החדר שלה לא מבולגן. הארון שלה מבולגן.
כשסידרנו יחד היא היתה זעופה (מה שאופייני לה כהתנהלות של מתבגרת
), אבל אחרי שעה היא באה אליי, נתנה לי נשיקה, ואמרה לי תודה, ושהרבה יותר נעים לה ככה.
אני לא פוסלת את מה שאמרת, אבל לדעתי, חלק מחינוך זה גם ללמד איך: איך מקפלים בגדים, איך מסדרים את הערימות בארון בצורה הגיונית ונוחה לגישה.
אני זאת שמקפלת לה את הבגדים, והיא מכניסה לארון. כחלק מגיל
ההתבגרות, כנראה, היא הוציאה מהארון, מדדה, ואז החליטה לא ללבוש- ודחפה חזרה לארון.
אני מקווה שבעקבות הפעילות המשותפת שלנו אתמול, היא תקפל ותחזיר באופן מסודר. ואם לא- בעיה שלה, עד שאני אחליט שוב להתערב.
אם אראה שלאורך זמן הארון יהיה מבולגן, אולי אטיל את מלאכת כיבוס בגדיה עליה. גם זה לא יהיה כעונש, אלא כתוצאה- לא נעים לי לטרוח, לכבס ולקפל, ואז לראות כל העבודה שלי יורדת לטימיון, לכן אני מעבירה את כל האחריות אליה.
אני לא יודעת אם יהיה לי אומץ לעשות את זה.
את מוזמנת להישאר איתנו.