אל תבלבל
בין הצח"מ (vo2max) לבין סף חומצת החלב (lactate threshold). בשני המקרים - מדובר במדדים פיזיולוגיים שיש להם חשיבות להערכת הכושר הגופני, פוטנציאל שיפור (במידה מסויימת), וקביעה נכונה של קצבי אימון. ר' הקישור שלמטה להסבר פשוט יחסית. הצח"מ הוא כמות החמצן המקסימלית שמערכת הלב-ריאה יכולה להעביר, ושהשרירים יכולים לעשות בה שימוש. כמובן שלמדד הזה יש רלוונטיות להערכת רמת הכושר. את הצח"מ ניתן לשפר במידה ניכרת, בעיקר בחודשי האימונים הראשונים, וכן על-ידי הורדת משקל. אולם לשיפור הצח"מ יש מגבלה גנטית. במובנים פרקטיים - עבור האתלט החובב - מעבר לסקרנות אין ערך מעשי רב לנתון הזה מבחינת בניית תכנית אימונים וכו'. בדיקת חומצת חלב, לעומת זאת, מאפשרת להעריך באיזו רמת דופק ובערך באיזה קצב ריצה נמצא "סף חומצת החלב". זו הנקודה שבה הגוף עובר מעבודה שהיא בעיקרה אירובית, בה הגוף מסוגל לפנות את חומצת החלב מן השרירים, לעבודה אנאירובית, שבה מצטברת חומצת חלב המגבילה את משך הפעילות באותה רמה. למדד הזה ישנה חשיבות גם בהערכת רמת כושר נוכחית, גם לקביעת קצבי אימון ולעתים גם תחרות. את סף חומצת החלב ניתן לשפר באופן דרמטי במהלך אימונים. האם זה אומר שחשוב לבצע בדיקת מעבדה? למעט עבור רצים מקצוענים שמאמינים בבקרה מדעית על רמת האימונים שלהם, ספק אם הדבר נחוץ. קיימות דרכים אחרות (אמנם פחות מדוייקות, אבל מספיק טובות) להעריך את הקצב התואם את סף חומצת החלב, או את רמת הדופק המתאימה (בתור אחוז מהדופק המירבי). ר' הלינק השני להסבר פשוט ולא מתוחכם של הנושא. לדעתי האישית, הבדיקות האלה לא נחוצות ובטח לא הכרחיות. הן מעניינות בעיקר מבחינת הנסיון לחקור ולהבין את הסיבות להישגים של ספורטאים מעולים ולהסיק מסקנות, או לצורך קיום בקרה מדעית מדוייקת אחר ההתקדמות של אתלט כזה ויעילות האימונים. משה - כרגיל, אתה מוזמן "לנפץ" את כל מה שכתבתי. וכולנו נחכים.