מרגש בכל פעם מחדש!
אני לא אשכח את המתח מורט העצבים בעמדת ההצבעה האחרונה של מקדוניה, כשקיבלנו רק 8 נק' והיה ברור שה-10 או ה-12 יילכו למלטה, אבל אז קיבלה בריטניה את ה-10 ופתאום נזכרתי שקרואטיה עוד לא קיבלה כלום וסביר להניח שמקדוניה לא תקפח אותה. כל המחשבות האלו התרוצצו במוחי במשך חלקיקי שניות! ואז באמת מקדוניה העניקה את ה-12 לקרואטיה ואנחנו זכינו!!!! זה היה אושר בלתי יתואר! כולנו צרחנו מרוב שמחה ואח"כ שתינו אוזו לכבוד הניצחון. בלילה לא יכולתי לישון מרוב התרגשות ובטלוויזיות של הדירות השכנות היה ניתן לשמוע את "דיוה" שוב ושוב. באותן שנים הייתי פסימית לגבי גורלנו באירוויזיון בדומה לשנים האחרונות, והיה נראה שאיבדנו את מגע הקסם. גם בימים שלפני חוק חופש השפה והטלווטינג, שבסה"כ פגעו בנו במידה מסויימת, כבר היה נראה שאנחנו תקועים על המקום ולא מצליחים לשחזר יותר את הצלחות העבר, והנה זכינו שוב! זה אושר בלתי יתואר! אבל אם עד לא מזמן הניצחון הזה היה טרי וחי, הוא הולך ומתרחק, ואני כל כך רוצה שוב לחוות את טעמו של ניצחון. האם נזכה אי פעם?