בופור - סרט קשה ומעורר מחשבה
חזרתי זה עתה מצפיה בסרט המעולה "בופור" הזכאי בהחלט לכל השבחים שהומטרו עליו. הסרט מעורר מחשבות קשות. אני חושב שצפיה בו ממחישה כיצד נבטו זרעי הפורענות שהביאו עלינו את תוצאותיה הקשות של המלחמה האחרונה: - צבא שנלחם ללא יעד ברור וללא מטרות המובנות לחיילים או לעם - ראיית החיילים כילדים שיש לשמור עליהם בכל מחיר - כתוצאה מכך , הבאת ההגנה על חייהם וגופם של החיילים למשימה העליונה של הצבא (לא לחינם חשש הצבא לעשות מעשה כדי להפסיק את מתקפת האויב על הבית - חייו של הילד הנופל במצע צבאי חשובים הרי לעין ערוך מחייה של איזו קשישה שעתידה כבר מאחוריה שנהרגת מפגיעת טיל בביתה) - חוסר היזומה, ההסתמכות על טכנולוגיה במקום על האדם - הצגת הסרבנות והפחדנות מביצוע משימה צבאית כאידיאל שיש לשאוף אליו - אידיאל שאכן לא מעטים הגשימו במלחמה האחרונה - פינוי הפצועים וההרוגים כשמימה עליונה בחשיבותה, שרק למענה , באופן פרדוקסאלי, שווה לסכן חיי אדם. (הסרט מתחיל בכך שלא שווה לשלוח חיילים לפתוח ציר, אבל יש קונצנזוס שאין למעלה ממנו ששווה להסתכן כדי לחלץ את גופת ההרוג מאותו ציר עצמו) לא לחינם שש גדעון לוי להופיע בהופעת אורח בסרט כמי ש"מראיין" "אב שכול" המעלה על נס את הבריחה, העריקה והסרבנות . אין פלא שרוב שחקני הסרט השתמטו משירות בצה"ל. הסרט מאד מפחיד. יתכן שאדם נורמלי , אדם שיש לו מה להפסיד, אדם שאין לו אלוהי כזב ונביאי שקר, שאין לו גן עדן ולא טוב לו למות בעד ארצנו, יתכן ואדם כזה פוחד להילחם. אין בסרט גנרלים צמאי דם, אין גיבורים, אין פחדנים - י שדמויות מורכבות. מפתה לחשוב שהאויב לא שפוי ואילו "אנחנו" הנורמליים. זה לא כך. סרטים כאלה מחזקים ומחלישים את העם הזה בו זמנית. צריך לחשוב שוב על מה שראינו כאן, צריך לחשוב על זה הרבה.
חזרתי זה עתה מצפיה בסרט המעולה "בופור" הזכאי בהחלט לכל השבחים שהומטרו עליו. הסרט מעורר מחשבות קשות. אני חושב שצפיה בו ממחישה כיצד נבטו זרעי הפורענות שהביאו עלינו את תוצאותיה הקשות של המלחמה האחרונה: - צבא שנלחם ללא יעד ברור וללא מטרות המובנות לחיילים או לעם - ראיית החיילים כילדים שיש לשמור עליהם בכל מחיר - כתוצאה מכך , הבאת ההגנה על חייהם וגופם של החיילים למשימה העליונה של הצבא (לא לחינם חשש הצבא לעשות מעשה כדי להפסיק את מתקפת האויב על הבית - חייו של הילד הנופל במצע צבאי חשובים הרי לעין ערוך מחייה של איזו קשישה שעתידה כבר מאחוריה שנהרגת מפגיעת טיל בביתה) - חוסר היזומה, ההסתמכות על טכנולוגיה במקום על האדם - הצגת הסרבנות והפחדנות מביצוע משימה צבאית כאידיאל שיש לשאוף אליו - אידיאל שאכן לא מעטים הגשימו במלחמה האחרונה - פינוי הפצועים וההרוגים כשמימה עליונה בחשיבותה, שרק למענה , באופן פרדוקסאלי, שווה לסכן חיי אדם. (הסרט מתחיל בכך שלא שווה לשלוח חיילים לפתוח ציר, אבל יש קונצנזוס שאין למעלה ממנו ששווה להסתכן כדי לחלץ את גופת ההרוג מאותו ציר עצמו) לא לחינם שש גדעון לוי להופיע בהופעת אורח בסרט כמי ש"מראיין" "אב שכול" המעלה על נס את הבריחה, העריקה והסרבנות . אין פלא שרוב שחקני הסרט השתמטו משירות בצה"ל. הסרט מאד מפחיד. יתכן שאדם נורמלי , אדם שיש לו מה להפסיד, אדם שאין לו אלוהי כזב ונביאי שקר, שאין לו גן עדן ולא טוב לו למות בעד ארצנו, יתכן ואדם כזה פוחד להילחם. אין בסרט גנרלים צמאי דם, אין גיבורים, אין פחדנים - י שדמויות מורכבות. מפתה לחשוב שהאויב לא שפוי ואילו "אנחנו" הנורמליים. זה לא כך. סרטים כאלה מחזקים ומחלישים את העם הזה בו זמנית. צריך לחשוב שוב על מה שראינו כאן, צריך לחשוב על זה הרבה.