בוקר טוב לכולם, יום שלישי

פולי44

New member
בוקר טוב לכולם, יום שלישי

אתמול היה אצלנו קצת סוער עם כל העניין עם המתבגר ומתמטיקה, נפלו החלטות (לא לרדת ל3 יחידות ולהשקיע הרבה הרבה יותר) ומקווה שיצאנו לדרך חדשה. דיברתי אתמול עם החייל וסיפרתי לו הכל, ושמחתי מאד כשאמר שידבר עם המתבגר. אין כמו שיחה עם אח בכור לסדר את הענינים. אני רואה שאין מספיק נוכחות שלנו בתחרות המתכונים, לא נפיל הכל על כתפיה של אדמונית, איפה כל האופות? הלוואי וידעתי לאפות עוגיות... הולכת להעיר את המתבגרים, יש מבחן גדול במדעי המחשב והם צריכים להיות בבי"ס ב7 וחצי יום טוב לכולם
 

עפרה ד

New member
בוקר טוב ../images/Emo140.gif

פולי, אצלנו מחזוריות קבועה לעוגיות, וכולן מהאינטרנט...בדרך כלל נסיונות של דברים חדשים לא מתקבלים כאן בשמחה רבה מידי
, ובכל זאת יש בשרשור הזה כמה מתכונים שממש חייבת לנסות. גשם כאן
 
בוקר טוב!

אני עברתי על המתכונים הבוקר ויש שם כמה שאנסה בהקדם אז תודה! אתמול החייל הטרי התקשר הביתה ואני לא הייתי בבית... זה אחרי שביום ראשון הוא לא התקשר בכלל ואני התאפקתי כל היום לא לשלוח איזה אס.אמ.אס. הוא דיבר עם אבא שלו ודיווח שממש קר וביקש שנרכוש עוד גטקעס וגופיות חמות. אבא שלו לא חשב לשאול אותו מה הוא אוכל, כנראה שזו שאלה ששמורה לאמהות פולניות בלבד
בינתיים אני מנסה להתרגל לתואר החדש שלי "אמא שלי חייל" ואני מוצאת שאני חושבת עליו כל שעות היממה, לעיתים קרובות עם דמעות בעיניים מהתרגשות מהולה בגעגוע ודאגה. החדשות הטובות הן שהוא מגיע לשבת!
 

ל י ת י1

New member
בוקר טוב../images/Emo42.gif

זיקוקית ברוכה הבאה
ההסתגלות אורכת זמן. הכוונה לאמהות. הילדים-חיילים מסתגלים הרבה יותר מהר. אני כבר חודשיים וחצי "אמא של חייל". רחוקה מלהתרגל לתואר החדש, לשינוי בחיים. וחושבת עליו המון. תעבירי לחייל שלך את המסר שלא מתקשרים הביתה. מתקשרים לנייד של אמא. הביתה מתקשרים רק אם אמא מחוסרת הכרה ולא יכולה לענות לנייד
מה שכמובן אומר שאת צמודה לנייד 24/7. והעצה הראשונה שקבלתי כאן (ותודה לעומר
) צלצול יחודי לחייל - כך שאם במקרה התרחקת מהנייד למרחק שעולה על 20 ס"מ, תזהי מיד שזה הילדון מתקשר. ואם הזכרתי את עומר - איפה את? שכחת שאת החונכת האדומה שלי? בואי הנה מיד, או-טו-טו קורס צניחה
אצלנו שגרה.... זה אומר שממשיכים לספור. עבר שבוע וחצי.... יש עוד שבוע וחצי. הזמן עובר פתאום לאט. התקשר בערב נשמע שמח וטוב לב. לאפות עוגיות? האמת היא ששנים לא עשיתי זאת עד הגיוס של האדום. ואני בכל מקרה מורווחת מהעניין - יש לי עכשיו מלא מתכונים חדשים. הוא בכלל צוחק עלי שבסוף מסלול אקבל סיכה בצורה של עוגיה. בזכות התחרות הזאת אני גם בטח אהיה מצטיינת - ואקבל את סיכת העוגיה של האמא של המפקד
יום נעים לכולן
 

פולי44

New member
הי זיקוקית

את כל כך משכפלת את כל מה שכולנו עברנו, בינתיים הכל בסדר, בדיוק לפי הספר... וזה באמת נכון שהחייל מסתגל הרבה הרבה יותר מהר מאיתנו. ועוד דבר, לגבי האוכל, תאמיני לי, הוא אוכל מה שיש, ובטירונות זה לא מציאה, אבל הוא בטח מסתדר... ודרך אגב, החייל שלי כבר שנה וחצי בצבא וגם אני עדיין חושבת עליו כל היום, זה לא עובר... ויופי שהוא מגיע לשבת
 
אני לחלוטין מודעת לעובדה שהבעיה אצלי ../images/Emo13.gif

לדעתי הוא כבר הסתגל בחיי. עניין האוכל הוא חלק מהגנים הפולנים שלי, אני אדאג לפנק אותו כשהוא מגיע הביתה
 

colibri

New member
זיקוקית, ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

התחלתי לכתוב לך אתמול ומשום מה לא הצלחתי לסיים את התגובה... קראתי את הרשומה שלך בבלוג, התרגשתי מאוד
ככה זה... הבן שלי עוד מעט שנה ורבע בצבא, הבת כבר קרוב לשנה - ורק לא מזמן כתבתי פה, שרק עכשיו אני מתחילה להרגיש סוג של שגרה. כאילו, להתרגל לזה שיש לי ילדים בצבא... ועדיין, בכל שעות היממה, זה נוכח. ודאי. תהנו ממנו בשבת! תצלמו אותו - לא תאמיני כמה מהר הם מתבגרים ומשתנים...
 
אני מצלמת כל הזמן ../images/Emo13.gif

בשישי האחרון כמו שהוא נכנס וראיתי אותו פעם ראשונה עם מדים התחלתי לצלם ואח"כ צילמתי את הנעליים ואז את הדיסקית ואת החוגר... אני מתעדת כפייתית גם בימים כתיקונם
אגב, יש לי זוג תאומים בני 14, אני לא יכולה לדמיין את שניהם בצבא ביחד...
 

פולי44

New member
אה, גם לי יש תאומים

בני 16 וחצי, וגם לי קשה לדמיין את התקופה ששניהם יהיו בצבא (ואז גם הבית יהיה ריק כי הם הקטנים). מה שכן, לא נראה לי ששניהם יהיו קרביים, אז אולי לפחות אחד מהם יהיה נוכח יותר בבית. וטוב שאת מתעדת, אני לא עושה את זה כמעט ולפעמים אני מרגישה שזו טעות
 
לשלי יש עוד כמה שנים טובות עד הגיוס

אבל נכון להיום הוא רוצה להיות בתזמורת צה"ל והיא רוצה להיות מד"סית, אני בונה על זה
 

סמדר בנ

New member
יודעים שאת אמא לחייל

כשאת הולכת לשירותים עם הנייד (הרגל שקשה להיפטר ממנו גם אחרי השחרור) זיקוקית, ברוכה הבאה. זהו המעוז של האמהות הפולניות זיש
 

מגלית

New member
בוקר טוב

בערב אשב עם הנסיכה שלי וננסה לשלוח כמה מתכונים שהנסיכה ספצית בהם. זוכרות שסיפרתי שהאדום סובל מכאבים ברגל? אז ככה, מסתבר שביום ראשון בערב הוא נשבר והלך לרופא בבסיס שאיבחן דלקת בעקב אכילס. נתן לו משחה אנטיביוטית (משחה?!) ושלח אותו לרכוש קרסולית לרגל. נודע לי על כך ממש עכשיו, התקשר וסיפר שהוא בדרך לביצוע בדיקת דם ולאחריה צריך להגיע להרצליה (מהדרום להרצליה?!) כדי לרכוש קרסולית מיוחדת לרגל. כמובן שבן זוגי שיחייה מיד שינה את היומן היום וביטל כל מה שהיה לו על מנת שיוכל לחבור לילד בהרצליה ואח"כ להסיע אותו בחזרה לדרום. מה שכן, האדום התעקש לחזור מיד לפעילות, עוד היום, ואמרו לו שאין בעיה רק שהוא חייב את הקרסולית. מישהי מכירה את זה? הכוונה, את נושא הדלקת בעקב אכילס והטיפול? נו, ורק אתמול כתבתי שבטח לא יהיה לי מה לספר....
זהו, נראה מה יהיה. הדברים הקטנים האלו מלחיצים אותי.... פולי, בהצלחה למתבגרים במבחן. יום נעים
 

גליה466

New member
עקב אכילס

לבן הצעיר שלי היתה דלקת כזו והקרסולית המיוחדת שכוללת סיליקון מאד מאד עזרה, התרופה האמיתית היא מנוחה לרגל כלומר ללא מאמץ, נראה לי שזה לא רלבנטי לבן, אז צריך לעקוב ולא להזניח, אם לא עובר אחרי 4-6 שבועות צריך לפעמים אנטיביוטיקה (כדורים). הבן שלי נקע את הרגל בשבת וקיבל ג' אחד בביקור רופא, הרגל היתה נפוחה וסגולה אבל אתמול הוא התעקש לחזור לבסיס ולא לחזור לקבל עוד ג'. הבטיח לי שילך למרפאה היום מקווה שילך ושלא יגיד לי בסוף היום שהיה עסוק מדי. מקווה שהקרסולית תעזור ושירגיש הקלה!
 

ל י ת י1

New member
מנסיון שלי עם המתבגרת

הקרסולית אכן עוזרת. מומלץ לקרר את המקום עם קרח (בעייתי קצת, אי אפשר לשלוח לו בחבילה...). מנוחה לרגל מומלצת, ובכל מקרה לפני פעילות גופנית לעשות חימום בדגש על שרירי הרגליים. משחה אנטיביוטית? לא שמעתי, אבל אני לא רופאה... הרופא שבדק אותו הוא אורטופד? נראה לי שעדיף שאורטופד יראה אותו באם זה אפשרי. שירגיש טוב
 

מגלית

New member
הוא אכן קיבל קרסולית מסיליקון

לא בדק אותו אורטופד, אבל האדום אמר שהרופא הזה מאוד מומלץ שם בבסיס ומאוד מחזיקים ממנו... בכל מקרה, המשחה היא וולטרן - לא אנטיביוטית. מי שנתן לו את הקרסולית אמר לו שהוא זקוק למנוחה.... מקווה שהאדום יפנים כי הוא חדור מוטיבציה להמשיך... (שאל האם הוא יכול להכניס את הקרסולית לנעל הספורט במד"ס) הקיצר, שם את הקרסולית, עדיין כואב אבל אני מניחה שהוא צריך להתרגל...
 

SIKU

New member
בוקר טוב

לא כתבתי מזמן, אבל אני קוראת כל הזמן. ואפילו לומדת. איכשהו אני מקבלת את הרושם שהילדים שלכם מלאים במוטיבציה או סתם יש להם חוסן פנימי שמדרבן אותם לעבור את מהמורות הצבא. אני מרגישה שהבן שלי כבר שלושה חודשים לתוך טירונות חי"ר ובכל שיחת טלפון הוא נאחז בי כמו בקש כדי לא לטבוע בדכאון ובשביזות. אני מתלבטת אם לא לערב את המפקדים שלו בתחושה הזו, אבל אבא שלו שיחיה אומר שזה חלק מהצמיחה שהוא צריך לעשות בטירונות ושחוץ מהרבה תמיכה שלנו לא צריך להתערב. אני יודעת שזה חלק מהתהליך של השחרור שלו ממני. שכנראה שצריך לקרות כבר בגילו. אני יודעת שחלק מזה זה גם שאני סבלתי קשות מהטירונות שלי שהיתה הרבה יותר קצרה. אז אני בהזדהות מלאה פה. אבל הוא באמת במצוקה וסובל וזה חלק מהקושי. מתנצלת שאני מפציעה פה כל פעם רק כשקשה לי. ולא שותפה בשירשורים היומיים. אבל הייתי חיבת לשפוך קצת. יום נעים לכולם וסוף שבוע רגוע שיגיע בקרוב.
 

ל י ת י1

New member
סיקו יקרה,

כל אחד והקצב שלו, לכ אחד זמן הסתגלות אחר, אופי אחר. כל אחד יחיד ומיוחד במינו. את מכירה את הילד שלך טוב מכולם. את יודעת איך מסתגל למצבים חדשים, לסביבה חדשה, האם יוצר קשרים חדשים בקלות? האם את רואה עכשיו משהו חריג? משהו שנראה לך לא כל כך מתאים לילד שאת מכירה? האם מה שמשדר הוא בעוצמות שמפתיעות אותך. אם התשובה היא כן הייתי שוקלת לפנות למפקדים, ואם התשובה היא לא, אז נראה שהאבא צודק - לתמוך בו, לשדר לו שמאמינים בכוחות וביכולות שלו, ולחכות... מהדברים שלך, נראה לי שכדאי לעשות בדיקה עצמית. הזדהות עם הקשיים של הילד שמה אותנו לפעמים במקום שבו השיפוט שלנו לא כל כך נכון. יכולה לספר לך שביום הראשון של הטירונות של האדום שלי, הזוגי-פרד שלי אמר לי "אני כל כך מקווה שהוא יתקשר, הוא בטח מה זה בדכאון עכשיו". כששאלתי אותו למה אומר את זה, כי אני רואה את הדברים אחרת, סיפר שהוא נזכר ביום הראשון שלו בטירונות ובדכאון שאפף אותו אז לפני שנות דור. על עצמו הוא דיבר ולא על הבן שלו... אז רצוי לנסות להסתכל על הדברים תוך כדי ש"מנטרלים" עד כמה שאפשר את הרגשות, ואת הצביטה הזו בלב שיש לנו כשלילד קשה. שיהיה לילד המון בהצלחה, ולך
 
למעלה