הלב כגוש פחם שחור דחוס מלא בכעס ושינאה הלב הלחוץ הדחוס בעוצמות מישתנה הופך לצלול לשקוף מנצנץ הלב הפך ליהלום הכאב הופך לעצב הכעס נוזל מהעיניים דמעות גדולות ורטובות שוטפות את הכל מפנות מקום לשמחה מחבק אותך "אתה מצונן?" את שואלת ומחבקת "לא" עונה לך מחבק חזק ונירדם.