וואו, מאז ששיחקתי GTA לא ראיתי כזה grand theft. הסלטיקס הובילו ברציפות מתחילת הרבע השני ועד 11 שניות לסיום, כולל 14 הפרש ברבע האחרון. שילוב של גורמים שכולל מלחמה על ריבאונד התקפה, שוט מייקינג של הרול פליירס (שהתחיל להניע את הקאמבק), בחירת זריקות מעט תמוהה של בוסטון, והרבה קרח בורידים של האלופה המכהנת- כל אלו השיגו את המחטף הזה.
מילווקי הייתה קבוצת קלאץ' די חלשה לאורך השנים ומי שהיה הכתובת היותר אמינה שלה הוא מידלטון. אלא שעכשיו הם משחקים בביטחון של אלופה מכהנת וניצחו כמעט כל משחק צמוד שהיה להם אחרי פגרת האולסטאר. בסדרה הנוכחית אני חושב שאם היינו מתחילים אותה מחדש בוסטון הייתה פייבוריטית, אלא שהבאקס ניצחו את שני המשחקים הסופר צמודים והצליחו להביא את עצמם לעמדה של להכריע סדרה שאני חושב שבכנות הם מעט פחות טובים מהיריבה שלהם.
מילווקי זקוקה למאמץ אישי חסר תקדים מיאניס והולידיי. יאניס באחת הסדרות הכי מרשימות שראינו מאיזשהו שחקן בשנים האחרונות. זה לא בגלל שהוא רומס את כולם כפי שעשה כדי לסגור את סדרת הפיינלס מול פיניקס, אלא כי הפעם הוא דוקא נתקל בהגנה טובה וחכמה שמאתגרת אותו להשתמש בכל הכלים בארסנל. ולמרות ההגנה הטובה הזאת הוא מצליח לשים עליהם 40 נקודות ולהגיע לרמת תשישות גבוהה בכל משחק מחדש.
על הולידיי אפשר לומר דברים שליליים, בראש ובראשונה בחירת זריקות לא טובה שמתבטאת גם באחוזי רצפה בסדרה. אבל מה שאי אפשר לקחת ממנו- מדהים כמה טוב הוא מצליח לשמור תוך כדי שהוא לוקח את הנטל ההתקפי הזה, והוא מצליח לקלוע את ג'אמפרים שלו דוקא בשיא הקלאץ'. מסביבם, וזה די מעניין, נראה ש5 משחקים עדיין לא הספיקו לבודנהולצר להחליט עם אילו הרכבים הוא הולך. יש וריאציה מאוד גבוהה ביכולת של הרול פליירס בין משחק למשחק ונראה שהוא בוחר את לופז/פורטיס ושניים מתוך אלן/מת'יוז/קונתון על בסיס הדינמיקה באותו משחק.
נעבור לדבר קצת על בוסטון. אצלם הרול פליירס דוקא כסף בבנק- בין אם הורפורד שחתום על הניצחון בגיים 4, גרנט וויליאמס שהוא השומר הכי טוב שלהם על יאניס, סמארט שממשיך סדרה מצוינת או דריק וויט שנותן את כל מה שלא נתן מול ברוקלין בסיבוב הראשון. הכתובת לטענות צריכה להיות צמד הכוכבים.
ג'יילן בראון מאכזב בהגנה על יאניס, אתה לא מצפה שבחילופים יאניס כאילו יעבור דרכו בדרך לסל אבל זה בדיוק מה שקורה. אחד היתרונות הכי גדולים של בוסטון בהגנה זה שכולם שומרים טובים, ספציפית כאן זה לא מרגיש כך.
טייטום עדיין מתפתה לזריקות לא טובות מחצי מרחק וכאן נכנס החלק של הקלאץ', הוא מחפש לקלוע ג'אמפרים מעל הראש של הולידיי ומת'יוז ודוקא בשני המשחקים הצמודים בסדרה הוא החטיא המון ברבע האחרון. השינוי הכי גדול של הסלטיקס בין חצאי העונה הוא הנעת הכדור הקבוצתית, כשזה מגיע למאני טיים צצים פתאום ההרגלים שהם הצליחו לשנות.
הסדרה הזאת עדיין פתוחה לגמרי והנתון שקבוצה ביתרון 3-2 מנצחת ב80% מהמקרים לא תקף כאן. זה מסתמך על כמה דברים. ראשית- בוסטון צריכה לעבוד פחות קשה עבור המבטים שלה. כמעט כל פיק אנד רול שמערב את ברוק לופז מאפשר להם מבט סביר מחוץ לקשת, שהם קולעים באחוזים מעט נמוכים מהרגיל. שנית- אני תוהה האם יאניס והולידיי מסוגלים להמשיך לשחק 40+ דקות ולקחת 50-60 זריקות משותפות, מה שהם נזקקו לו במשחקים האחרונים כדי לשמור אותם צמודים. שלישית- בוסטון מובילה את הסדרה בסך הנקודות (כלומר ב"ממוצע" הייתה אמורה דוקא להוביל).
מילווקי עדיין פייבוריטית בעיקר כי הם צריכים לנצח רק אחד מתוך שניים, אני חושב שגם גיים 6 יהיה צמוד והם יצטרכו לחלץ גם אותו בקלאץ'.
מילווקי הייתה קבוצת קלאץ' די חלשה לאורך השנים ומי שהיה הכתובת היותר אמינה שלה הוא מידלטון. אלא שעכשיו הם משחקים בביטחון של אלופה מכהנת וניצחו כמעט כל משחק צמוד שהיה להם אחרי פגרת האולסטאר. בסדרה הנוכחית אני חושב שאם היינו מתחילים אותה מחדש בוסטון הייתה פייבוריטית, אלא שהבאקס ניצחו את שני המשחקים הסופר צמודים והצליחו להביא את עצמם לעמדה של להכריע סדרה שאני חושב שבכנות הם מעט פחות טובים מהיריבה שלהם.
מילווקי זקוקה למאמץ אישי חסר תקדים מיאניס והולידיי. יאניס באחת הסדרות הכי מרשימות שראינו מאיזשהו שחקן בשנים האחרונות. זה לא בגלל שהוא רומס את כולם כפי שעשה כדי לסגור את סדרת הפיינלס מול פיניקס, אלא כי הפעם הוא דוקא נתקל בהגנה טובה וחכמה שמאתגרת אותו להשתמש בכל הכלים בארסנל. ולמרות ההגנה הטובה הזאת הוא מצליח לשים עליהם 40 נקודות ולהגיע לרמת תשישות גבוהה בכל משחק מחדש.
על הולידיי אפשר לומר דברים שליליים, בראש ובראשונה בחירת זריקות לא טובה שמתבטאת גם באחוזי רצפה בסדרה. אבל מה שאי אפשר לקחת ממנו- מדהים כמה טוב הוא מצליח לשמור תוך כדי שהוא לוקח את הנטל ההתקפי הזה, והוא מצליח לקלוע את ג'אמפרים שלו דוקא בשיא הקלאץ'. מסביבם, וזה די מעניין, נראה ש5 משחקים עדיין לא הספיקו לבודנהולצר להחליט עם אילו הרכבים הוא הולך. יש וריאציה מאוד גבוהה ביכולת של הרול פליירס בין משחק למשחק ונראה שהוא בוחר את לופז/פורטיס ושניים מתוך אלן/מת'יוז/קונתון על בסיס הדינמיקה באותו משחק.
נעבור לדבר קצת על בוסטון. אצלם הרול פליירס דוקא כסף בבנק- בין אם הורפורד שחתום על הניצחון בגיים 4, גרנט וויליאמס שהוא השומר הכי טוב שלהם על יאניס, סמארט שממשיך סדרה מצוינת או דריק וויט שנותן את כל מה שלא נתן מול ברוקלין בסיבוב הראשון. הכתובת לטענות צריכה להיות צמד הכוכבים.
ג'יילן בראון מאכזב בהגנה על יאניס, אתה לא מצפה שבחילופים יאניס כאילו יעבור דרכו בדרך לסל אבל זה בדיוק מה שקורה. אחד היתרונות הכי גדולים של בוסטון בהגנה זה שכולם שומרים טובים, ספציפית כאן זה לא מרגיש כך.
טייטום עדיין מתפתה לזריקות לא טובות מחצי מרחק וכאן נכנס החלק של הקלאץ', הוא מחפש לקלוע ג'אמפרים מעל הראש של הולידיי ומת'יוז ודוקא בשני המשחקים הצמודים בסדרה הוא החטיא המון ברבע האחרון. השינוי הכי גדול של הסלטיקס בין חצאי העונה הוא הנעת הכדור הקבוצתית, כשזה מגיע למאני טיים צצים פתאום ההרגלים שהם הצליחו לשנות.
הסדרה הזאת עדיין פתוחה לגמרי והנתון שקבוצה ביתרון 3-2 מנצחת ב80% מהמקרים לא תקף כאן. זה מסתמך על כמה דברים. ראשית- בוסטון צריכה לעבוד פחות קשה עבור המבטים שלה. כמעט כל פיק אנד רול שמערב את ברוק לופז מאפשר להם מבט סביר מחוץ לקשת, שהם קולעים באחוזים מעט נמוכים מהרגיל. שנית- אני תוהה האם יאניס והולידיי מסוגלים להמשיך לשחק 40+ דקות ולקחת 50-60 זריקות משותפות, מה שהם נזקקו לו במשחקים האחרונים כדי לשמור אותם צמודים. שלישית- בוסטון מובילה את הסדרה בסך הנקודות (כלומר ב"ממוצע" הייתה אמורה דוקא להוביל).
מילווקי עדיין פייבוריטית בעיקר כי הם צריכים לנצח רק אחד מתוך שניים, אני חושב שגם גיים 6 יהיה צמוד והם יצטרכו לחלץ גם אותו בקלאץ'.