בוקר טוב

boolee

New member
בוקר טוב


מה שלומכן הבוקר? אני פתחתי את הבוקר עם אי-מייל מעניין. מצרפת לכן שתהנו גם
שיהיה לכולנו יום טוב וסופשבוע רגוע !!! נ.ב. איפה גיברת מינהלת???
 

liza26

New member
בוקר טוב../images/Emo42.gif

אושר - מה שלומך היום? פיורי- ומה איתך? כתבת שהתפלאת על זה שהסתדרת לבד.אולי קשה לך המחשבה הזאת?ההבנה שאת לא צריכה להיות בסביבה תומכת ואוהבת כדי להרגיש חזקה מספיק להסתדר לבד? הבוקר שלי קצת עקום- לירוני בכתה בגן ונקרע לי הלב לעזוב אותה שם למרות שאחרי דקה הצצתי מהחלון והיא כבר שיחקה וצחקה...פושעת קטנה
 
בוקר אור של שמש פז../images/Emo42.gif../images/Emo20.gif

הנה אחת גיברת מינהלת. גיברת מינהלת שניה - אני לויודעת... אני קצת מתאוששת מכל מיני דברים וקצת מתאפסת וקצת מתכננת מה הלאה... תודה על ההתעניינות , בולי יקרה
קראתי קצת את מה ששלחת (לא הכל כי נורא ארוך...) עוד אעבור ואשאל אותך..אבל בנתיים קפץ לי משהו אחר לעיינים. בורגול גס כתחליף לדגן מלא??? הרי הוא סתם חיטה (ללא סיבים) ששבורה גס, לא? תקני אותי אם אני טועה ואשמח לטעות כי אני מבשלת הרבה עם בורגול גס ואשמח לדעת שהוא כזה בריא. ליזה, אני רוצה שתזכרי טוב טוב את מה שקרה לך היום עם לירון בגן... כמו שהרבה ילדים מפחדים ממש להרדם כי יש בזה מן החידלון והפרידה שאין יודעים מתי תגיע לסיומה, ככה בדיוק יש בהם חשש לאת עוזבת אותם ולא תחזרי. תחושת אשמה שלך או חוסר אסרטיביות ברגע הפרידה מחזקת את החשש הזה ואילו ביטחון שלך שיהיה בסדר ושל חיוך גדול מחזק את ההרגשה שזה לא כל כך נורא או מפחיד מה שקורה להם. לא אומרת שזה קורה ביום אחד. אבל ילד שגדל כשהוריו עושים יחד איתו "סיפור מהפרידה בגן" ימשיך עם זה ויפתח חרדות אמיתיות שלא לדבר על המניפולציה של השליטה על ההורה. שהיא כייפית מאין כמוהה... אני מאמינה שעם הזמן, ילדים שיודעים שאמא או אבא משחררים אותם ונפרדים איתם באסרטיביות המשדרת קלילות אבל גם חוזרים כל יום כל יום לקחת אותם הביתה, אז הפרידה יפשוט לא משמעותית ולפעמים הורה עלול למצוא עצתמו נעלב שהילד אפילו שכח להפרד לשלום... ליזוש, אני מדברת מניסיון... לי ולילדים היה טקס פרידה קבוע בגן. בכל הגנים. מגיעים ואם יש צורך אז שיחת חולין עם הגננת/מטפלת/הורים או לשים בגדים במדף וכ"ד. כשאני רוצה ללכת, אפילו אם הילד כבר פנה לעיסוקיו, אנחנו עושים חיבוק פרידה ונפרדים. חיבוק אחד ודי. לא שלושים ושתיים חזרות. כמובן שלפעמים חורגים ומאריכים את הטקס. אבל בסוף זה משתרש. כמו שלא ויתרתי בבכי והלכתי אחרי החיבוק, ככה לא ויתרתי על חיבוק גם כשהילדים הלכו כבר לעיסוקם ואני קישקשתי עם הגננות. פרידה היא פרידה ואסור שיהיה לה אפילו ריח של נטישה, בריחה או חמיקה.. ההוכחה שלי לכך שזה נכון היתה , כמו שאת ראית היום, ששניה אחרי שנעלמתי הם לא בכו יותר... ודווקא לשור הם עשו הצגות... תמיד התפכלו איך הילדים שלי נפרדים בכזו קלילות. אני מרמינ ששידרתי להם שזה בסדר שנפרדים וזה לא אסון כזה (את צריכה להאמין בזה בעצמך...) ועם הזמן הם גם למדו שאנחנו נפגשים שנית... הזיכרון עושה את שלו. דבר נוסף שהם למדו אצלי שפרידה היא פרידה והמניפולציות לא עוזרות. מה שלא עובד לא משתמשים בו שוב... אז מה היה לנו? - אם הבכי הוא חרדת נטישה, אז נוטעים את התחושה שזה קליל ולא מדאיג ע"י טקס קל וקצר ואי מתיחה של ההיסטריה. אם הבכי הוא מניפולציה של שליטה, אז הטקס הברור והקצר קובע לה גבולות נוחים. ומה איתי? משתפרת.. כתבתי ללולה קצת על ההתלבטויות עם התזונה והמשקל... חסר לי הספורט , אבל אני מתקרבת לחזרה אליו. מתכננת סופ"ש ל עבודה והשלמת פערים ושישי ערב יש לנו מפגש חברים שאומר אלכוהול והמון המון צחוק שזה כזה אושר גדול!!! מתחיל היום סופ"ש וזה כייף אדיר. מבחינת הפורום מתכננת לנו שני אירוחים . ברק צור על אורח חיים בריא, תזונה לנו ולילדים. ויעל ארבל על שינויים. מי מה מו מתי וכמה - בהמשך...
 

liza26

New member
אושר- זה נושא בעייתי אצלי

ואני מנסה להתגבר עליו בעזרת לירון כי זה מחבר אותי נורא לבעיה האישית שלי דיבתרי על זה גם אם המטפל- על עניין חרדות הנטישה כשאני הייתי קטנה- הייתי בוכה כמו סירנה כשאמא שלי היתה מביאה אותי לגן רק הבעיה שלא ממש הייתי נרגעת אלא בוכה עוד הרבה זמן
 
ליזה, מקסימה אחת...

אני אומר לך מה אמרה הפסיכולוגית המדהימה שמלווה אותנו עם הילדים, כשאמרתי לה שהנסיך זה שיבוט שלי ואני יודעת בדיוק מה עובר עליו או משפיע עליו וכ"ד. היא אמרה לי שאני חייבת לעשות הפרדה בין החוויות שלי ובין החוויות של הילד. עם כמה שזה ברור לכל אחד שאנחנו ישויות נפרדות, יש משהו מהחויות שלנו שאנחנו "שופכים" עליהם. וזה רק עושה רע. יש להבין, יש "לקלוט" אבל יש משהו שגוי וחונק בלהשליך עליהם את החרדות שלנו. פשוט תהיי מודעת לזה, מקסימה אחת, ובעזרת המודעות והמטפל שלך (שנשמע אחלה) פשוט תלמדי להניח את מה ששלך לך ואת מה ששלה לה..
 

דן דן2

New member
יצא שבדיוק את זה

כתבתי למטה כשדיברתי על האיזון בין לתת ולקבל והגבולות ביני לבין הבן שלי ... באופן פאראדוקסלי אני סבורה שההפרדה הזו מתאפשרת רק אחרי שעיבדנו את החוויות שלנו, טוב אולי לא רק אחרי אבל זה מאד מאד עוזר ומקדם. והכי מצחיק שיצא לי בעצם להבין שהכל קשור ז"א היחסים עם הבן שלי קשורים גם ליחסים שלי עם אמא שלי...אין מנוס. וטוב שאין
ילדים הם פשוט הזדמנות ניפלאה בשבלנו להבין את עצמנו טוב יותר ולחיות עם עצמנו טוב יותר. ביחוד הילדים שקשה לנו איתם - שם יש רווח אדיר
 

kriz

New member
ליזוש אני קוראת את מה שכתבת ואז

אני מציצה בחתימה שלך ויש שם משפט שבעצם מסכם את כל העניין: " מה שאנו מקרינים, משתקף בחזרה אלינו" תחשבי על זה... המשך יום טוב וסופ"ש מהנה אורית
 

liza26

New member
תודה אורית../images/Emo24.gif חשבתי הרבה היום

זה באמת כל כך נכון אם אני "מקרינה" שאני במתח ולחץ , הילדה שלי קולטת טת זה בצ'יק וגם היא מתחילה להיות לא רגועה והבכי גובר בקשר לפרידות בגן(בתגובה לאושר)-למזלי הגננת של לירון כל כך מבינה את העניין שהיא זאת שמכניסה אותי לתלם ואומרת לי להגיד שלום יפה וללכת מה שכן, אני אף פעם לא בורחת מהגן בלי שהילדה תראה-תמיד היא רואה שאני יוצאת, גם אם היא מקטרת.
ודן דן - בקשר להקשבה- זה נורא קשה! אני ממש נוראית בזה ובמיוחד כלפיי בעלי.לו יש נטייה לדבר לאט וקצת לחלום (כמו ילד) ואני כבר 10 צעדים לפניו במחשבה, מתערבת לו בדיבור ובשורה התחתונה לא ממש בהקשבה איתו. כשהוא כבר התחיל להתלונן על זה , אז התחלתי לשים לב ולפני שאני זורקת משפט באמצע, אני עוצרת את עצמי ואומרת"תרגעי, תני לו לסיים לדבר וגם תקשיבי!!" זה נורא קשה
 

boolee

New member
קצת ארוך? מסתבר שזה לא הכל...

קודם כל, שמחה לשמוע שמצבך משתפר. זה טוף ! שנית, הכוונה היתה לבורגול גס מחיטה מלאה וזה כנראה עונה לך על השאלה. כעקרון, רק בחנויות הטבע המובחרות אפשר להשיג בורגול גס מחיטה מלאה אבל כמו תמיד, אפשר להכין לבד בבית והרי המתכון לפניכם: בורגול גס תוצרת בית החומרים: כחצי ק"ג גרעיני חיטה מלאה, מים וסיר. אופן ההכנה: נכין כמחצית הק"ג גרעיני חיטה מלאה, נכניסם לסיר ונמלא אותו במים עד מעל לפני הגרעינים. נביא את המים לרתיחה ונבשל על אש קטנה כמחצית השעה. עתה נוציא בכף מספר גרגרים ונטעם אותם, אם הם רכים דיים. אם הגרעינים רכים, נפסיק את הבישול, נוריד את הסיר מהאש ונשפוך את המים. את הגרעינים, שנותרו בסיר לאחר הבישול והוצאת המים, נשטח לייבוש בשמש על משטח חלק (אפשר גם על בד). כמה שעות של שהייה בשמש ייבשו את הגרעינים. לאחר שהתייבשו הגרעינים נשחק אותם במכתש ובעלי. נאסוף את החומר הכתוש, והרי לנו בורגול גס. לקינוח, צירפתי את הקובץ המלא. פתאום שמתי
שחסרים כמה סעיפים בקובץ הראשון
ואלו היו 60 שניות על הכנת בורגול גס מגרעיני חיטה מלאה בבית
 

דן דן2

New member
בוקר טוב

אני היום מקדישה את כולי לחיפוש האיזונים שלי. איזון בין נתינה לקבלה. תגידו לי נתינה היא קבלה ולהיפך... נכון ולא נכון. אני מתכוונת על נתינה של אמא לילד או שלי כמנחה (מתלמדת) למונחים שלי כאן נתינה היא להתרכז בחוויה של העומד מולי הרגשות המחשבות הפעולות שלו שיכולות להיות שונות לגמרי מאילו שלי לגבי אותו מיקרה אובייקטיבי. משם להבנתי ולנסיוני ניתן לפעול ולהגיע למקומות בהן לאחר טוב יותר וכתוצאה מכך אני מרגישה את הכייף שבלתת. וחוויתי עם זה הן עם המונחים שלי והן עם הילדים שלי. וקבלה - לדעת להיות במרכז לדעת לבקש את העזרה הנכונה לי בצורה הנכונה לי ומהגורמים הנכונים לי, לבקש על מנת לקבל. אני רוצה לדעת להיות בשני המקומות הללו באופן נקי במידת האפשר ואת המטרה החשובה הזו אני לוקחת להיום ולסיום רוצה להגיד שאני מאד מתפעלת מהדברים שאני קוראת פה כמה חום וקירבה איזה בית נהדר יצרתן פה מורידה את הכובע.
בוקר אור
 

liza26

New member
דן דן

כתבת שאת רוצה להיוץ בשני המקומות הלל באופן נקי במידת האפשר מה הכוונה? האם זה ללא אשמה על הבקשה לעזרה? או בהקשר ללתת- ללא תחושת הציפייה לקבלה חזרה? נשמע לי ממש מעניין.
 

דן דן2

New member
לא ממש לא אשמה

זה לדעת לאזן בין המקום בו אני מזיזה הצידה את העולם שלי ומתמקדת בעולם של מי שמבקש כרגע את עזרתי ובין המקום בו אני שמה את הצרכים שלי במרכז ומחפשת מי שיהיה במקום ההוא עבורי. זו כמובן אוטופיה, אבל זו השאיפה. כשאני עובדת עם מונחה על רגעים קשים שעברה בילדותה זה יכול פעמים רבות להעלות בי מקומות קשים שלי. על מנת שאהיה עבורה אני צריכה להיות עם אמפטיה קבלה והכלה ועל מנת להגיע ליכולת הזו אני צריכה לדאוג שהמקומות הכואבים בי יקבלו מענה לפני כן או אחרי כן או שיהיו לי כלים להתמודד איתם תוך כדי. על מנת שאוכל להיות שם עבורה ולא עבורי. זה נקיון להבדיל ביני ובינה. בין הצרכים שלה לשלי. כך גם עם ילדים שזה כמובן עוד יותר קשה. אבל גם מתגמל מאד כי ברגעים קשים מאד שהיו לי עם ה"סנדוויץ שלי" שהוא בן ארבע עוד מעט (ומדהים בקסם שלו), על מנת שאוכל להתמודד עם הקשיים שלו עברתי בעצמי תהליך שאיפשר לי בסיכומו של עניין להבין את עצמי טוב יותר, לקבל את עצמי וכתוצאה מכך להבין גם אותו להכיל ולקבל גם אותו בלי להיות עבורו כשהוא זקוק לי . ז"א צריך לדעת את הגבול בין נתינה לקבלה על מנת להיות מסוגל להיות במקום נותן ובמקום מקבל... וואלה קשה להסביר בטח אחרי לילה לבן... והנה התינוק נירדם - יש! מהר לישון
 

דן דן2

New member
אופס

כתבתי בלי להיות עבורו, התכוונתי כמובן להיות עבורו. הבלי התיחס לזה שרציתי לכתוב בלי להגיב ממקומות בי... וכ"ו טוב אני באמת צריכה לישון
 
גם אני כאן!!! ויש לי הודעהההההההההה

בעוד חודש בערך, אני טסה... לשלושה חודשים (!)... ללמד אנגלית... באיסטנבול!!!! אז תהיה לכם מנהלת עם שפם ותרבוש ששותה קפה טורקי למשך שלושה חודשים
אני ממש מתרגשת
 

liza26

New member
"בוירון"../images/Emo69.gif

אני חושבת שזה "בבקשה" בתורכית(מבטאים כמו שורוק) שיו, אלפקונת, איזה כיף לטייל ככה בעולם !!! איסטבול יפהפיה !!! כל כך שמחה בשבילך
 
אז אני מודיעה לך כתגובה../images/Emo26.gif

שאני מתכוונת להתנחל אצלך לשבוע!!!!!!!!!!!!!!!!! אה, וכל הכבוד וברכות חמות למינהלת הנוסעת המתמידה
אני מחפשת לי מקום לחופש. רק אני בלי בעל, ילדים, או חברה.. אני והזמן שלי. לא ידעתי לאן או מתי ולא בטוחה שימים שלמים לבד יהיה כייף. אז אלפקה בתוריה נשמע לי ענק!!! כי תורכיה מחרמנת לי את המחשבות (בנושא אדריכלות, מה חשבתם?? איכס...) ואני אוכל להסתובב לי בקצב של עצמי ובסוף היום להציק לאלפקה אחת קטנה ומגניבה... אלפקונת, אל תלחצי ממני. עדיין יש לך את זכות הווטו וגם לא בטוח שזה באמת יצא לפועל אני סתם פה גדול...
נ.ב. כבר חשבתי שאת מודיעה לנו משהו שקשור לטבעות ושמלות לבנות... חחחח
 
מבחינתי את מוזמנת!

אני אהיה בדירה עם עוד שני חבר'ה (בנים ישראלים
). אני עוד לא ראיתי את המקום ולא יודעת מי הם, אבל מבחינתי אם יש לי חדר משלי את מוזמנת להתנחל אצלי כמה שאת רק רוצה - כל עוד זה לא בימים שהחבר יתנחל אצלי
אגב, המקום שאנחנו נהיה בו זה אמור להיות הרמת אביב ג' של איסטנבול, אז אני בטוחה שיהיה לך הרבה על מה להסתכל - כאלה שכבר היו בסניף שם אמרו לי שזה מהמם. רק קחי בחשבון, שאם את מנתחלת אצלי, אז את איתי באותו חדר, ואני נהיית עצבנית אחרי שעתיים שאני לא מקבלת ***, שלא לדבר על אחרי חודש ומשהו.
 
הלו פורום זה פה?

מה זה הדיבורים האלה, אלפקה? טורקיה עלתה לך למוח? אם את לא מקבלת... קראתי ולא האמנתי. לא האמנתי וקראתי. מה זה? וזה עוד לפני הנסיעה. מה יהיה? ככה נראית הנציגות של הפורום? נשלח אותך בכל זאת?
 
את צודקת לחלוטין

אם ככה אני לפני הנסיעה, מה יהיה אחרי? אני חושבת שאני אתחיל למלא חסכים מעכשיו.
מאמי!!!!!!! איפה אתה!!!!!!!!!!! *הולכת למצוא את חבר שלה ולנעול אותו בחדר עד הטיסה*
 
למעלה