בוסטון - מיאמי גיים 3

Krit123

Well-known member
משחק בגדר מלחמת התשה, סרט באורך מלא קיבלנו. מיאמי ניצחו את הקרב אך אולי הפסידו את המערכה. או את המלחמה?.. איך זה עובד

רוב-וויל נעדר בעקבות אותה פציעה בברך, בשעה שלאורי חזר ואיתו הבשורה עימה הגיע למיאמי - קפצו מתחתית הליגה בפייס לאיפשהו בצמרת. שמו דגש על יציאה מוקדמת במעבר שתחסוך להם מפגש עם ההגנה המסודרת של בוסטון. הנוכחות של לאורי כרכז נתנה הצצה לדגש השני - להפיח רוח חיים באדביו. חיפשו אותו כבר מהפתיחה, הוא בתורו ליקט כדורים חוזרים ומיד ניסה לתקוף את הורפורד באחד על אחד א-לה יאניס, בשעה טובה הופיע לסדרה.
לאחר גיים 1 דיברתי על הצורך של בוסטון בסוג של הגנה אזורית, לדעתי הוא בלט בהפסד. לאורך המפגש הם פשוט לא מצאו דרך לצופף על הרכבי קליעה מאותגרים בלשון המעטה. עלו בשאננות שנענשה מיד, תקשורת לקויה בחילופים אפשרה למיאמי נקודות קלות בחיתוכים לסל או לחילופין יצירת מצבי קליעה, בזמן שבצד השני הסלטס לא השכילו לנצל את יתרון הסייז שנוצר מהסוויץ', בין השאר בגלל שלאורי היה שם במקום וינסנט.

במפתיע, באטלר לא עלה למחצית השנייה, דווח על נפיחות בברך, ולרובנו מיד קפצה ההשערה שהוא דפק למישהו כסא בראש ולכן נעלו אותו בחדר ההלבשה. ספו העלה את אולדיפו במקומו ויצא נשכר בהמשך. בתגובה לההעדרות הפתאומית של ג'ימי, בוסטון ספסלו את תייס (שלא היה צריך לפתוח במקום רוב-וויל) ונמנעו מלבצע חילוף על אדביו כסקרינר על מנת לקחת מהם את האופציה ההתקפית המרכזית בסיטואציה המתגלגלת. איך מיאמי שמרו על היתרון עד הסיום? אין לי מושג. אני יכל לנסות לספק הסברים, אבל אין אחד שבאמת מניח את הדעת.
פציעה לא פשוטה של סמארט (ממנה הוא חזר) החזירה את בוסטון למתכונת מגיים 1 - התקשו בהובלת הכדור ולא הפסיקו למסור ליריבה (23 אב' על 22 אס'). טייטום במופע ההעלמות מתסכל, תנודות רציניות ביכולת שלו לקרוא את ההגנה, גורם לך לחשוב שיש הבדל מהותי בין לדעת למצוא את האיש הפנוי לבין להבין את המשחק.
בראון תפקד כאופציה הראשונה וסיפק 40 נקודות באחוזים מצוינים (14-20, 11-11 מטווח 2), אך גם הוא הרבה לאבד, בעיקר להופעת ענק של אולדיפו בהגנה

לאחר המפגש הקודם נדהמתי כמה ספו התרחק בהדרגה מהתלות ביוצרים שהובילו את הריצה בבועה - באם/הירו/רובינסון. אז דנאקן והירו חלקו את המגרש לכמה דקות בחסות הגנה אזורית, אך ספו החליט לסגור את המשחק עם טיילר על הספסל והימר על ההגנה הקבוצתית שלו. הם ניצלו את השינוי בכיסוי על באם לטו מן גיים בינוי לבין סטרוס ופשוט חצבו סלים עד הסיום. טאקר היה מדהים בהגנה והוסיף 17 נק' קריטיות, סטרוס תרם 16 משלו. הסלטס הצליחו להפוך את לאורי לסקורר במידה מסוימת ולהאט את ההרכב המוגבל שלהם אך המשיכו לחכות לספארק משלהם, הוא לא הגיע. היכולת הנרפית של טייטום הביאה אותם למבוי סתום כאשר אין מי שישיג יתרון על האיש שלו. ווייט חזר להופעה פושרת מאוד, פריצ'ארד נותן פלייאוף טוב ממנו עד עכשיו אך אני תוהה האם ההימור ישתלם בהמשך בהינתן החולשה היחסית בהגנה.

לסיכום, מיאמי היא זיקית. מתאימים את עצמם לסביבה בין רגע ומנצלים עד תום פרצות זמניות שלא ניתן לצפות מראש. כשירות תהפוך למוטיב מרכזי ובוסטון עדיין בחיים ככה או ככה, אבל הם לא יכולים להרשות לעצמם לעלות שאננים מול הקבוצה הזאת.
 
למעלה