מלאכית1 בשמים
New member
בוכה מבפנים
שלום בנות יקרות , בחודש וחצי האחרונים אני משתתפת סמויה בפורם הזה. לפני חודש וחצי איבדתי את התינוקת שלי - ילדתי בשבוע 28 בלידה שקטה. הגעתי לביקורת שגרתית אצל הרופא, שבישר לי שאין דופק. הייתי יומיים עם זרוז שבסופם נולדה המלאכית היפה ומקסימה שלי, אבל - מתה. חשבתי שאני בין היחידות שזה קרה להן, ועצוב לי לקרוא את כל הסיפורים של כל בנות הפורם. אני קוראת ובוכה. רוב הזמן אני מתפקדת כמו שצריך פחות או יותר (יש לי עוד ילדים בבית למזלי) , אבל יש רגעים קשים של שבירה, בהם אני מרגישה כל-כך לבד, וזה נורא קשה. אפילו בן זוגי היקר לא נמצא איתי בקושי שלי. אני יודעת שהוא רוצה לעזור, אבל זה פשוט לא כל כך כואב לו, אז מה אני יכולה להגיד? למי אני יכולה לבכות ? אני לא רוצה להעיק על אף אחד, ולכן אני מתקשה להעזר באחרים, אבל אני נשארת עם הכאב הזה מדי לבד. אני יודעת שאתן תצליחו להבין את מה שעובר עלי. מה עושים? בוכה מבפנים.
שלום בנות יקרות , בחודש וחצי האחרונים אני משתתפת סמויה בפורם הזה. לפני חודש וחצי איבדתי את התינוקת שלי - ילדתי בשבוע 28 בלידה שקטה. הגעתי לביקורת שגרתית אצל הרופא, שבישר לי שאין דופק. הייתי יומיים עם זרוז שבסופם נולדה המלאכית היפה ומקסימה שלי, אבל - מתה. חשבתי שאני בין היחידות שזה קרה להן, ועצוב לי לקרוא את כל הסיפורים של כל בנות הפורם. אני קוראת ובוכה. רוב הזמן אני מתפקדת כמו שצריך פחות או יותר (יש לי עוד ילדים בבית למזלי) , אבל יש רגעים קשים של שבירה, בהם אני מרגישה כל-כך לבד, וזה נורא קשה. אפילו בן זוגי היקר לא נמצא איתי בקושי שלי. אני יודעת שהוא רוצה לעזור, אבל זה פשוט לא כל כך כואב לו, אז מה אני יכולה להגיד? למי אני יכולה לבכות ? אני לא רוצה להעיק על אף אחד, ולכן אני מתקשה להעזר באחרים, אבל אני נשארת עם הכאב הזה מדי לבד. אני יודעת שאתן תצליחו להבין את מה שעובר עלי. מה עושים? בוכה מבפנים.