בוקר טוב יום רביעי עוד מאמץ קטן...

[אורי גפני]

בוקר טוב יום רביעי

עוד מאמץ קטן...

וריח סוף השבוע מתחיל להגיע. רק עוד מאמץ אחד קטן.

 

[קלייטון.ש]

בילדותי נהגתי לחלק כל זמן ותהליך לשניים

לחלק את היום עד הצהרים ואחרי. את השבוע מראשון עד שלישי ומרביעי עד שישי. דרך ארוכה עד איזה ציון של אמצע הדרך כמו צומת, ומשם עד הסוף.
ואז לכל חלק הייתי מתייחס לחוד ומתעלם מהחלק האחר.
צריך להגיע עד יום שלישי, מה שיש מיום רביעי ואילך לא ענייני כרגע.
צריך להגיע עד הצומת, הדרך מהצומת והלאה היא לא בעיה שנמצאת על הפרק.
כשהיה עובר יום שלישי ומגיע יום רביעי הסיפור מתחיל מאפס ולכן הרבה יותר קל.
(לא אהבתי להיות ילד. החיים היו רצף של דברים שצריך לחלק לשניים כדי להתמודד איתם)

 

[אורי גפני]

אני מנסה לדמיין איך מיישמים את הגישה הזו גם לתחומים אחרים של

החיים, לא רק לזרימת זמן ותהליכים.

מעניין.

 

[קלייטון.ש]

לדעתי מי שמוצא עצמו מחפש דרכים להקל על מספר תחומים בחיים

חי חיים לא מתאימים לו.
מילא כילד אין לך שליטה בחייך, אבל כמבוגר, לדעתי, צריך לחתור לחיים שבמסלול העיקרי שלהם הם זורמים באופן חופשי. שטוב לך ביום ראשון וגם ביום שלישי וגם בשבת אותו דבר (ולא שרע לך אותו דבר).
אם אני מוצא עצמי במצב שאני רוצה שייגמר כבר, ברור לי שהמצב לא נכון לי ואני צריך להימנע ממנו בעתיד.
אפשרות נוספת, אבל למתקדמים, היא לאהוב את המצב ולהפסיק לרצות שייגמר. אני, כמו פילוסוף גדול שהתייחס לנושא כמה פעמים, משתדל ליישם גם את האפשרות הזו. אבל לא תמיד מצליח.

 

[אורי גפני]

אני מתחבר מאוד לאפשרות הנוספת שהזכרת. עמדתי פעם במצב שבו

שנאתי מאוד את העבודה שלי, אבל השכל אמר לי שיהיה לא נכון לוותר עליה, בגלל היתרונות שלה.

כשהתמודדתי עם הדילמה 'אני לא אוהב את העבודה שלי' עלה בדעתי שאני לא חייב להחליף את העבודה אלא את ה'אני לא אוהב', והתחלתי לחפש איך אני יכול לגרום לזה לקרות. לשמחתי מצאתי.

 

[צליליתה]

משתדלת מאוד ליישם

כי מה לעשות, עם כל הרצון הטוב והתכנון הנכון נתקלים פה ושם בסיטואציות שלא כיף להיות בהן.
מהנסיון, אני יודעת חד משמעית שכשנלחמים, ושקועים במתי זה כבר יגמר...הזמן נסחב. כשמרפים , אפשר גם להנות מהדרך. (לא ממש הצליח לי אצל רופא השיניים, אבל זה בכל זאת מקרה אקסטרים)

 

[סופהו]

זה מתקשר לי למה שכתבת בשרשור השני

יום שלישי פעמיים כי טוב.
פעם אחת טוב - כי כבר יום שלישי, חצי שבוע עבר.
פעם שניה טוב כי נשאר רק עוד חצי שבוע ו... נגמר.
זה גם מתקשר לדבריו של קלייטון- חלוקת הזמן לשניים והופ השבוע עבר.
&nbsp
האמת, שאין מה להיות שקועים ב"מתי זה ייגמר", כמו שכתבה לאה נאור- "כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר".
&nbsp
ואני, שנהנית כמעט מכל רגע בעבודה, כל כך לא שקועה במתי ייגמר, שממש הופתעתי כשאמרו לי היום שכבר "תשעת הימים" שב"ימי בין המיצרים" ואז ט' באב.
מקוה שמעכשיו לא אהיה שקועה במתי ייגמר, כדי שהזמן לא ייסחב והחופשה (שכבר מזמן לא גדולה) תגיע.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[צליליתה]

לא בטוחה שמסוגלת לעוד קצת מאמץ

הבטיחו הקלה בחום לקראת סוף השבוע
אני מחכה בקוצר רוח

 

[אורי גפני]

אכן,קוצר רוח הוא ביטוי התיאור המדוייק למזג האוויר

פלוס עוד אי אילו טמפרטורות ואחוזי לחות, אבל מי סופר.