בוחן (עם חי"ת בסגול) חזרה בתשובה

baraba1

New member
בוחן (עם חי"ת בסגול) חזרה בתשובה

שלום לכם, מעט רקע: בן 29, נשוי, ממשפחה דתית ודתי בעברי. כשעזבתי את הדת, היה לי ברור שזה מתוך נוחות, כיום, אני חש ריקנות וחוסר התחברות ולכן אני שוקל לחזור בתשובה. יש כמה דברים שאני מתלבט בהם: ראשית,אני מעוניין שהחזרה בתשובה תהיה "לשמה" (וכן, אני מכיר את דברי חכמינו "מתוך שלא לשמה בא לשמה") למעשה, מה שהעיר בי את הניצוץ היהודי היה האזנה לשיעורי תלמוד מאתר "מאורות", עשיתי את זה כי תמיד התעניינתי בתלמוד לכשלעצמו אבל התברר לי שזה העיר בי רגשות ורצון לחוות את החיים היהודים במלואם ולא כמו איזה כותי (שעושה מה שנוח לו). אבל איכשהו עדיין חשוב לי לעשות את הצעד הזה של חזרה בתשובה מתוך בחירה ולא מתוך חוסר ברירה (עכשיו שאני כותב את השורות הללו אני נזכר ב"כפה עליהם הר כגיגית" ומחייך לעצמי...ובכל זאת). שנית,אני מכיר בשתי תכונות אופי שיש לי שעשויות להיות לי לרועץ: האחת - אני אדם קיצוני בתפיסתי (שחור לבן), אכן, תופעה זו פחתה יחסית לימים עברו, ברם, עדיין יש בי את זה וזה עשוי להוות מכשול במובן של שינויים מהירים וקיצוניים באורח החיים שלי. השניה-ההתמדה שלי לוקה בחסר; אני נוטה להתחיל בקול גבורה ולגמור בקול ענות חלושה. השילוב של שתי התכונות הללו גורמת לי לחשוש מלגרום לנזק לעצמי וכן לסביבתי- כגון אישתי (שגם היא כמוני באה מבית דתי וכיום איננה דתיה) וכיוצב'. אז מה אתם אומרים? כיצד ניתן להגביר את התחושה שהחזרה היא מבחירה חופשית והאם נכון לבצע אותה בצורה הדרגתית כאסטרטגיה? תודה לעונים
 

אופירA

New member
מנהל
הכרה פנימית

המושגים בחירה וחוסר ברירה תמיד יתערבבו זה בזה, באופן פרדוכסלי שקשה להפרידו. מצד אחד - קראו בני ישראל מתוך הכרה פנימית שלמה "נעשה ונשמע", ומצד שני - כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית - ועדיין אין סתירה בין הדברים... הריקנות תיצור אין ברירה. הכרה פנימית עמוקה תביא לבחירה מרצון, ובכל זאת - זו נבעה מהאין ברירה. מסקנה - אל תנסה להפריד בין המצבים, אלא תחתור להגיע לאותה הכרה פנימית עמוקה שבזכותה קראו בני ישראל: "נעשה ונשמע", ללא שהיו מוטרדים מכך, שבעצם נכפו עליהם הדברים "הר כגיגית" (משום שהכרה עמוקה אינה משאירה בעצם ברירות...). מה העיר בך את הניצוץ היהודי - שיעור. מה שיחדיר בך את ההכרה העמוקה - הם שיעורים. שיעורי יהדות למתחילים. אל תתן לרקע שלך מבית להטעות אותך. רוב הדתיים מבית אינם מבינים את היהדות ומחוברים לה פנימית יותר מהחילוניים, אלא מכירים כמה פרטים חיצוניים. את העומק הם צריכים ללמוד בדיוק כמו החילוניים. כל העמים שלאחר המבול ידעו על קיומו של אלוקים, וחלק מהם גם למדו בשקדנות בישיבה (שם ועבר), ובכל זאת - טעו בהבנה הפנימית של מערכת היחסים בין הקב"ה לברואיו. ורק אברהם הבין, והוא היה העברי - מעברו ההפוך של כל האחרים. הוא התחיל הכל מאפס. והוא זה שלימד את כל האנשים מישיבתם של שם ועבר את היהדות האמיתית. כמובן ששינויים מהירים וקיצוניים באורח החיים אינם נכונים לשום אדם - לא לדתי לשעבר, לא לדתי בימינו, לא לחילוני, לא לחרדי אדוק - לא לאף אחד. עליך לקבל הכוונה נכונה בישיבה לבעלי תשובה או במסגרת של שיעורים, ולצעוד עקב בצד אגודל בקצב איטי מאד. והכל על פי הסדר של "וידעת היום והשבות אל לבבך". הכוונה והדרכה - על פי נתוניך האישים - זה העיקרון המוביל.
 

baraba1

New member
תודה

אכן, הארת את עיני בנוגע לנושא הבחירה ועל כך אני מודה לך מעומקא דליבא. באשר להכרה העמוקה- אני מסכים איתך שזו נרכשת ע"י לימוד. הדרך האישית שלי (מבלי להביע דיעה על "הדרך הנכונה") היא לימוד של חומר גולמי ולא של שיעורים מובנים המלקטים לקט ויוצרים מצג מסויים. מעניין לציין שנתקלתי במסכת ע"ז בסביבות דף טו-טז פחות או יותר, בכך שבעל תשובה שחוזר מן המינות -מת ומסבירים שאי אפשר לו לאדם לחולל כזה שינוי ולעמוד בו ולכן הקב"ה לוקח את האדם כדי שהוא יצא מן העולם כבעל תשובה...הגמרא ממשיכה לברר את הנושא ובסופו של דבר לומדים שכאשר אדם שעושה שינוי קיצוני ממילא אין הוא יכול לעמוד בו והקב"ה פועל בצורה האמורה לעיל כדי לאפשר לו להיות בעל תשובה, אבל בשינוי איטי ומדורג- הקב"ה לא מזמן את האדם "לפגישה דחופה"... אז זה ענה לי על שאלת הקצב, עכשיו אני הרבה יותר רגוע. ושוב תודה לך.
 
למעלה