בוקר טוב , לחלקנו זה אמנם יהיה בוקר

[אלאורלי]

בוקר טוב , לחלקנו זה אמנם יהיה בוקר

של הכנות לקראת השבת, אך לחלק מהמשפחות זו תהיה שבת אבל, כל
הפגועים והפצועים של אתמול, לא רואה לזה ממש סוף.

שוכב בחור בן 18 במצב אנוש ולא יודעים מי משפחתו, לא היו עליו מסמכים,
ואף אחד לא הודיע על נעדר.

 

[אלאורלי]

אם היה לכם בן או בת מאוד שמנים, האם הייתם

אומרים להם שזה לא בריא, שזה לא יפה, שלא ימצאו חתן/כלה
שיהייה להם קושי להתקבל למקום עבודה?

איך הייתם מתיחסים אם זה היה מפריע לכם מאוד מאוד.

 

[הדסהש1]

לי יש נכד בן 14.5 שהיה שמן מאוד

עקשן מאין כמוהו, לא רצה לשמע מאף אחד, סבל מהצקות
,עד שלקח את עצמו בידיים נרשם לחדר כושרץולאט הוריד
במשקל, שם לב למה שמכניס לפה, אני בעצמי מתמודדת
עם בעיות משקל מגיל צעיר, ורק מתי שאני מחליטה זה עובד
יש ירידות ועליות. לאחר ההרזיה הבעיה היא לשמר אותה

 

[אלאורלי]

את לגמרי צודקת הדסה, לרדת לפעמים קל יותר

מאשר לעלות במשקל.

אני יודעת שקשה מאוד להגיד לבת או לבן שהם שמנים ונראים פחות טוב
זה עשוי אפילו לגרום לנתק .

כמו שנאמר חיים ומוות ביד הלשון.

אבל איך ידעו שהם שמנו מאוד אם לא נגיד להם?

 

[צלמת טבע]

אורלי, אנשים שמנים טיפשים...

בוקר טוב,

אני עדי, מנהלת פורום "שמנות ויפות", ואני יכולה לספר לך מניסיוני שאנשים יודעים שהם משמינים. הם רואים את זה לבד על הגוף ועל המשקל ומול המראה, ושמים לב לזה שהבגדים לא עולים עליהם כמו בעבר. הם גם יודעים ממש טוב כמוך על המחקרים שמקשרים בין השמנה למחלות. תאמיני או לא, אבל את ממש לא מחדשת להם כלום בכך שאת מספרת להם את כל הפרטים האלו.
הבעיה היא שדיאטות כיום לפחות הן פתרון לא ממש מוצלח. לרבים קשה להתמיד בהן, ומחקרים מראים שבין 93% - 98% מהמרזים עולים חזרה במשקל תוך פחות מחמש שנים לאחר ההרזיה, ובמקרים רבים גם מעלים בחזרה יותר משקל ממה שהם הורידו ומסיימים את הדיאטה גבוה יותר ממה שהם התחילו אותה. הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת שצ שומן בתקופות שיש בהן מספיק אוכל כדי להתמודד עם תקופת רעב שתגיע מתישהו, רק שבחברת השפע שלנו תקופת הרעב הזו לא מגיעה ולכן אנשים ממשיכים להשמין - עד שאנחנו יוצרים רעב באופן מלאכותי בעזרת דיאטה. אבל הגוף שלנו חכם, וכשהוא מזהה "רעב" כזה, הוא לומד להתייעל ולהוציא פחות אנרגיה, וכך לאורך זמן יותר קשה להרזות ויותר קל להשמין, עם דיאטה או בלעדיה.
ברור שאת כאמא (או כל קירבה משפחתית או חברית אחרת) מודאגת ורוצה לעזור לבן להיות בריא ומושך יותר, אבל השאלה היא עד כמה תזכורות ונידנודים הם הדרך הטובה לעשות את זה. מניסיוני ומהרבה סיפורים ששמעתי, דווקא התנהלות כזו של להתייחס לילד כטיפש שלא מבין שהוא משמין, או לנדנד לו ולכפות עליו דיאטה בניגוד לרצונו גורמת בהרבה מקרים ליחס של "דווקא", שבו הילד יתנגד להרזיה מטעם האם ודווקא יתחיל לאכול יותר. חלק מזה גם נובע מאכילה רגשית לפעמים, שבו ההתנהלות שאת מציעה גורמת למצוקה ריגשית שמובילה אותו לאוכל מנחם ולא לחסה.
הפתרון הוא כנראה לשוחח איתו ולשמוע את דעתו בעניין - ולכבד אותה. את יכולה לתמוך בו אם וכשהוא מחליט להרזות בעזרת הכנת אוכל או במימון פעילות גופנית או קבוצת הרזיה כמו שומרי משקל. אבל שוב ות, להציק או להקטין הם ממש לא פתרון טוב...

 

[צלמת טבע]

התכוונתי לכתוב בכותרת שאנשים שמנים הם *לא* טיפשים...

 

[אלאורלי]

גם את צודקת, לפעמים אדם רואה ולא רוצה

להאמין שהוא השמין ולא נראה טוב.

ההורים רוצים את טובתו וחושבים שאים יאירו לו/לה או יעירו לו /להזה יהייה
חזק ומשפיע, לפעמים הורים טועים ולפעמים זה מצליח להם, הכי חשוב לעשות זאת
מתוך אהבה ורצון טוב ובלי לעג, אחרת מפסידים את הפואנטה.

 

[הכובסת מקומה שנייה]

הרצון תלוי לגמרי בילד

כמה שנדבר, לא יעזור כלום, עד שזה יבוא ממנו.

 

[kukii im buzuki]

לא ימצאו חתן כלה? .....את רצינית?

 

[אלאורלי]

יש הורים שכל מניפולציה מתאימה להם

להגיד לילדים והעיקר שהם יכנסו למסגרת של דיאטה.

זה לא מה שאני אישית חושבת, פשוט הצגתי מצבים שונים של לחץ.

 

[תמרה 1958]

לי ההורים והסבתא תמיד העירו בילדותי

והשיגו בדיוק את ההיפך.
לא שעשיתי דווקא בכוונה, פשוט פיתחתי הפרעת אכילה רצינית.
לא אנורקסיה ולא בולימיה. פשוט אכילה רגשית אינסופית.
עד היום אני מתמודדת, והכי מצחיק: יש לי מחלת גרייבס, שזו פעילות ייתר של בלוטת התריס.
כמעט כל אחד ירזה מזה כהוגן, אבל לא אני.....
למזלי ילדי רזים כמו אביהם, אז אין לי בעייה, אבל אם היה לי ילד שמן, הייתי מעודדת אותו לזוז, לא לשמור דיאטה.
מנסיוני המר, לא טוב להפוך את האוכל ל"אישיו".
אגב ,אבא שלי היה שמן, סבתא שלי הייתה"בינונית" ואמא שלי הייתה רזה מאוד. כך שלפחות מאבא שלי הייתי מצפה שיבין את הבעייתיות של הנושא, אבל הוא לא.
אולי בגלל שזה היה לפני ארבעים וחמש שנה ,ואז לא הייתה לאנשים הבנה גדולה בענייני דיאטה-גוף-ונפש.

 

[אלאורלי]

מסתבר שהערות הם לא תמיד הדבר הנכון לעשות.

את באמת מצאת את הדרך הטובה לפעול עם ילדך למען לא ימשיך
להשמין שזה חשוב בדיוק כמו לרזות.

לפעמים חשוב מאוד לעצור את תהליך ההשמנה שגם זה בידינו.

 

[הדסהש1]

בוקר אור ביתי השלישית זוכרת לי עד היום

והיא כבר בעצמה אמא ל2 בנות קטנות.שלקחתי אותה בגיל העשרה
לדיאטנית? היא היתה מלאה.ובגלל שלקחה את הדיאטה כל כך
ברצינות הגיעה למשקל נמוך עד שהיה חשש לבריאותה...
והיום ביתה בת 4.5 כבר מראה סימנים של נטיה להשמנה.אנו
גנטית שמנמנות...עדיין זה לא נותן מנוחה ..גם הפרסומות תמיד עם נשים רזות...

 

[צלמת טבע]

השאלה היא האם זה בשליטתך בתור אמא?

בגיל שנתיים אולי קל להשפיע על איך שהילד אוכל. בגיל מבוגר יותר זה הופך לקשה יותר - כי הילד יכול לקנות ממתקים או פיצה בעצמו מדמי הכיס שלו, והוא בהחלט יכול לראות ששאר המשפחה מקבלת פיצה בזמן שהוא מקבל סלט נניח, ולפתח מזה תסביכים ואנטי לדיאטה.

הרזיה בגילאים האלו תלויה ב 90% ברצונו של הילד להרזות, ולהבין שההרזיה כרוכה בוויתורים על הממתקים ועל הפיצה. ברגע שהילד עצמו מוכן לוויתורים, את כאימא יכולה לעזור ב 10% הנותרים, גם בנתינת מוטיבציה וחיזוקים חיוביים. אבל בכל מקרה חשוב לעזות את זה בלי לגרום נזקים, ואולי אפילו להתייעץ באנשי מקצוע כדי להבין איך עושים את זה.

אני ממליצה לך לקרוא ספר בשם "רדו ממני!" של הדיאטנית אורית יוגב,שבו היא מספרת את סיפוריהם של ילדים שההורים שלהם ניסו לגרום להם לרזות בכח, ועד כמה הניסיונות האלו לא היו יעילים עד שאורית עצמה הכווינה את ההורים לדרך הנכונה.

 

[חובטת שטיחים]

הייתי רוצה להאמין שלא הייתי אומרת כלום

הרי הבן או הבת יודעים בדיוק מה מצבם ולא צריכים את אמא שתסביר להם את זה... אבל מהכרותי את עצמי, אני חושבת שהייתי מנסה לשכנע לעשות משהו כמו דיטאנית, קבוצת תמיכה או במקרה קיצוני ניתוח. הייתי מציעה גם להצטרף לפעילות ספורטיבית.

 

[הכובסת מקומה שנייה]

שאלה כבדת משקל- תרתי משמע, מדברת מנסיון של ילדה שמנה

ואמא לילד שמן ואחד מלא. כל החיים אמא שלי העירה לי, ואני נשבעתי שא יהיו לי ילדים שמנים לא אעיר להם, ואז באה המציאות וטפחה על פניי, וכן הערתי....וכמו שאני נפגעתי- פגעתי. וכמו שאני כאבתי- הכאבתי. שמתי לב, שלהיות הורה לילד שמן, זה יותר קשה מלהיות הורה לילד ״מיוחד״ .או חלילה חולה. ואני יודעת שיהיו כאלה שלא יסכימו איתי. וכן זזה מאוד מאוד מפריע לי. עכשיו שהם גדלו אני משתדלת להעיר בעדינות, מנסה לכוון אותם לתזונה נכונה, ולאורח חיים בריא.

 

[אלאורלי]

לא חושבת כובסת שאפשר להאשים אותך,

זה בא ממקום טוב, כל הורה רוצה בסופו של דבר בטובת הילד שלו.

 

[חובטת שטיחים]

תגידי את מבינה מה את כותבת?

הייתי מעדיפה ילד ששוקל 200 קילו ולא ילד מיוחד או חולה שיזדקק לי כל חייו... להיות שמן זה לא כייף גדול, אבל גם לא אמור להפריע להתפתחות תקינה וליכולת להפוך לבוגר עצמאי ומתפקד (ואפילו לשנות את המצב של עצמו, אם ממש נמאס לו להיות שמן).

 

[הכובסת מקומה שנייה]

אז לצערי יש לי בבית ילד ״מיוחד״

ואפשר שאלה בבקשה? את מלאה/ שמנה? אני לא יודעת אם את יודעת, אבל יש הרבה אפליה בקשר לנושא של השמנים. הם נתפסים בעיני החברה כעצלנים.במטוס הם משלמים כפול( ואני מדברת על שמנים ממש) אני מדברת מניסיון של בת ואמא...אני מדברת מניסיון של שמנה/ מלאה בעבר..ועכשיו פחות. תאמיני לי שהחברה מסתכלת על הבן השמן שלי ברחמים ובעין עקומה יותר מאשר על הבן המיוחד.ושכתבתי חולה או חריג לא התכוונתי לילד שמחובר למכונת הנשמה או משותק 100%•

 

[אלאורלי]

היום יש מגוון רחב של אפשרויות להתמודד עם השמנה קשה.

לא שאני ציפלונית אבל גם בשביל להיות רק שממנה ולא ממש שמנה צריך לעבוד קשה.

כאשר ילדייך יתבגרו (אני לא יודעת בני כמה הם) יוכלו להחליט אם לעשות ניתוח קיצור קיבה,
פיתרון שלא היה קיים בעבר, או שילכו לדיאטנית, או יעסקו בהרבה ספורט, יש המון דרכים
לרזות אמנם לא קלות אך יש.

זו בעיה מאוד חמורה מכיוון שההשמנה בסופו של דבר מביאה למחלות קשות, מעבר לזה שקשה
להשיג בגדים וההתניידות לא נוחה.

אולי צריך היה להכיר בהשמנת ית כנכות? מה דעתכם?