בופור
ראיתי אמש את הסרט, לאחר שקראתי את הספר ("אם יש גן עדן" של רון לשם)... וקשה לי לצאת מהמחשבה שהסרט פשוט פספס כל כך הרבה דברים שהספר ניסה להציג. בסרט אין התקשרות לדמויות, כמו בספר. בספר אתה נקשר לדמות, צוחק איתה, מתלהב מכל שטות שלה, כואב איתה, מכיר אותה - ומידי פעם - בום. אתה מקבל את המכה וכואב אותה. כל הווי המוצב, שתואר בספר - ממש לא הוזכר בסרט. דמות ראשית בספר, כמו זיתלאווי, בקושי מופיעה בסרט. בסרט יש בעיקר את המתח שבשגרת החיים במוצב. בספר יש הרבה יותר. אפשר לומר שדי התאכזבתי. אגב, משהו ששמתי לב אליו אמש (אפרופו יום הזכרון למשפט אלטמן), כיבוש הבופור היה בשישיייי לשישיייי שמונים ושתיים ...
ראיתי אמש את הסרט, לאחר שקראתי את הספר ("אם יש גן עדן" של רון לשם)... וקשה לי לצאת מהמחשבה שהסרט פשוט פספס כל כך הרבה דברים שהספר ניסה להציג. בסרט אין התקשרות לדמויות, כמו בספר. בספר אתה נקשר לדמות, צוחק איתה, מתלהב מכל שטות שלה, כואב איתה, מכיר אותה - ומידי פעם - בום. אתה מקבל את המכה וכואב אותה. כל הווי המוצב, שתואר בספר - ממש לא הוזכר בסרט. דמות ראשית בספר, כמו זיתלאווי, בקושי מופיעה בסרט. בסרט יש בעיקר את המתח שבשגרת החיים במוצב. בספר יש הרבה יותר. אפשר לומר שדי התאכזבתי. אגב, משהו ששמתי לב אליו אמש (אפרופו יום הזכרון למשפט אלטמן), כיבוש הבופור היה בשישיייי לשישיייי שמונים ושתיים ...