בוקר טוב. השאלה שהעלתה בתחן. בתחן, את אוהבת צדק.

[בת חן191]

כתבתי שאנחנו נפגשות במדרחוב בבית קפה בחוץ על מדרכה יש שמ

שמה מקום מיוחד עם בתי קפה תחת כיפת השמים ואנחנו חבורת בנות
שמתכנסות כל יום שישי,

 

[יוליקה]

רציתי לספר לכן על חידוש מרענן בקשר לקבלה למיון בבי"ח

התקבלתי מהר מאד במיון בבי"ח אתמול... מייד חיברו אותי למד לחץ דם מצד אחד וביד השניה כבר חיברו לי את המחט להשארת וריד פתוח...
עד שניגשה אלי רופאה לתשאול עשו לי א.ק.ג אבל מה שרצי לספר לכן
שבכל מהלך ההמתנה...קיבלתי כל הזמן SMS מהבי"ח שדווח לי על מהלך ההמתנה
מי הרופא המטפל בי, ההמתנה לבדיקות הדם...ועד השחרור... זה נותן הרגשה שלא סתם זרקו אותך להמתנה... עם השחרור כתבו לי "אנא הקפד על ההנחיות הרפואיות שנתנו במכתב השחרור ועדכנ/י את רופא המשפחה"
אכן חידוש מרענן ...

 

[1ניצת השקד]

מינה כתבה על שמירת מקום באולם בו

מתקיים בוקר של שבת תרבות, והכניסה בו היא בחינם, אני לפעמים שומרת מקום למינה, ולפעמים מינה שומרת מקום לחברות שלה.

 

[1ניצת השקד]

חזרתי ממפגש עם חברתי שהיא

אלמנת צה"ל, היא רזה כמו מקל, מאוד מאוד שמחה לקראתי, נישקה אותי כל הזמן והזכירה לי כמה היא אוהבת אותי וכמה אני חשובה לה.

החברה שלי מעשנת גראס רפואי, כל יושבי בית בקפה באזור סוזן דאלל מדברים צרפתית, חוויה לבקר שם ורובם מעשנים גראס או סמים אחרים, היה לי קשה לשבת בצל הבוגונוויליות ולהריח את הסמים, אבל עשיתי את זה.

 

[מינהר]

ניצת, משונה שאנשים מבוגרים לוקחים סמים.

לחברתך הגראס הרפואי עוזר? לבריאות שיהיה לה.

 

[בת חן191]

למה משונה מינה אני בטוחה שהמון המון אנשים מבוגרים לוקחים

אני לא מבינה איך הם לא פוחדים מהשלכות שמעתי שזה פוגע במוח מביא לחרדות וגם איבוד זכרון ואפילו לדכאון

 

[מינהר]

בדיוק, בתחן. זה גורם נזקים.

 

[נימה3]

השאלה מה עדיף כאבים או איבוד זיכרון?

 

[בת חן191]

זה תלוי בבן אדם הסובל,,איבוד זכרון אז שוכחים שכואב

זה

נכתב בהומור אך באמת לא מצחיק,

 

[בת חן191]

זה נורא נורא נורא היום הזה,,,כל כך הרבה כאב כל כך הרבה דמעו

דמעות קשה להכיל ,אוי הילדים המופלאים,,,שברון לב

כל ילד יהלום מלוטש,,,ונחמה אין!

 

[יוליקה]

איבוד זיכרון?? הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה לי

מה אני אעשה אם לא תהיה לי נוסטלגיה להיזכר בה??

 

[נימה3]

יוליקה לצערי הרב אני רואה לידי

חברות שמתחילות לאבד את הזכרון, לא הנוסטלגיה חסרה להן אלא הידיעה איזה יום היום ולאן הולכים ולאן הגענו וכד' דברים ממש ממש פשוטים ויומיומיים. אני חיבת להגיד שזה מאד מפחיד אותי. ספרה לי חברה שאמה נפטרה לפני מספר ימים שהיתה באלצהיימר כמה שנים הגדירה אותה בסוף ימיה כקליפה שעוטפת גוף ריק. כי אמא שלה כבר לא הכירה אף אחד ולא ידעה מה אתה בכלל. קשה מאד.
טוב רציתי לדבר על דברים שמחים אבל היום זה קשה. אזנתיחד איש איש עם יקיריו.

 

[יוליקה]

אני חושבת שלאבד זיכרון עד אלצהיימר המרחק גדול