בוקר טוב יום שלישי, פעמיים כי טוב.

[מאשה לשם שינוי]

בוקר טוב יום שלישי, פעמיים כי טוב.

אתמול היה מוצלח ביותר, ממש חסד אמיתי! בנוסף על עבודתי כשכירה, מפעם לפעם אני עושה עבודה כעצמאית. אתמול היה אחד הימים הללו, אבל נתבקשתי לסיים עד הלילה, והעבודה היתה עבור לקוח שפקפק במקצועיותי, מתוך תקווה שאני איזו "חאפרית" שאפשר לשלם לה גרוש וחצי. נעלבתי. אבל הבלגתי, שלחתי דוגמה לעבודתי, ולאחר קבלת אישור, התחלתי לעבוד. וכל מה שרציתי היה לעזוב את העבודה, להודיע ללקוח שיחפש לו מישהו אחר, ולשבת עם משהו מתוק ומסיס ושמן. עשיתי עם עצמי שני הסכמים, ועמדתי בהם: אחד, לנוח קצת לפני העבודה (ואחרי העבודה השכירה שלי) שני, לאכול רק אחרי שאתחיל את העבודה, כדי שאכילה לא תשמש אותי לדחיית העבודה, שהיתה קשה למדי. עמדתי בשני ההסכמים עם עצמי. ויצאתי מרוצה. עדיין לא קיבלתי את חוות דעתו של הלקוח, אבל אני לא עייפה מדי, אכלתי בדיוק לפי התכנון והצורך, ולא השתמשתי באכילה לדחיינות ונחמה, שהיו עולות לי בצער ובעייפות. מקווה שאם אחזור על ההתנהלות הזו מספיק פעמים, יפחת אפילו הצורך להשתמש באוכל לדחיינות ונחמה.

 

[מאשה לשם שינוי]

צורך=דחף, דחף הוא ביטוי מדוייק יותר ../images/Emo6.gif פה.

 

[מאשה לשם שינוי]

עדכון. וזה עתה קיבלתי מהלקוח אישור

לכך שהעבודה אכן עמדה בציפיותיו מעניין איך גם לקוחות שנשמעים זועפים וקשוחים, נשמעים אחרת לגמרי בבוקר, אחרי שינה טובה, ואחרי שלחץ הוסר מהם.

 

[אלוניס]

כבר מזמן לא בוקר - אבל לא נורא../images/Emo13.gif

איזה דיווח חזק מאשה!!! מרתק הקשר בין הביטחון העצמי הנבנה שלנו לבין אוכל ומצד שני ליכולת שלנו לדרוש את מה שבאמת מגיע לנו מלקוחות, בוסים ומעצמנו גם כן. אכילה כדחיינות אני מכירה עוד מילדות כשהיא שימשה לדחות את המועד שבו התעקשו שכבר נלך לישון

נשמע שמאוד עמוס לך ויופי שאת עומדת מול כל המטרות האלה בגב זקוף. גם לתת לאוכל את המקום הראוי לו, גם להראות למישהו שלא משנה מה הוא חושב - את תעשי את מה שאת יודעת וגם לנסות להתאים את הזמן בדרך שלא תזרוק אותך לידי הביקורת הפנימית והנחמה באוכל. אני לא פעם גיליתי מאוחר מדי שתחושה לא נעימה בבטן או סתם מועקה או עייפות היו בעצם סימנים רגשיים דווקא לכך שמטלה שלקחתי על עצמי בעצם לא נוחה לי בכלל ואמרתי "כן" רק בגלל שהטייס האוטומטי שלי הוא לרצות את כל הסביבה ולהיות אחרונה בתור. לקח המון זמן להתנער מהמשבצת הזאת והיא עדיין צצה לה מדי פעם אבל אני מסוגלת לשים אליה לב מהר יותר. זה אימון כמו כל אימון אחר. ולגבי הבוס הזה - אני די בטוחה שהוא אחד שמנסה לדחוף כדי לבדוק איפה אנשים מתקפלים. ומול אחד כזה חשוב להיות תקיף, איתן ככל האפשר ולבקש כמה שיותר - וגם אם לא סגור לך מה מגיע לך - בקשי. תני לו להגיד "לא" וייתכן שתהיינה הפתעות. אם את חשה שיש צ'אנס שתעשי עבודה ובסוף יעשו לך את המוות לגבי התשלום - כדאי לחשוב פעמיים, במיוחד אם כבר מההתחלה כל העניין לא נראה "זורם" שם במיוחד. לא מגיע לך שמישהו שבכלל לא מכיר אותך יתחיל מיד בהעלבות וזילזולים. לא איכזבת אותו ולכן לא מגיע לך לקבל ולו לרבע שנייה יחס כזה. עם אחד כזה חייבים להיות עם ציפורניים שלופות. עלתה לי תהייה לגבי תחושת ההיעלבות שתיארת. האם רק להגיד ללקוח הזה "שילך לחפש" לא היה מנחם מספיק? האם האכילה הרגשית שהצלחת לעצור הייתה נובעת מתחושת העלבון או מהחשש לדחייה/כעס אם היית מביעה את הכעס שלך על היחס שקיבלת? האם היה שם הד לדברים שנאמרו לך בעבר על ידי מישהו קרוב בחייך? את עושה צעדים מדהימים בהתמודדות עם סערות רגשיות, בעיקר הנתינה היפה הזאת לעצמך. שיהיה מוצלח גם הלאה!!

 

[מאשה לשם שינוי]

אלוניס תודה רבה.

האכילה הרגשית שהצלחתי לעצור נבעה מרצוני לא לעבוד. לנוח. עם זאת העבודה שקיבלתי היתה מאד חשובה לי, בתחום שאני אוהבת, וקשה באופן מאתגר. ברגע שנכנסתי לעבודה, התמלאתי אדרנלין. היחס שהלקוח הפגין נבע מאיזה חוסר אמון במזלו. הוא מצא אותי במקרה, דרך קרובת משפחה, וגם הייתי פנויה ומוכנה לבצע ולהגיש עוד אתמול. לכן התעוררה תחושה של איזו חאפרית שיושבת ומחכה לאיזה איש מסכן לרמותו ולנצלו בשעת חולשה, כי העבודה נדרשה לו בדחיפות רבה. לא כעסתי על היחס. רק השתוממתי עד כדי עלבון על כך שהרשה לעצמו לדבר אלי כך. זאת ועוד: עד כמעט חצות היינו בטלפונים. אמרתי לו שאודיע לו כאשר אשלח במייל את העבודה, והוא אמר: "אני כבר שפוך, אתקשר אליך מחר בבוקר". הבוקר, הוא לא התקשר, וגם לא שלח אישור קבלה למייל. התקשרתי בחשש גדול, אולי המייל נפל, ואז אמר שהגיע, והביע שביעות רצון מהעבודה. כן, אדם שאין לקנא בו. קפוץ כמו אגרוף. התוצאות נראו היום. עבדתי מעשר הבוקר, ואני עדיין בעבודה. לקראת ערב התפרקה השמירה, ואכלתי משהו שאפילו לא טעם לי. תוך כדי אכילה שאלתי את עצמי אם אני רעבה. מאחר והתשובה הברורה היתה "לא", אכלתי ירקות טריים, התמלאתי בנעימות, וחזרתי לעבוד במרץ. אני רוצה לרזות! זה העניין! אלוניס, שוב תץודה רבה לך על תשובותייך הלבביות והמעמיקות.

 

[אלוניס]

תודה../images/Emo9.gif אני נהנית לקרוא את התובנות שלך

ואת המסע הזה שאת עושה אל "שיהיה טוב כבר עכשיו". השאלה הזאת "האם אני רעבה?" - מהותית מאין כמוה וכבר להגיע ללשאול אותה בכלל זו אבולוציה של ממש.

 

[ur2000]

כל הכבוד ....../images/Emo45.gif

 

[מאשה לשם שינוי]

תודה רבה UR2000