר . רוח . שמוסרת ד"ש חם לכל הנוכחים .
 
רוחי ../images/Emo140.gif

חושבת שמה שכתבת הוא נפלא. באמת, סה"כ לא תמיד הדברים תלויים בנו. אז נוצר פיפס קטן של החמצה וממשיכים הלאה - או שדוקא לוקחים את הפיפס הזה לתשומת הלב, ומנסים לשנות משהו באורח החיים, כמובן - עד כמה שניתן. קנאה זה באמת רגש בריא, משום שהוא מדרבן אותנו קדימה. גם אם יש לו טעם מר, זה לא אומר שזה לא חיוני לחיים. הסינים מאמינים בתזונה שכוללת גם מזונות שלא טעימים לחיך. אולי היינו רוצים לאכול רק מתוק מתוק כל היום (חלקנו), אבל גם חמוץ ומר הם חיוניים לתזונה כמכלול.
 
השאלה עד לאן לוקחים את זה

הרי את יכולה לראות מה יש לאחרים ולשקוע כי לך אין , אבל הרי ידוע שהדשא אצל השכן תמיד ירוק יותר .ירוק עד כדי שזהיכול להטעות . אומרים שכל אחד ייקבל את שמגיע לו , עניין של זמן לטעמי , סבלנות ורצון לתת לדברים להגיע אלינו . אם לא נרצה לקבל , לא נקבל וכל הקנאות שבעולם לא תעזור לנו . סוף שבוע נעים
 

רעוּת

New member
...

זה נורא תלוי, אם המשהו הזה שאנחנו שמחים בשבילם בגללו הוא משהו שגם אנחנו רוצים במידה מסוימת.. למשל, אתמול חברה שלי סיימה קורס מכיות. הכי שמחתי בשבילה בעולם, זה קורס ממש קשה, ואני יודעת כמה היא רצתה לסיים. אבל לא קנאתי בה בכלל- הייתי מעדיפה ליפול על החרב שאין לי מאשר להיות מכית של טירונים שנתיים. כל אחד ומה שעושה לו את זה... לפני כמה חודשים נולד לאותה חברה שלי אחיין..שמחתי מאוד בשבילה, ראיתי את כל התמונות שלו וגם אותו כשהוא היה אצלם ופשוט שמחתי בשבילה, איזה כיף לה, היא דודה. אבל גם עברה לי בראש המחשבה "וואלה, לי לא יהיו אחיינים מאח שלי, הוא נהרג, הוא לא יתחתן". וזה כואב, וגם אני רוצה, אבל זה לא הפריע לי לשמוח בשבילה, או לשמוע אותה מדברת שעות על גבי שעות על האחיין החדש. אני לא חושבת שאף פעם קינאתי במישהו ממש, עד כדי כך שזה הפריע לי לשמוח בשבילו על משהו..
 

אינטראק

New member
גם כשמקנאים אנשים רוצים להיות עצמם

פעם מישהו אמר לי דבר חכם:אף אחד (כמעט) לא מקנא בשני על כל תכונותיו. אדם לא אומר:"למה אני איציק ולא משה", איציק רוצה שיהיה לו הכסף\הכישרון\הביטחון העצמי של משה, אבל לא רוצה *להיות משה*. אני חושב שכדאי לחזור לנקודה הזו. אני שמח להיות אני עצמי, כי להיות כמו האחר זו עסקת חבילה, של הדברים הטובים שלו והרעים שלו ובלי להיות ה"אני" שלי. אבל אני עדיין מקנא לא פעם...
 

לקשמי

New member
אני מנסה להתגבר על קנאה

ומנסה גם שלא תהיה קנאה בכלל. אני מבינה שאת מה שאני רוצה לעצמי, אני צריכה לאחל לאחרים, כי ככה זה עובד. מה שאתה שולח ליקום, אותו אתה מקבל בחזרה. אז אני זוכרת תקופות מההיסטוריה שלי שבהן ממש קינאתי באנשים שיש להם בני/בנות זוג, כי לי מעולם לא היה בן זוג. שנים ניסיתי גם להתגבר על תחושת הקנאה הזאת, ואני חושבת שהיום כבר התגברתי, או שלפחות אין לי את אותה עוצמה של קנאה כמו שהיתה לי פעם. זה נובע מזה שאני מבינה ששום דבר אינו מקרי, שאם אין לי כרגע בן זוג זה רק אומר שאני לא מוכנה לקשר זוגי וכשאני מבינה את זה, אז אני אפילו שמחה על הסיטואציה הזאת, כי לא הייתי רוצה להיות במצב שאני לא מוכנה לו (במקרה הזה כאמור, זוגיות). אני ממשיכה לגדול ולהתפתח ובמקביל משתדלת (ובהרבה מקרים גם מצליחה) לשמוח בשמחתם של אלה שמצאו בני/בנות זוג. אגב: על הנושא הזה של הקנאה ושל לשמוח בשמחתם של אחרים יצא לי לחשוב לאחרונה בהקשר אחר: אני עובדת בעבודה שמעודדת תחרות. מדובר בפרוייקט עכשווי שבו אנחנו (העובדים) צריכים להקליד רשומות מסוימות למחשב (העבודה נעשית מהבית) ועכשיו הציבו בפנינו אתגר: חמשת הקלדנים שיזרימו את כמות הרשומות הגדולה ביותר, יקבלו בונוס של 20% מהשכר המגיע להם. הדבר הזה יוצר תחרות, ואני משתתפת בתחרות הזאת. ואז אני שואלת את עצמי: האם זה שאני מתחרה, לא סותר את הרצון שלי לשמוח בשמחתם של אחרים? האם זה לא יפריע לי לשמוח בשמחתם של אלה שיעברו אותי, כלומר שינצחו אותי בתחרות? מצד אחד אני רואה בתחרות הזאת דבר טוב, כי היא מעלה את המוטיבציה של כל העובדים. מצד שני אני לא רוצה שזה ייצור בי קנאה. אני רוצה לשמוח בשמחתם של אלה שירוויחו גם יותר ממני.
 
תחרות

אני חושבת שזה לא סותר. כשיש תחרות, ודאי שנקווה לנצח. אבל בסופה, אם תפסידי - האם תוכלי להיות שמחה עבור המנצח? אני מאמינה שאני במקרה הזה יכולה לשמוח, אבל עדיין תהיה קצת קנאה ואכזבה. וזה בסדר, כי סה"כ זה אנושי.
 

מון שרי

New member
אני מקנאה

אני מקנאה הרבה פעמים ובהרבה אנשים. ואני לא מרגישה שאני בן אדם פחות טוב בגלל שאני מקנאה, כמו שכתבת , זו לא צרות עין, אני לא רוצה שלשני יהיה חלילה רע, אני פשוט רוצה שלי יהיה כל מה שיש לשני, ולשלישי, ולרביעי, בעצם, מכל אחד הייתי לוקחת גם משהו לעצמי, אבל לא את כל החבילה, בקיצור, אני קנאית גדולה.
 

רננהלי

New member
אצלי זה

שאני יותר מקנאה ל.. מאשר מקנאה ב.. מה זה אומר? לדעתי זה יותר נורא ופחות אדפטיבי
 
למעלה