בובה על במה
New member
מחזיר לי את המשפט כמו בומרנג..
אין עלייך..
אין עלייך..
בהמשך להוד' של ענבל164..
- פותח הנושא בובה על במה
- פורסם בתאריך
קיפי הקיפוד האחד
New member
הגישה האקזיצטליסטית החיפוש אחר האמת
לדעתי , דר' פרנאקל היה מתהפך בקברו אילו ידע מה עשו ממה שהוא הגה. הגישה שלו היא אחת ממקבץ גישות שפסיכותרפיסטים דרגה ג' ומטה ורוחניקים עשו מזה משמש לא נורמלי. כשלומדים את פראנקל , מצמידים אותו ליאלום , ולנוספים , יש שם באמירות הפילוסופיות המון מן האמת, אך אין בגישות אלו כלל כוונה לחיוביות או פסיכולוגיה חיובית. דר' פראנקל , היה מודע בחייו לכך שהוא מקרה קיצון של התיאוריה שלו, להשתמש במקרה שלו לכולם זה קצת לפספס את המטרה שהוא אמר. מי שלימד אותי את הגישות הפסיכולוגיות באישיות , הוא פסיכולוג שעבר מהפיכה של ממש בשנים האחרונות, משונאי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ואהדת הפסיכואנליזה הוא עובר בשנים האחרונות מהפיכה, הוא ממליץ על גישות אינטרגטיביות המשלבות את הכל ביחד. הוא אחד הפסיכולוגים היותר בכירים בארץ, ועדיין לא יודעים איך לאכול אותו, כי הוא עצמו לא שייך לאף אחת מהגישות באופן מובהק, שמו עולה במרפאות האמבולטוריות לפסיכיאטריה כמומחה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, כאשר הוא בכלל מגדיר עצמו כפסיכואנלטיקאי, והפסיכואנליטיקאים כועסים עליו כי הוא מבקש טיפול מבוסס ראיות. הוא טען שהגישה האקזיטלית היא חכמה במורכבות שלה, ועונה לכאורה על שאלות יום יום בשימוש במנגנוני הגנה וטיפול קוגניטיבי. [שינוי נקודת ההתייחסות]. אך מכאן ועד לצאת בראש גליי שויקטור פראנקל הוא דוגמא , זה מאוד לא נכון ואף עיוות של ההיסטוריה, רוב הניצולים סבלו מבעיות נפשיות והתייחסות הממסד אליהם עד לאחר משפט אייכמן הייתה כאל "אנשים חלשים" שבחרו לסבול ובחרו להיות חולים, רק בשנות ה-70 החל שינוי במצב מצד גורמי ברה"ן וגם אז עד לאמצע שנות ה-80 לא ידעו איך לאכול ואיך לטפל בהם. הפרדוקס הכי גדול, שדווקא בארץ, הניסיון הטיפולי בניצולי שואה היה הכי גרוע , בעיקר בגלל שמוסדות ההכשרה ומוסדות הטיפול היו תחת הורסיה של "צאן לטבח". בעולם הגדול בעיקר באירופה וארה"ב התפתחו שיטות וטכניקות לטיפול בפגעי השואה. אני נתקלתי במטפלת שטענה שצריך לצקת משמעות לחיים מבלי שהיא בכלל הבינה על מה היא דיברה והיא דיברה גם על הבחירות שאנשים עושים. דעתי עליה וגם על כל האחרים שיטענו כך, שבעיות נפשיות אינן בחירה של אף אחד. שינוי הוא לא פשוט לאדם מןהיישוב , ובוודאי שלאדם שיש לו קושי רגשי. אותו מרצה שהוא פסיכולוג בכיר, חוקר גם היום, הדבר היחיד שכן אפשר לומר , שיש סוגי אישיות שונים, וכל סוג אישיות מגיב בצורה אדפטיבית אחרת לאירועי חיים. אחד המחקרים המעניינים ביותר שלו לאחרונה נעשו במרפאת הכאב במיון טיפוסי אישיות לבין היחס עם הרופא המטפל ושביעות רצון מהטיפול. ייתכן שבעוד מספר שנים, כשאדם יפנה לטיפול רפואי -גופני או נפשי, הוא יעבור רוטינה קטנה של שאלונים ולפיה יוצמד לו רופא המומחה בטיפול באנשים מסוגו. זה שפראנקל השפיע עליך ועל תפיסת עולמך , עליך להבין שזה נכון לך ולא לכל אחד. פראנקל אמר המון דברים מעבר לאדם מחפש משמעות ורוב דבריו כמעט ולא מיושמים כיום וזה העצב הגדול ..
לדעתי , דר' פרנאקל היה מתהפך בקברו אילו ידע מה עשו ממה שהוא הגה. הגישה שלו היא אחת ממקבץ גישות שפסיכותרפיסטים דרגה ג' ומטה ורוחניקים עשו מזה משמש לא נורמלי. כשלומדים את פראנקל , מצמידים אותו ליאלום , ולנוספים , יש שם באמירות הפילוסופיות המון מן האמת, אך אין בגישות אלו כלל כוונה לחיוביות או פסיכולוגיה חיובית. דר' פראנקל , היה מודע בחייו לכך שהוא מקרה קיצון של התיאוריה שלו, להשתמש במקרה שלו לכולם זה קצת לפספס את המטרה שהוא אמר. מי שלימד אותי את הגישות הפסיכולוגיות באישיות , הוא פסיכולוג שעבר מהפיכה של ממש בשנים האחרונות, משונאי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ואהדת הפסיכואנליזה הוא עובר בשנים האחרונות מהפיכה, הוא ממליץ על גישות אינטרגטיביות המשלבות את הכל ביחד. הוא אחד הפסיכולוגים היותר בכירים בארץ, ועדיין לא יודעים איך לאכול אותו, כי הוא עצמו לא שייך לאף אחת מהגישות באופן מובהק, שמו עולה במרפאות האמבולטוריות לפסיכיאטריה כמומחה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, כאשר הוא בכלל מגדיר עצמו כפסיכואנלטיקאי, והפסיכואנליטיקאים כועסים עליו כי הוא מבקש טיפול מבוסס ראיות. הוא טען שהגישה האקזיטלית היא חכמה במורכבות שלה, ועונה לכאורה על שאלות יום יום בשימוש במנגנוני הגנה וטיפול קוגניטיבי. [שינוי נקודת ההתייחסות]. אך מכאן ועד לצאת בראש גליי שויקטור פראנקל הוא דוגמא , זה מאוד לא נכון ואף עיוות של ההיסטוריה, רוב הניצולים סבלו מבעיות נפשיות והתייחסות הממסד אליהם עד לאחר משפט אייכמן הייתה כאל "אנשים חלשים" שבחרו לסבול ובחרו להיות חולים, רק בשנות ה-70 החל שינוי במצב מצד גורמי ברה"ן וגם אז עד לאמצע שנות ה-80 לא ידעו איך לאכול ואיך לטפל בהם. הפרדוקס הכי גדול, שדווקא בארץ, הניסיון הטיפולי בניצולי שואה היה הכי גרוע , בעיקר בגלל שמוסדות ההכשרה ומוסדות הטיפול היו תחת הורסיה של "צאן לטבח". בעולם הגדול בעיקר באירופה וארה"ב התפתחו שיטות וטכניקות לטיפול בפגעי השואה. אני נתקלתי במטפלת שטענה שצריך לצקת משמעות לחיים מבלי שהיא בכלל הבינה על מה היא דיברה והיא דיברה גם על הבחירות שאנשים עושים. דעתי עליה וגם על כל האחרים שיטענו כך, שבעיות נפשיות אינן בחירה של אף אחד. שינוי הוא לא פשוט לאדם מןהיישוב , ובוודאי שלאדם שיש לו קושי רגשי. אותו מרצה שהוא פסיכולוג בכיר, חוקר גם היום, הדבר היחיד שכן אפשר לומר , שיש סוגי אישיות שונים, וכל סוג אישיות מגיב בצורה אדפטיבית אחרת לאירועי חיים. אחד המחקרים המעניינים ביותר שלו לאחרונה נעשו במרפאת הכאב במיון טיפוסי אישיות לבין היחס עם הרופא המטפל ושביעות רצון מהטיפול. ייתכן שבעוד מספר שנים, כשאדם יפנה לטיפול רפואי -גופני או נפשי, הוא יעבור רוטינה קטנה של שאלונים ולפיה יוצמד לו רופא המומחה בטיפול באנשים מסוגו. זה שפראנקל השפיע עליך ועל תפיסת עולמך , עליך להבין שזה נכון לך ולא לכל אחד. פראנקל אמר המון דברים מעבר לאדם מחפש משמעות ורוב דבריו כמעט ולא מיושמים כיום וזה העצב הגדול ..
קיפי הקיפוד האחד
New member
עמוס לא יודע
יקרן גם לא יודע. לא יודע את עמדתו על הרוחניות. בכלל באקדמיה אין כל כך אהבה לרוחניות ומיסטיקה
יקרן גם לא יודע. לא יודע את עמדתו על הרוחניות. בכלל באקדמיה אין כל כך אהבה לרוחניות ומיסטיקה
קיפי הקיפוד האחד
New member
לא בהכרח
מה שאת מבקשת זה כמו לבקש מרופא המשפחה שלך להפנות אותך להילינג! יש מספר בודד של פסיכיאטרים שמאמינים בשילוב , אבל הרוב לא, והאמת טוב שכך, תארי לך שנגיע לרופא משפחה עם דלקת ריאות ובמקום לרשום אנטיביוטיקה הוא ידריך אותנו לחשוב חיובית? נקרא לרופא כזה שרלטן והאמת דיי בצדק. אין בעיה אם הרופא שלך נותן לך אנטיביוטיקה ואקמול כשאת עם חום גבוה |הדגש\ ובנוסף מציע לך להירגע ולחשוב חיובית.
מה שאת מבקשת זה כמו לבקש מרופא המשפחה שלך להפנות אותך להילינג! יש מספר בודד של פסיכיאטרים שמאמינים בשילוב , אבל הרוב לא, והאמת טוב שכך, תארי לך שנגיע לרופא משפחה עם דלקת ריאות ובמקום לרשום אנטיביוטיקה הוא ידריך אותנו לחשוב חיובית? נקרא לרופא כזה שרלטן והאמת דיי בצדק. אין בעיה אם הרופא שלך נותן לך אנטיביוטיקה ואקמול כשאת עם חום גבוה |הדגש\ ובנוסף מציע לך להירגע ולחשוב חיובית.
שמע קטע
מי שהפנתה אותי למטפלת הנוכחית שלי, המתקשרת והעוסקת בטיפול אנרגטי, היא לא אחרת מאשר... רופאת המשפחה שלי המקסימה. זה היה אחרי ששאלתי אותה מה דעתה על תקשור, והיא אמרה שהיא בעד, ושנמצאת אצל הגברת המטפלת כל שלושה שבועות... ברור שזה יוצא דופן. אבל דווקא כן הייתי רוצה למצוא את המטפל האולטימטיבי, שמשלב.
מי שהפנתה אותי למטפלת הנוכחית שלי, המתקשרת והעוסקת בטיפול אנרגטי, היא לא אחרת מאשר... רופאת המשפחה שלי המקסימה. זה היה אחרי ששאלתי אותה מה דעתה על תקשור, והיא אמרה שהיא בעד, ושנמצאת אצל הגברת המטפלת כל שלושה שבועות... ברור שזה יוצא דופן. אבל דווקא כן הייתי רוצה למצוא את המטפל האולטימטיבי, שמשלב.
הי קיפי
לי אישית זה לא משנה איזה משמש אני עושה , ואפילו לא משנה לי אם דר' פרנקל באמת אמר את הדברים או לא (במקרה ציטטתי מוויקי והם די אמינים , אז אני מניח שזה נכון). מה שמשנה לי זה מה שאני מרגיש נכון לומר ואם יש לי ציטוט מתאים מהיכנשהו , אז ברוך הבא. אני לא סומך על גישות ועל תבניות , אני סומך על הרגשה. אני סבור שזו הדרך הכי טובה לתת טיפול אמיתי המותאם לאדם ולא לאיזושהיא תבנית. אולי לפעמים הגישה של פרנקל נכונה , אולי לפעמים הגישה של פרויד תהיה נכונה אולי לפעמים הגישה של יונג תהיה נכונה. מה שמשנה זה האדם שמולי וההרגשה שלי באותו רגע מה להגיד. ככל שיש יותר אמפתיה , צריך פחות שאלונים ופחות עבודה לפי תבניות כי אתה מרגיש מי מולך. הדרך הכי טובה , למשל , על מנת להרגיש את המרידיאנים עליהם דיברו הסינים זה לנסות להרגיש איך המטופל מרגיש בזמן שאני מטפל בו. להרגיש באיזו נקודה הכי טוב ללחוץ. בהתחלה מרגישים כך נקודות , ואחר כך מרידיאנים שלימים. השיטה שנקראת "טאו שיאצו" מבוססת על העיקרון הזה (אני לא למדתי אותה , אבל הגעתי אליה לבד). האוניברסיטה מחפשת תבניות , ומחפשת "אובייקטיביות" , לעומת זאת הדרך שלי לטפל היא להיות הכי סובייקטיבי שאפשר. פחות להבין , פחות לנתח , יותר להרגיש מי עומד מולי ומה נכון לי להגיד. אתה יכול גם לראות בעצמך כי למרות שאני לא ראיתי את דברי לאונרדו בשרשור כאן , ואני מניח שלאונרדו תיקשרה בלי לראות את דברי - שנינו ניסינו להרגיש והגענו לנקודות מרכזיות די דומות , אם כי לאונרדו אמרה את זה בסגנון שלה ואני בסגנון שלי. אגב , אני סמוך ובטוח שלפותחת השרשור צפוי עתיד טוב ומאושר ושהיא בחורה מיוחדת. אני מאמין בה מאוד ויודע שלמרות כל הקשיים שעברה היא תצליח ותפרח. גם זה משהו שאני מרגיש.
לי אישית זה לא משנה איזה משמש אני עושה , ואפילו לא משנה לי אם דר' פרנקל באמת אמר את הדברים או לא (במקרה ציטטתי מוויקי והם די אמינים , אז אני מניח שזה נכון). מה שמשנה לי זה מה שאני מרגיש נכון לומר ואם יש לי ציטוט מתאים מהיכנשהו , אז ברוך הבא. אני לא סומך על גישות ועל תבניות , אני סומך על הרגשה. אני סבור שזו הדרך הכי טובה לתת טיפול אמיתי המותאם לאדם ולא לאיזושהיא תבנית. אולי לפעמים הגישה של פרנקל נכונה , אולי לפעמים הגישה של פרויד תהיה נכונה אולי לפעמים הגישה של יונג תהיה נכונה. מה שמשנה זה האדם שמולי וההרגשה שלי באותו רגע מה להגיד. ככל שיש יותר אמפתיה , צריך פחות שאלונים ופחות עבודה לפי תבניות כי אתה מרגיש מי מולך. הדרך הכי טובה , למשל , על מנת להרגיש את המרידיאנים עליהם דיברו הסינים זה לנסות להרגיש איך המטופל מרגיש בזמן שאני מטפל בו. להרגיש באיזו נקודה הכי טוב ללחוץ. בהתחלה מרגישים כך נקודות , ואחר כך מרידיאנים שלימים. השיטה שנקראת "טאו שיאצו" מבוססת על העיקרון הזה (אני לא למדתי אותה , אבל הגעתי אליה לבד). האוניברסיטה מחפשת תבניות , ומחפשת "אובייקטיביות" , לעומת זאת הדרך שלי לטפל היא להיות הכי סובייקטיבי שאפשר. פחות להבין , פחות לנתח , יותר להרגיש מי עומד מולי ומה נכון לי להגיד. אתה יכול גם לראות בעצמך כי למרות שאני לא ראיתי את דברי לאונרדו בשרשור כאן , ואני מניח שלאונרדו תיקשרה בלי לראות את דברי - שנינו ניסינו להרגיש והגענו לנקודות מרכזיות די דומות , אם כי לאונרדו אמרה את זה בסגנון שלה ואני בסגנון שלי. אגב , אני סמוך ובטוח שלפותחת השרשור צפוי עתיד טוב ומאושר ושהיא בחורה מיוחדת. אני מאמין בה מאוד ויודע שלמרות כל הקשיים שעברה היא תצליח ותפרח. גם זה משהו שאני מרגיש.
קיפי הקיפוד האחד
New member
אני אסביר למה הכוונה בשאלונים
השאלונים הם רק אחד מהכלים שיתורגמו ממחקר כזה, אפשרות נוספת שהיא יותר הגיונית , גם בהתחשב במי שעורך את המחקר [שאלונים זה היה רעיון שלי והוא קצת חוטא למי שעורך אותו], היא הדרכה של הרופאים לטיפול אמפטתי או טיפול בסכימות הבעייתיות שמפריעות לטיפול . זו ראייה חדשה ברפואה. כי רפואת כאב עד לא מזמן לא קיבלה התחשבות [ועדיין נמצאת בין הפסיכיאטריה לראומטולוגיה], כיום יש התייחסות לכאב, העבודה המתוארת נשענת על ההנחה המוקדמת שיחסי רופא-מטופל במרפאת הכאב הם מדד לניבוי הצלחה או אי הצלחה של טיפול שייבחר. זה יישמע כאילו מובן מאליו אבל לא לגמרי, שבשלבי המחקר הראשונים הדבר שהתגלה שאנשים בעלי מדד ביקורתיות גבוה הם עם ניבוי נמוך להצלחת טיפול במרפאה הכאב. ייתכן שכאשר המחקר יסתיים וימופו כל התכונות האישיותיות [להבדיל ממצביות] שמחבלות בקשר רופא-מטופל מצד המטופל [דברים שהמטופל מביא עימו לחדר הבדיקה שאינם קשורים לרופא בהכרח]. ויהיה ניתן לטפל בהם או באמצעות הדרכה לרופאים [ראומטולוגים ונוירולוגים בעיקר, אך גם אורטופדים ]. שאין להם הכשרה בטיפול רגשי, או באמצעות פסיכותרפיה מתאימה. מרפאות הכאב , בגרסה הטובה והמלאה שלהן [לא מה שאחת מקופות החולים מציעה בורסיה של מרפאת כאב], היא השילוב בין הנפש לגוף, בין הקונבציונאלי למשלימה. האוניברסיטה כבר לא מחפשת אובייקטיביות - לפחות לא בתחום הקליני של הנפש. בשנים האחרונות קורה משהו מאוד מעניין בתחום, רוב תחומי הטיפול נחקרים באיזורי שוליים ולא ע"י פסיכולוגים קליניים, הקלינים מתעסקים במחקר פסיכופיסיולוגי או פסיכו-רפואי, מי שמתעסק בעיקר בחקר טיפולי הוא העובדים הסוציאלים, וגם בחוג לחינוך יש שם המון עבודות יפות שבעבר היו מדע בדיוני עבור האקדמיה השמרנית, אומנם לא הגענו לחזון אחרית הימים שחוקרים אנרגיות ותקשור, אך בהחלט יש מחקר על תרפיה בצחוק, דרמה תרפיה, שיאצו תרפיה [במחלקות פסיכיאטריות!!! נמצא שיש לשיאצו אפקט תרפוייטי אצל חולי סכיזופרניה]. וכאן יש לי משהו לומר באופן אישי, אני בוחר לשתף אותך בנוכחות הפורום. אני מבין את הכעס שיש לך על העולם ה"מרובע" , אך לי מנגד , גם לאחר כל הסבריך הרבים, קשה להשלים עם ה"אחריות בידיך". הסיבה לכך היא פשוטה- נפגעתי ממי שעשו זאת לי ואולי באופן שיפוטי משהו בצעתי השלכה כלפיך וכלפי חני. אני אומר כאן שני דברים שישמעו סותרים : מצד אחד אין לשפוט אדם עד שלא היינו בנעליו, מצד שני זה שלא היית בנעליו זה לא אומר שאתה לא יכול לכוון או לטפל בו. במהלך הויכוח שנמשך כבר מעל לשבוע בהודעות ושרשורים שונים, יש לנו ויכוח על המושג אמפטיה. אני מגדיר אמפטיה להיות בנקודת מבטו של האחר בעוד אתה מגדיר אמפטיה כהזדהות,- להיות בנעליו ולהרגיש כמוהו. ייתכן שאני טועה אך זה הרושם שאני מקבל מהודעותיך "לא מספיק רק לומר 'חמודי הכל בסדר, אני מבין אותך' ". ואם אנסה לפרט יותר את המקום ממנו אני מדבר, אציג לך שתי הסתכלויות שונות של שתי מטפלות , האחת אמפטתית אך לא מזדהה והשנייה שיפוטית במסיכה של אמפטיה. האמפטתית תאמר שהיא מבינה והיא רוצה לבדוק איתי אפשרויות התייחסות [ולא חשובה גישת המוצא שלה דינאמית, CBT פ.רוחנית, פ.גופנית שיחות מודעות ועוד] הכאילו אמפטתית תאמר שהיא מבינה והיא חושבת והיא מציעה ולדעתה עדיף ש..... ההבדל הוא שהראשונה נעזרה בי כדי למצוא את הפתרון הנכון בשבילי והשנייה נתנה לי פתרון כמו ארנב מהכובע או פתרון שבלונה מהשרוול. הכעס שלי עליך ייתכן שלא מוצדק, אך הוא נובע בעיקר, מזה שלתחושתי [וייתכן שיש כאן מידה רבה של שיפוטיות] אתה מוציא ססמאות ריקות מתוכן עבורי ששמעתי אותן כמנטרות חסרות תוכן בטיפול ששלמתי עליו ממיטב כספי, אילו אותן אמירות היו נאמרות בסיכום של דין ודברים במהלך הפגישה תוך כדי עבודה האמן לי שאעריך את זה ואת עצמי ואת המטפל על כך. קל לומר חשוב חיובי יקרה חיובי, אך כשה מנותק מהמצב זה כמו לומר "אם אין לחם תאכלו עוגות" או בגרסתה של סגנית השר אברהם בלילה:"אם אין לכם סוכר תשתמשו בריבות". שים לב שכל טענה שטענת [כולל טענותיך על הרווחים המשניים ומה שיוצא לאנשים מהבעיות הרגשיות שלהם] כאשר זה מנותק מהאדם וכשזה נאמר ללא התסייגויות יש בזה מן היהירות. כוונתי היא ששיפוטיות עוזרת לנו, אך כשזה נשמע ממך , בגלל חוסר הרגשות שיש בטקסט, שמעתי מנגינה מאשימה יהירה ואטומה, אם היית מוסיף התסייגויות אולי זה היה פחות צורם. אני כותב דברים אלו מתוך ראייה שהרוחני והרפואה המשלימה אינם באים במקום או תחליף לרפואה הקונבציונאלית, כמו שלרפואה הקונבציונאלית אין מענה להמון תחלואים ומקובל לשלוח תחלואים לרפואה הסינית, עיסויים וחלב עיזים לא מפוסטר. ואפילו מרק עוף לשפעת. כוונתי שבעולם שלם הכל חיוני ורצוי, שלילת משהו על חשבון משהו אחר הוא אנטיתיזה לרוחניות וכוליות. וזה הנזק העיקרי שעשתה אותה פסיכותרפיסטית שטענה שהיא אקלקטית אך לא ראתה אותי מעבר למקרה תלונות וטיפול בניגוד לקודמיה שהיא אגב זלזלה בהם . מטפל טוב לאחר תקופה מסויימת מרגיש את המטופל , חש אותו, לא מטפל בו בעיוור תוך דריסה שלו, של דעתו או אמירתו או הרגשתו. אילו הייתה מטפלת כה טובה כמו שטענה היא לא הייתה צריכה להזכיר זאת בכל פגישה מחדש גם שנה לאחר תחילת הפגישות. בקשר טיפולי גם קונבציונאלי וגם מעולם רוחני/הוליסטי יש חשיבות להרגשה האישית של המטפל ואת חישת המטופל, למטפל שאיבד את זה, טוב יעשה אם יפסיק לטפל. ונראה שעל כך אנחנו תמימי דעים ומסכימים. כעת שהבהרתי על מה הכעס, שהוא לא מוצדק שהופנה כלפיך אתה יכול לומר את דבריך ממקום אחר ולהפסיק את ההתנצחויות [המדומות או האמיתיות ] בינינו.
השאלונים הם רק אחד מהכלים שיתורגמו ממחקר כזה, אפשרות נוספת שהיא יותר הגיונית , גם בהתחשב במי שעורך את המחקר [שאלונים זה היה רעיון שלי והוא קצת חוטא למי שעורך אותו], היא הדרכה של הרופאים לטיפול אמפטתי או טיפול בסכימות הבעייתיות שמפריעות לטיפול . זו ראייה חדשה ברפואה. כי רפואת כאב עד לא מזמן לא קיבלה התחשבות [ועדיין נמצאת בין הפסיכיאטריה לראומטולוגיה], כיום יש התייחסות לכאב, העבודה המתוארת נשענת על ההנחה המוקדמת שיחסי רופא-מטופל במרפאת הכאב הם מדד לניבוי הצלחה או אי הצלחה של טיפול שייבחר. זה יישמע כאילו מובן מאליו אבל לא לגמרי, שבשלבי המחקר הראשונים הדבר שהתגלה שאנשים בעלי מדד ביקורתיות גבוה הם עם ניבוי נמוך להצלחת טיפול במרפאה הכאב. ייתכן שכאשר המחקר יסתיים וימופו כל התכונות האישיותיות [להבדיל ממצביות] שמחבלות בקשר רופא-מטופל מצד המטופל [דברים שהמטופל מביא עימו לחדר הבדיקה שאינם קשורים לרופא בהכרח]. ויהיה ניתן לטפל בהם או באמצעות הדרכה לרופאים [ראומטולוגים ונוירולוגים בעיקר, אך גם אורטופדים ]. שאין להם הכשרה בטיפול רגשי, או באמצעות פסיכותרפיה מתאימה. מרפאות הכאב , בגרסה הטובה והמלאה שלהן [לא מה שאחת מקופות החולים מציעה בורסיה של מרפאת כאב], היא השילוב בין הנפש לגוף, בין הקונבציונאלי למשלימה. האוניברסיטה כבר לא מחפשת אובייקטיביות - לפחות לא בתחום הקליני של הנפש. בשנים האחרונות קורה משהו מאוד מעניין בתחום, רוב תחומי הטיפול נחקרים באיזורי שוליים ולא ע"י פסיכולוגים קליניים, הקלינים מתעסקים במחקר פסיכופיסיולוגי או פסיכו-רפואי, מי שמתעסק בעיקר בחקר טיפולי הוא העובדים הסוציאלים, וגם בחוג לחינוך יש שם המון עבודות יפות שבעבר היו מדע בדיוני עבור האקדמיה השמרנית, אומנם לא הגענו לחזון אחרית הימים שחוקרים אנרגיות ותקשור, אך בהחלט יש מחקר על תרפיה בצחוק, דרמה תרפיה, שיאצו תרפיה [במחלקות פסיכיאטריות!!! נמצא שיש לשיאצו אפקט תרפוייטי אצל חולי סכיזופרניה]. וכאן יש לי משהו לומר באופן אישי, אני בוחר לשתף אותך בנוכחות הפורום. אני מבין את הכעס שיש לך על העולם ה"מרובע" , אך לי מנגד , גם לאחר כל הסבריך הרבים, קשה להשלים עם ה"אחריות בידיך". הסיבה לכך היא פשוטה- נפגעתי ממי שעשו זאת לי ואולי באופן שיפוטי משהו בצעתי השלכה כלפיך וכלפי חני. אני אומר כאן שני דברים שישמעו סותרים : מצד אחד אין לשפוט אדם עד שלא היינו בנעליו, מצד שני זה שלא היית בנעליו זה לא אומר שאתה לא יכול לכוון או לטפל בו. במהלך הויכוח שנמשך כבר מעל לשבוע בהודעות ושרשורים שונים, יש לנו ויכוח על המושג אמפטיה. אני מגדיר אמפטיה להיות בנקודת מבטו של האחר בעוד אתה מגדיר אמפטיה כהזדהות,- להיות בנעליו ולהרגיש כמוהו. ייתכן שאני טועה אך זה הרושם שאני מקבל מהודעותיך "לא מספיק רק לומר 'חמודי הכל בסדר, אני מבין אותך' ". ואם אנסה לפרט יותר את המקום ממנו אני מדבר, אציג לך שתי הסתכלויות שונות של שתי מטפלות , האחת אמפטתית אך לא מזדהה והשנייה שיפוטית במסיכה של אמפטיה. האמפטתית תאמר שהיא מבינה והיא רוצה לבדוק איתי אפשרויות התייחסות [ולא חשובה גישת המוצא שלה דינאמית, CBT פ.רוחנית, פ.גופנית שיחות מודעות ועוד] הכאילו אמפטתית תאמר שהיא מבינה והיא חושבת והיא מציעה ולדעתה עדיף ש..... ההבדל הוא שהראשונה נעזרה בי כדי למצוא את הפתרון הנכון בשבילי והשנייה נתנה לי פתרון כמו ארנב מהכובע או פתרון שבלונה מהשרוול. הכעס שלי עליך ייתכן שלא מוצדק, אך הוא נובע בעיקר, מזה שלתחושתי [וייתכן שיש כאן מידה רבה של שיפוטיות] אתה מוציא ססמאות ריקות מתוכן עבורי ששמעתי אותן כמנטרות חסרות תוכן בטיפול ששלמתי עליו ממיטב כספי, אילו אותן אמירות היו נאמרות בסיכום של דין ודברים במהלך הפגישה תוך כדי עבודה האמן לי שאעריך את זה ואת עצמי ואת המטפל על כך. קל לומר חשוב חיובי יקרה חיובי, אך כשה מנותק מהמצב זה כמו לומר "אם אין לחם תאכלו עוגות" או בגרסתה של סגנית השר אברהם בלילה:"אם אין לכם סוכר תשתמשו בריבות". שים לב שכל טענה שטענת [כולל טענותיך על הרווחים המשניים ומה שיוצא לאנשים מהבעיות הרגשיות שלהם] כאשר זה מנותק מהאדם וכשזה נאמר ללא התסייגויות יש בזה מן היהירות. כוונתי היא ששיפוטיות עוזרת לנו, אך כשזה נשמע ממך , בגלל חוסר הרגשות שיש בטקסט, שמעתי מנגינה מאשימה יהירה ואטומה, אם היית מוסיף התסייגויות אולי זה היה פחות צורם. אני כותב דברים אלו מתוך ראייה שהרוחני והרפואה המשלימה אינם באים במקום או תחליף לרפואה הקונבציונאלית, כמו שלרפואה הקונבציונאלית אין מענה להמון תחלואים ומקובל לשלוח תחלואים לרפואה הסינית, עיסויים וחלב עיזים לא מפוסטר. ואפילו מרק עוף לשפעת. כוונתי שבעולם שלם הכל חיוני ורצוי, שלילת משהו על חשבון משהו אחר הוא אנטיתיזה לרוחניות וכוליות. וזה הנזק העיקרי שעשתה אותה פסיכותרפיסטית שטענה שהיא אקלקטית אך לא ראתה אותי מעבר למקרה תלונות וטיפול בניגוד לקודמיה שהיא אגב זלזלה בהם . מטפל טוב לאחר תקופה מסויימת מרגיש את המטופל , חש אותו, לא מטפל בו בעיוור תוך דריסה שלו, של דעתו או אמירתו או הרגשתו. אילו הייתה מטפלת כה טובה כמו שטענה היא לא הייתה צריכה להזכיר זאת בכל פגישה מחדש גם שנה לאחר תחילת הפגישות. בקשר טיפולי גם קונבציונאלי וגם מעולם רוחני/הוליסטי יש חשיבות להרגשה האישית של המטפל ואת חישת המטופל, למטפל שאיבד את זה, טוב יעשה אם יפסיק לטפל. ונראה שעל כך אנחנו תמימי דעים ומסכימים. כעת שהבהרתי על מה הכעס, שהוא לא מוצדק שהופנה כלפיך אתה יכול לומר את דבריך ממקום אחר ולהפסיק את ההתנצחויות [המדומות או האמיתיות ] בינינו.
ככה :
קודם כל , אני מודה לך על ההודעה הזו , ומתנצל אם פגעתי בך. הצד שלי : מה שאני אמרתי זה מה שהרגשתי נכון לומר באותו רגע , למי שעמד \ עמדה מולי. אם היה שם אדם אחר בזמן אחר - אולי הכל היה שונה לגמרי. אמירה מסוימת לאדם מסוים בזמן מסוים יכולה להיות הכי מתאימה בעולם , ובזמן אחר לאדם אחר יכולה להיות הכי לא מתאימה בעולם. בהצלחה.
קודם כל , אני מודה לך על ההודעה הזו , ומתנצל אם פגעתי בך. הצד שלי : מה שאני אמרתי זה מה שהרגשתי נכון לומר באותו רגע , למי שעמד \ עמדה מולי. אם היה שם אדם אחר בזמן אחר - אולי הכל היה שונה לגמרי. אמירה מסוימת לאדם מסוים בזמן מסוים יכולה להיות הכי מתאימה בעולם , ובזמן אחר לאדם אחר יכולה להיות הכי לא מתאימה בעולם. בהצלחה.
בובה על במה
New member
....
אני אדם ששונא את עצמו. אני אדם בגוף של בובה מתפקדת אומנם, חיה, נושמת.. אבל עדיין.. גדלתי בתחושה שעודני בובה. מצדיעה לכל מי שעבר את השואה, את הדבר האיום ונורא. אני חושבת שגם אני עברתי את השואה הפרטית שלי. את מעשי ההתעללות שעברתי מהיותי קטנה .. ועדיין, לא מוצאת את האור בקצה המנהרה, את החופש בפנימי שלי את זה שלא אהיה שם יותר שאהיה משוחררת מהכאב הפסיכולוג הנ"ל, הוא אדם חזק. אם הוא טוען שבנפש לא יכלו לשלוט ושהיא חופשי. הנפש שלי נפגעה גם היא . וחשוב לציין, שחלילה איני עושה השוואות בין השואה לביני. קטונתי. .
אני אדם ששונא את עצמו. אני אדם בגוף של בובה מתפקדת אומנם, חיה, נושמת.. אבל עדיין.. גדלתי בתחושה שעודני בובה. מצדיעה לכל מי שעבר את השואה, את הדבר האיום ונורא. אני חושבת שגם אני עברתי את השואה הפרטית שלי. את מעשי ההתעללות שעברתי מהיותי קטנה .. ועדיין, לא מוצאת את האור בקצה המנהרה, את החופש בפנימי שלי את זה שלא אהיה שם יותר שאהיה משוחררת מהכאב הפסיכולוג הנ"ל, הוא אדם חזק. אם הוא טוען שבנפש לא יכלו לשלוט ושהיא חופשי. הנפש שלי נפגעה גם היא . וחשוב לציין, שחלילה איני עושה השוואות בין השואה לביני. קטונתי. .
../images/Emo24.gif
את עברת דברים קשים ! ! !
דברים שלימדו אותך לחשוב את כל המחשבות הללו שכתבת. אבל המחשבות הללו שכתבת - זה לא את. את בפנים תמיד חזקה וטהורה ונקיה. את מכירה את הסיפור על הברווזון המכוער ? כולם חשבו שהוא מכוער , בזו לו ולעגו לו ואפילו הוא חשב ככה על עצמו. אבל יום אחד הוא גילה שהוא בעצם ברבור יפה !
את עברת דברים קשים ! ! !
בובה על במה
New member
זרקת אותי ..
זרקת אותי 5 שנים אחורה בזמן.. בטיפול הראשון שלי.. תמיד אמרתי למטפלת שאני מרגישה כמו ברווזון מכוער ואז היא ענתה לי בדיוק כפי שכתבת.. מקווה לגדול, לפרוח.. ולצמוח לברבור הכי יפה בגן..
(מה גם שזה מאוד מזכיר לי בחווה -משחק שיש בפייסבוק- צריך לאמץ ברווזון מכוער ואז כשהוא גדל הוא הופך לברבור יפה .. )
זרקת אותי 5 שנים אחורה בזמן.. בטיפול הראשון שלי.. תמיד אמרתי למטפלת שאני מרגישה כמו ברווזון מכוער ואז היא ענתה לי בדיוק כפי שכתבת.. מקווה לגדול, לפרוח.. ולצמוח לברבור הכי יפה בגן..
בובה על במה
New member
ממממ..
חבל שאני לא מרגישה כך באמת.. :-\
חבל שאני לא מרגישה כך באמת.. :-\
קודם רק תדעי את זה
שאת הברבור הכי יפה בגן ותמיד היית כזו. אחר כך גם תרגישי. הדיכאון הוא "ערמומי" : הוא אומר לך : את רואה איך הכל לא מושלם ? איך את לא מרגישה שאת טובה ויפה ? זה סימן שהם משקרים ! ואז הוא מתחיל לומר את השטויות הרגילות שלו. התשובה שעונים לו היא : "הכל לא מושלם , ואין לי בעיה עם זה. אני לא חייבת להרגיש הכל , מספיק שאני יודעת".
שאת הברבור הכי יפה בגן ותמיד היית כזו. אחר כך גם תרגישי. הדיכאון הוא "ערמומי" : הוא אומר לך : את רואה איך הכל לא מושלם ? איך את לא מרגישה שאת טובה ויפה ? זה סימן שהם משקרים ! ואז הוא מתחיל לומר את השטויות הרגילות שלו. התשובה שעונים לו היא : "הכל לא מושלם , ואין לי בעיה עם זה. אני לא חייבת להרגיש הכל , מספיק שאני יודעת".
בובה על במה
New member
חמוד.. תודה..../images/Emo140.gif
דרור שוורץ
New member
מבינה את הפיתוי, אבל זה לא מומלץ.
אם המטרה היא לנטרל את הכאב הרגשי, התאבדות לא תשיג את התוצאה, כיוון שרגשות קשורים לנפש, אשר אינה מתה יחד עם הגוף הפיזי. רוב הסיכויים שבסופו של דבר, הנשמה תגיע למסקנה שעליה לחזור על אותו השיעור, דבר שיהיה כרוך באותם קשיים בעולם הגשמי. ככל שזה נשמע מופרך בתקופות חיים קשות, חיים גשמיים הם הזדמנות לשנות משהו רוחני בעצמנו, באופן שלא ניתן לביצוע ברובד הרוחני. זו הסיבה שבגללה אנחנו מסכימים להגיע לכאן ולהתנסות. אני מאוד ממליצה לך ולכל אדם שמרגיש רצון לסיים את חייו באופן יזום, להיעזר במטפל/ת מקצועי/ת מאחד מהתחומים הרוחניים-אנרגטיים, בנוסף לטיפול פסיכולוגי. ישנם דברים שנובעים מסיבות קארמתיות סבוכות, שלעולם לא יתגלו בשיטת טיפול קונוונציונלית. יש לקחת בחשבון, שכמו כל טיפול, גם טיפולים רוחניים-אנרגטיים עשויים לארוך זמן (מיותר לצפות ל"פתרונות-קסם"). אני יכולה להעיד, שטיפולים בשילוב שיטה קונוונציונלית ושיטה משלימה מצליחים לעזור לאנשים להתרומם מתהומות רגשיים שנראים חסרי-מוצא, בתנאי שמתמידים בהם.
אם המטרה היא לנטרל את הכאב הרגשי, התאבדות לא תשיג את התוצאה, כיוון שרגשות קשורים לנפש, אשר אינה מתה יחד עם הגוף הפיזי. רוב הסיכויים שבסופו של דבר, הנשמה תגיע למסקנה שעליה לחזור על אותו השיעור, דבר שיהיה כרוך באותם קשיים בעולם הגשמי. ככל שזה נשמע מופרך בתקופות חיים קשות, חיים גשמיים הם הזדמנות לשנות משהו רוחני בעצמנו, באופן שלא ניתן לביצוע ברובד הרוחני. זו הסיבה שבגללה אנחנו מסכימים להגיע לכאן ולהתנסות. אני מאוד ממליצה לך ולכל אדם שמרגיש רצון לסיים את חייו באופן יזום, להיעזר במטפל/ת מקצועי/ת מאחד מהתחומים הרוחניים-אנרגטיים, בנוסף לטיפול פסיכולוגי. ישנם דברים שנובעים מסיבות קארמתיות סבוכות, שלעולם לא יתגלו בשיטת טיפול קונוונציונלית. יש לקחת בחשבון, שכמו כל טיפול, גם טיפולים רוחניים-אנרגטיים עשויים לארוך זמן (מיותר לצפות ל"פתרונות-קסם"). אני יכולה להעיד, שטיפולים בשילוב שיטה קונוונציונלית ושיטה משלימה מצליחים לעזור לאנשים להתרומם מתהומות רגשיים שנראים חסרי-מוצא, בתנאי שמתמידים בהם.
בובה על במה
New member
שלום דרור שוורץ
ותודה על ההתייחסות.. רציתי לשאול, האם בגלגול שעבר הייתי בנא כל כך רע ,שנאלצתי בגלגול הזה לעבור את מה שעברת, ואת מה שאני עוברת? תמיד במחשבתי שאחרי המוות(התאבדות)- הנפש נחה בדיוק כמו הגוף.. אך מסתבר שטעיתי.. (אוף) מחר, הטיפול האחרון עם הפסיכולוגית שלי, ומאוד קשה לי עם זה, לא יודעת איך אתמודד עם הפרידה. כבר היו מקרים שנאלצתי להיפרד מהמטפלת שהיתה, בפעם הראשונה, נסעתי לים-כתבתי מכתב התאבדות.. ישבתי בשמש -התייבשתי. במקרה השני, לקחתי את זה בצורה קשה ..ובמשך חודש ו.. לקח לי להשתחרר מזה, אני לא יודעת איך אגיב מחר.. אבל בהחלט שיהיה קשה.. מקווה לא לעשות שטויות. צריכה חיזוק.. וגם חיבוק ..
ותודה על ההתייחסות.. רציתי לשאול, האם בגלגול שעבר הייתי בנא כל כך רע ,שנאלצתי בגלגול הזה לעבור את מה שעברת, ואת מה שאני עוברת? תמיד במחשבתי שאחרי המוות(התאבדות)- הנפש נחה בדיוק כמו הגוף.. אך מסתבר שטעיתי.. (אוף) מחר, הטיפול האחרון עם הפסיכולוגית שלי, ומאוד קשה לי עם זה, לא יודעת איך אתמודד עם הפרידה. כבר היו מקרים שנאלצתי להיפרד מהמטפלת שהיתה, בפעם הראשונה, נסעתי לים-כתבתי מכתב התאבדות.. ישבתי בשמש -התייבשתי. במקרה השני, לקחתי את זה בצורה קשה ..ובמשך חודש ו.. לקח לי להשתחרר מזה, אני לא יודעת איך אגיב מחר.. אבל בהחלט שיהיה קשה.. מקווה לא לעשות שטויות. צריכה חיזוק.. וגם חיבוק ..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.