בדידות בניו יורק

[סלסרו]

בדידות בניו יורק

המיתוס וניפוצו נראה מענין, הולך לקרא

 

[John the Savage]

עברתי רק ברפרוף

וממה שריפרפתי בינתיים, לא מצאתי מספיק פרטים ספציפיים על המחקרים שאמורים להפריך את המיתוס אלא בעיקר הרבה מאד התפייטויות של כותבת המאמר, אבל יכול להיות שפספסתי משהו שכן עברתי על זה רק בריפרוף. כשמדברים על הבדידות בעיר לעומת מחוץ לעיר נשאלות שתי שאלות: דבר ראשון, מה בכלל מודדים, ודבר שני - את מה משווים למה? כאשר מדברים על הניכור בעיר לעומת החיים בכפר/בעיירה הקטנה, לפחות מבחינה היסטורית, ההשוואה היא בין החיים בעיר לבין צורת חיים אחרת שהולכת ומתמעטת. כיום כבר לא הרבה אנשים חיים בעיירה הקטנה/כפר במובן הקלאסי, וצורת היישוב הדומיננטית מחוץ לעיר היא בעיקר התיישבות פרברית. בעיירה הקלאסית, מדובר ביישובים קטנים בהם כמעט כל הפעילות הציבורית והעסקית מתבצעת בתחומי העיירה. יש מרכז ציבורי בו מתרכזת הפעילות המסחרית והחברתית של תושבי העיירה ויש תלות כלכלית הדדית בין כל התושבים שיוצרת תחושה של "שותפות גורל" מסויימת, לטוב ולרע. הפרברים מקבלים בעצם את הרע מכל העולמות. צירוף של התיישבות מפוזרת, העדר מרכז ציבורי משמעותי, תלות כלכלית רופפת למדי, שימוש ברכב בכדי להגיע ממקום למקום שמצמצם את המפגשים האקראיים בין תושבי הישוב וכו' כך שאין שום הפתעה בכך שהחיים בפרבר מבודדים יותר מאשר החיים בעיר. דבר נוסף הוא מה מודדים בעצם. המרקם החברתי בעיר שונה באופי שלו מאשר המרקם החברתי בישוב קטן. בעיר לא מדובר באוסף אקראי של אנשים שבמקרה חיים יחד איתך. בעיר יש מגוון מספיק של אנשים ואפשרויות כך שכל אדם יכול ליצור לעצמו את החוג החברתי שלו שיהיה מורכב מאנשים בעלי תכונות אופי ותחומי עניין שמתאימים לו. מצד אחד זה דבר מצויין, משום שאתה צפוי להסתדר הרבה יותר טוב ולהנות יותר מקשרים בחברה כזו. מצד שני, יש לזה חסרונות מהותיים: דבר ראשון, צריך לעבוד באופן מתמיד בשביל ליצור ולשמר את הקשרים החברתיים ולהצטרף לקהילה מסויימת, בניגוד לעיירה הקטנה בה הקהילה כבר קיימת בתור ברירת מחדל. דבר שני, הקשרים הרבה יותר ארעיים באופיים והרבה פחות מחייבים מאשר בכפר/עיירה. לא טוב לך במקום אחד, אם אנשים מסויימים, אתה מתנתק וממשיך הלאה. כתוצאה מזה, המחוייבויות של חברים נמוכה יותר. במילים אחרות, כשאתה בעיר, יש לך סיכוי טוב להימצא בחברת אנשים שאתה מסתדר איתם הרבה יותר טוב ועם תחומי עניין הרבה יותר קרובים. בעיר אף אחד לא באמת חריג כי כל חריג יכול למצוא חריגים נוספים כמוהו, אבל רשת התמיכה החברתית שלך הרבה יותר רופפת וכאשר אתה זקוק לא רק לחברה אלא לרשת תמיכה - קרוב לוודאי שהקהילות החברתיות אליהן אתה משתייך בעיר יספקו לך את זה הרבה פחות. ב"כפר" יהיה לך סיכוי להרבה יותר חיכוכים ועימותים שלא תוכל להתחמק מהם, ואם אתה קצת חריג תאלץ לבלות את זמנך עם אנשים שלא הכי מתאימים לך בעולם, אבל בתמורה תזכה למחוייבות גדולה יותר בקשרים החברתיים ולרשת תמיכה שאפשר לסמוך עליה יותר.

 

[John the Savage]

ואם לסכם את כל מה שכתבתי בשני משפטים

החיים האורבניים, יותר ממה שהם יוצרים תחושה של בדידות, הם יוצרים תחושה של חרדה קיומית. בחיים הסאב אורבאניים, זוכים גם לחרדה הקיומית של העיר וגם לסיכוי גדול יותר להיות בודד באמת.

 

[ארחיתפרחית]

קודם כל, זה באמת היה מעניין

תודה על הלינק

דבר שני אני לא בטוחה עד כמה כותב הכתבה הבין בעצם על מה הוא כותב. זה שאנשים חיים יחד בצפיפות, בעיר גדולה שיש בה מיליוני אנשים, ולכןיש גם מקומות והזדמנויות מפגש לאותם המוני אנשים ולכן גם בכל מקום שאתה פונה אליו אתה רואה אנשים- עדיין לא הופך את העיר, מבחינה סוציולוגית טהורה, למקום פחות בודד או מנוכר. סוציולוגים חוקרים את הקשרים בין אנשים. כלומר איך קשר בתוך ובין קבוצת אנשים (שניים ומעלה) נראה ומתפקד. כמות האנשים פחות משנה לעניין הזה ויותר משנה איך נראה ועל מה מתבסס הקשר בין אותם אנשים. ההנחה אומרת שכל אדם מתפקד במקביל בסוגים שונים של מערכות קשרים: יש קשרים משפחתיים שנושאים אופי מסוים, יש קשרי עבודה או שכנות שנושאים אופי אחר, קשרי חברות מסוגים שונים ועוד. כלומר יש סוגים שונים של קשרים חברתיים שאדם יוצר במהלך הזמן וכל קשר נראה שונה במעט ממשנהו וגם "מתנהג" קצת אחרת. עוד בהרה חשובה שצריך להבהיר היא בנוגע למושגי הניכור או הבדידות. בדידות (loneliness) היא מושג פסיכולוגי, בעוד שניכור (alienation) הוא מושג סוציולוגי. אם אנחנו מדברים על בדידות- הרי שיש כל מיני פרמטרים אישיים על פיהם אדם חש בודד יותר או פחות. מדובר בפרמטרים סובייקטיבים לגמרי שהאדם חש בתוך עצמו עם קשר הדוק או רופף למציאות החיצונית בחוץ. כלומר גם כאשר אדם מוקף במשפחה וחברים והמציאות שלו "חברתית" ולכאורה לא בודדה לחלוטין- הוא עצמו עדיין יכול לחוש בודד. ניכור לעומת זאת הוא מושג חברתי, שבא לתאר את אופי היחסים החברתיים בתוך חברה נתונה. ניכור אומר שמערכת הקשרים שבני אדם יוצרים בתוך הקבוצה היא רופפת, חוזית, מיידית, תועלתנית ומתבססת על קשרים פורמליים וחוקים כתובים בעיקר. הדימוי המקובל בסוציולוגיה למצב של ניכור הוא של מיליוני מיליוני אטומים שמרכיבים חומר גזי, בו האטומים מופרדים האחד מהשני ונעים כל אחד לכיוונו שלו בצורה קפריזית וללא סדר (זה בניגוד לחומר מוצק, בו האטומים קרובים זה לזה וסטאטיים ). על כן חברה מנוכרת, היא חברה שבשפה הסוציולוגית עברה תהליך של "אטומיזציה", כלומר פרוד וקשר רופף בין האינדיבדואלים שמרכיבים אותה. מאוד סביר להניח שיחול איזשהו סוג של מתאם בין בדידות לבין ניכור, כלומר ככל שחברה מנוכרת יותר, כך הפרטים שבה יחושו גם בודדים יותר, אבל שוב, אי אפשר לסמוך על תיאור של תחושת בדידות בלבד כדי להסיק רק מזה באופן בלעדי משהו לגבי מידת הניכור והפרוד שיש בחברה עצמה. עכשיו צריך להופיע גם חלק שלישי ואחרון שמסביר למה האמריקאים מנוכרים חברתית ואיך זה מזיק להם והופך אותם למסכנים ואומללים, אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד .