בוקר טוב?[טריגר]

רעילה

New member
בוקר טוב?[טריגר]

לא ככ בטוחה,בכלל לא בטוחה,עוד רגל יורדת מהמיטה ועוד אחת, וצריך להמשיך ללכת ,לשנן שיר שמתנגן בראש,זה לא זה, חשבתי שאהיה מאושרת, מה לעזאזל חשבתי לעצמי? את מי אני משלה?האושר שלי לא תלוי באף אחד, הוא לא תלוי, הוא בכלל לא קיים. בבטן תחושה מוכרת שמזמן לא הסתובבה שם, למות,להעלם,לברוח,לא לשמוע, לא לראות,לא לדבר, כל שלושת הקופים אצלי בראש,ואפילו הדמעות לא משתפות פעולה. מאז שהבנתי שכמה שתאהב אותי זה לא ישנה לי כלל,אני בבעיה,אתה בבעיה, היקום בבעיה, מושג האהבה בבעיה,האם לחולי נפש מותר לאהוב, האם אנו מאמללים את מי שמסביבנו,האם אנו באמת יודעים מהי אהבה,זה לא משהו שאמור לרומם את מצב רוחנו,לחייך אותנו, אז למה אני מרגישה ככה? קראתי כתבה על נעדרת,ליבי נחמץ,עליה, על משפחתה,ואז אמרתי חבל שזו לא אני, אני צריכה להעדר קצת או לתמיד. קשה.
 
אהבתי תתגובה חחח

מאמי תיהי חזקה זה המצב הנתון שקיים כרגע את חייבת להבין אבל שזהו מצב זמני ויחלוף הבעיה שכאשר נימצאים במצב הזה זה עינוי מקווה שיחלוף מהר ותרגישי טוב תרגישי טוב מאמי
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
כן, לחולי נפש מותר לאהוב...

יודעים כמה זה קשה, כמה זה אכפת לך, מעציב אותך לחשוב שאולי האהבה שלך גורמת למישהו אחר להיות אומלל. לא בטוחים שזה כך. חושבים שלא צריך להיות פגוע נפש בשביל לגרום לאדם אהוב להיות אומלל. מרגישים ומאד מזדהים עם הכאב הנורא שלך, עם הצער, עם המחשבה המתסכלת שאולי אהבתך מאמללת את אהובך, את סביבתך. חושבים ובטוחים שלחולי נפש, כמו לכל אדם אחר, מותר לאהוב, להרגיש, לחייך, להיות חלק מהחברה. יקרה, כל כתבה על נעדרים גורמת לעצב נורא ובכל זאת היינו רוצים אותך כאן אתנו שלא תהיי נעדרת, שתמשיכי לכתוב גם אם עצוב לך. שתמשיכי לשתף, לספר על כאבי האהבה, על "שלושת הקופים", כי למרות הכל, כתיבתך אמנם צובטת בלב אבל גם עושה לנו קצת לחייך.
 

סיוונוש

New member
מכירה...

מכירה את ההרגשה שלא משנה כמה הוא כן יאהב זה לא ישנה דבר אצלי בלב... אני חיה את זה עכשיו.. הוא אוהב אותי? כן? לא? באמת באמת? ואולי הוא בכלל לא? ואולי הוא מסתכל על אחרות? ואולי אני לא באמת מעניינת אותו? ואולי אני לא אוהבת אותו? ואם הוא ילך? ואם הוא יישאר?? מותר לכולם לאהוב... השאלה היא... האם אנחנו יודעים מהי אהבה? זאת אהבה מה שאני מרגישה אליו? ואם כן... למה אין זיקוקים וריגוש בבטן ופרפרים ומחשבות רק עליו? אני מניחה שאנחנו מקשים על מי שמסביבנו.. לא מאמללים.. אנחנו פשוט מצב שהם לא חוו בעבר מן הסתם... לא הרבה יודעים איך להסתדר איתנו מלכתחילה...
 
למעלה