בוקר טוב. השאלה שהעלתה בתחן. בתחן, את אוהבת צדק.

בוקר טוב לכולם, הבוקר אני הולכת להיפגש

עם חברה שלי אלמנת צה"ל ממלחמת יום הכיפורים, בעלה היה חובש, אנחנו היינו נשים
צעירות נשואות עם 2 ילדים קטנטנים, הבעלים היו במילואים, לקחו אותם אז בלילה, ואני התקשרתי אליה באחד הימים מישהו בביתה הרים לי את הטלפון ושמעתי צרחות אימים, וזו שהרימה את הטלפון אמרה לי כרגע הגיעו והוצידו שהיתה הפצצה בצפון וזאב נהרג.

זאב באזרחות היה פרמדיק ונהג אמבולנס, מי שגר בפתח תקווה מכיר בוודאי את "אמבולנס זאב" היום כבר לא קיים, לימים חברתי מכרה את האמבולנס והמוניטין ועברה לגור בנווה צדק, אז ניפגש הבוקר במתחם התחנה.

לפני מספר ימים צילצלה אלי ואמרה לי שזה יום מאוד קשה לה והיא רוצה לחלוק איתי את היום הזה, נענתי לה ועוד מעט אתלבש ואסע אליה לחלוק איתה זכרונות, יש לנו המון זכרונות, החברה הזו היא אחותו של השחקן יוסי וירז'ינסקי שנשוי לתמלילנית שמרית אור, שכתבה את הללויה, תקישו בגוגל ותראו מי זה השחקן .
 
מפריע לי מאוד שלא ידעתי לשאול את ההורים שאלות!!!!!!

יש דברים שאני זוכרת ויש דברים שלעולם כבר לא אדע, זוכרת את ימי ארץ ישראל הראשונים כאשר גרנו ביפו בעג'מי שנקראה גם ג'יבליה בבית ערבי עם מטבח משות, ושרותים בחוץ, כאשר אמא של שושנה דאמרי היתה מגיעה רכובה על חמור עם 2 כדי חלב לצד החמור ומוכרת לנו חלב.

זוכרת שבשנת העשור למדינה הגיע ריק זראי לבמות הבידור, היו המון מעגלים מעגלים ואבא היה ניגש למעגל ודוחף אותי להצטרף לריקודים כאשר כולי ילדה בת 10.

מה שמציק לי שלא שאלתי איך כאשר ההורים הגיעו לארץ הם מצאו את קרובי המשפחה מפולין ומגרמניה, הרי אבא עבד ולא ישב כל היום והקשיב לרדיו לתכנית חיפוש קרובים, ואמא לא ידעה עברית על בוריה ובכלל אז לא ידעה עברית, אמא עד יומה האחרון דברה במבטה ייקי כבד מאוד.
 
הזיכרון רודף זיכרון, כשחזרתי מהצבא לעבוד בבנק

נודע לי שאח של אברהם נתלה, אח של אברהם היה אלי כהן המרגל, היתה לי מבוכה לא ידעתי איך לגשת ולדבר איתו, היינו 5 נערים ונערות שעבדנו בבנק מגיל 15 עד גיל 18 ואז הלכנו כולנו לצבא 7זה מה שקיבל אותנו , הבשורה שאברהם הוא האח,

לימים נישאתי וגרנו ברמת גן ברחוב הירדן ומי היתה שכנה כמה בנינים לידינו? נדיה כהן ושלושת ילדיה.
 
תשתפו גם אתם בבקשה אם יש לכם זכרונות

מימיה האו שנותיה הראשונים של המדינה.
 

נימה3

New member
אני זוכרת שרקדנו ברחובות

הרחובות היו מלאים באנשים היה צפוף מאד הלכנו כל החברים שלי מהצופים בשורה אחת נתנו יד ביד כדי לא ללכת לאיבוד. באותם ימים היה נוהג של תרומות. קבלנו קופסא של הקק"ל ויצאנו לרחוב להתרים. נכנסנו לבתים, לאוטובוסים,ברחובות,לבתי קפה אנשים תרמו ביד רחבה ובנפש חפצה. היתה תחושה של התרוממות רוח. של אחדות ואחווה. התחושה הזאת כנראה כבר לא תשוב והיתה חד פעמית. היום עושים יותר מדי חשבונות וחשבונאות, הפוליטיקה שולטת בכל. אין הסכמה לאומית מהן מטרות המדינה. לאט לאט החלו להגיע גם הידיעות על הקרבות על הרוגים בעיקר חברים שהכרנו. זה היה קשה היתה דאגה הן חברים שלנו,מדריכים שלנו שהיו בעיקר בפלמ"ח הם אלה שהיו בקרבות, הם אלה שנהרגו, לא ידענו איך לקבל זאת היינו נערים צעירים. אני הייתי בת 15. זה לא גיל שמקבל הרוגים כמובן מאליו.
 

יוליקה

Member
מנהל
ולאחר 70 שנה זה מה שנישאר לנו



 

בת חן191

New member
גם אני זוכרת שרקדנו ברחובות,,וגם זוכרת שהארוס של אחותי נהרג

במלחמת השחרור וכמה קטנה שהיתי לא אשכח את אימי ואחתי מחובקות ובוכות,,,,
איזה גבר
 

מינהר

New member
בוקר טוב. השאלה שהעלתה בתחן. בתחן, את אוהבת צדק.

ואין כל כך צדק בחיי יום יום. החברה ששומרת מקומות- רוצה להראות לחברותיה שהיא חברה מסורה. ולא אכפת לה שזה פוגע באחרות. או מעבר לזה --היא רוצה להראות שיש לה כוח עליכן. שהיא תקבע מי ישב על ידה. ברור שזה לא חברי, אבל היא כזאת. אתן יכולות לקיים דיון והצבעה בעניין.
אצלנו בשבתרבות אנשים שומרים מקומות לחבריהם. שמים צעיפים ותיקים על 3 מקומות לפעמים אפילו. זה העולם .אני משתדלת להגיע מוקדם ולשבת איפה שנוח לי. פעם -פעמיים גם ניצת שמרה לי מקום.
 

מינהר

New member
כפות הידיים עדיין כואבות לי. חברה אמרה לי

שזה נשמע כמו דלקת פרקים. אצל אורטופד טרם הייתי. התורים... אני כותבת לכם בשמאל, שמצבה פחות גרוע. יתכן שביום רביעי אלך למומחה כף יד פרטי בפתח תקווה. הזמנתי תור, ואני מחכה שהבן יבוא ויקח אותי.
מישהי יודעת אם יש לזה פתרון?
בדיקת אי אמ גי עשיתי. הבעיה בתעלה הקרפלית קלה.
 

oritta17

New member
למינה ,כדאי לשאול את המומחה לכף היד,,

אם הכאב הזה, נובע מלחץ של עמוד השידרה או מהצוואר ,
ואם תשובתו תהיה אכן חיובית, אז מומלץ לגשת לטפול אצל כירו-פרקטור ,
שפותר בעיות שנגרמות מהקרנת -כאב מעמוד השדרה לכף היד,
(כיום יש אפשרות לקבל טפול אצל כירופרקטור במחיר סביר, דרך הביטוח המושלם.)
תרגישי טוב.
 

משתפרת

New member
אם זו בעיה קלה בתעלה הקרפלית-

קיבוע של המפרק יעזור. יש מין משהו שבין תחבושת אלסטית לסד.
או שיציעו לך הזרקה של סטרואידים. לאיש שלי זה עזר זמנית בלבד, אך אצלו היתה דלקת חזקה. לחברה מהעבודה זה ממש פתר את הצרה.
 

מינהר

New member
תודה, משתפרת. הייתי אצל אורטופד בעניין

הכאבים בכף יד. הוא אומר דלקת, ושלח אותי לעשות אמבטיות פראפין בפיזיותרפיה. מישהי יודעת מה זה, ואם זה עוזר? המפרקים באצבעות כואבים, גם כף היד עצמה. אוף. נמאס לי שהגוף מתפרק.
 

נימה3

New member
מינהר, אני עשיתי פעם לפני שנים רבות אמבטית פראפין

אני מקוה שאין לך בעיות לחץ דם כי נדמה שזה לא מתאים. אבל כדאי לבדוק. אם זה עוזר? כנראה שכן. אם לא עוזר לא יכול להזיק.
 

בת חן191

New member
בקר אור ,מינה ההשואה שלך לא תואמת שבתרבות זה משהוא בשביל

כולם אפילו אם אני אבוא אוכל להכנס ומשהיא תשמור לי מקום זה משהוא אחר ואפשר לשמור כסא זה מקום גדול בשביל כולם לא של חברה מצומצמת
גם לדעתי עד גבול מסוים , לא את כל השורה כמו שעשים שבתרבות אצלינו אבל אפשר לקבל
פה זה חברה מצומצמת של כמה נשים, ונניח שמתישבים ושומרים כסא או שנים זה לא חברי,,אבל במידה ויש עוד כסאות ריקות אפשר עוד איכשהוא לקבל , כששומרים
,,,אבל קרה ששמרו שתי מקומות ומשהיא באה והכל היה תפוס למעט שתי המקומות שנשארו ריקים ונשמרים ולא היה לה איפה לשבת ואם להגיד לה זה תפוס ואין עוד מקומות פנויים לשבת ,זה כאילו להגיד את מיותרת

זה לא שאלה של צדק מינה זה שאלה של אנושיות
תתארי לך שאת הית באה ולא היו מאפשרים לך לשבת בקבוצה

אני מיד קמתי והבאתי לה כסא ממקום אחר וזה נדחס איכשהוא
צריך לדעת גם להתנהג בחברה לא משאירים חברה אם הרגשה את מיותרת
אני קמתי והבאתי לה כסא ממקום אחר ככה לא מתנהגים בחברה

ןההשואה לשבתרבות בכלל לא במקום שבתרבות זה כללי

פה זה חברה של כמה בנות מצומצמת ואנחנו מתראות כל שבוע במדרחוב
ואי אפשר לתת למשהיא הרגשה את מיותרת היו צריכים מההתחלה לשבת במקום יותר גדול(אפשר לבחור מקומות במדרחוב)
ןלא להתישב במקום קטן ועוד לתפוס שתי מקומות,ולהשאיר אחת בלי כסא

אבל אי אפשר לחנך את כולם זה נותן ללמוד מי היא,זו שמתנהגת ככה,
לא קשור לצדק ,קשור לחינוך,
 

יוליקה

Member
מנהל
לא הבנתי...איפה שומרות מקום???

בקולנע...בהרצאה... בבית קפה???
 
למעלה