שובו של גוי ואבוי
Well-known member
בגנות הפשרה
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=56802293
הקריאה לפשרה עם היריב היא טבעית, אך כל מי שאוחז בראייה מהפכנית צריך להתנגד לה, כי היא תוביל בהכרח לכרסום בבסיס האידיאולוגי שבלעדיו למהפכה אין זכות קיום
רבים רואים את עקשנות של השמאל הרדיקלי להיצמד לערכיו ולסרב להתפשר על ערכיו כחולשה אשר לנצח תגרום לו להישאר קבוצת שוליים חסרת השפעה. פשרה, אומרים, תאפשר לקלוט קהלים חדשים אשר מזדהים, במידה מסוימת, עם הערכים אותם הוא מייצג. ערכים של שוויון, חמלה, וערבות הדדית בין כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע, או מגדר.
אבל פשרה על מה?
האם יש להתפשר עם גזעני הבית היהודי המקדמים רצח עם? איך? נסכים להם לרצוח רק חלק מהעם?
האם יש להתפשר עם הליברטריאנים אשר רוצים לגזול את רשת הביטחון החברתית ממליונים ולשלוח אותם לחרפת רעב? איך? נסכים להם לגרום רק למחצית מהם לרעוב בשעה שאחרים מרפדים את כיסיהם בדולרים?
האם יש להתפשר עם הקפיטליזם המושחת? איך? נאפשר לו לנצל רק חלק מהפועלים?
לא.
ראייה מהפכנית דורשת חוסר פשרות לא בגלל שהיא עושה “דווקא”, אלא משום שאין כל דרך אחרת שתבטיח את הצלחת המהפכה. השארת המנגנון הרקוב או חלקים ממנו איננה אופציה, כי הבעיה היא בשיטה עצמה.
למהפכה שתביא שוויון וחלוקה מחדש של המשאבים יש אויבים רבים, אשר ילחמו עד טיפת הדם האחרונה כדי להשאיר בכיסם יותר מאשר לאחרים. הבנקאים, בעלי השררה, ה”טייקונים” שעשו את הונם על חשבון הציבור, גם אם יסכימו לפשרה, זה יהיה מהלך טקטי מצידם, והם ימשיכו לפעול לטובתם האישית ולשימור ההון שלהם. באויבים כאלה יש להילחם, ולא לאפשר להם להמשיך ולהחזיק בעמדות כח. שחיתותם היא זו שאפשרה להם להגיע למעמדם, והיא חלק בלתי נפרד ממהותם.
גם “אנשי המרכז”, אלה שמחפשים אפס פעולה בכל מצב, אלה שיעדיפו להתנחמד לפאשיזם, אינם ידידים למהפכה. הבורגנים, השמרנים, בעלי הבתים והאדמות, המשמינים מנחת על חשבון החלשים, הם חלק מהבעיה. הם לעולם לא יסכימו, מרצון, לוותר על הפריווילגיות שלהם. פשרה איתם משמעה שימור המצב הקיים ומערכת זכויות היתר הרקובה.
הגדלת בסיס התומכים תתבצע בפעולה אמיתית ולא בפשרה. ללא בסיס אידיאולוגי מוצק אין זכות קיום למהפכה חברתית אמיתית, וויתורים ופשרות הם הכוחות המכרסמים בו.
הקריאה לפשרה עם היריב היא טבעית, אך כל מי שאוחז בראייה מהפכנית צריך להתנגד לה. פשרה על עקרונות יסודיים תשחק תמיד לידי המצדדים בשימור המצב הקיים ונגד שינוי אמיתי ויסודי. יש לעמוד בפיתוי לקרוץ לקהלים גדולים יותר במחיר ויתורים ופשרות, כי התוצאה של הוויתורים הללו תהיה הרסנית לעקרונות המהפכניים, ותוביל לכשלון.
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=56802293
הקריאה לפשרה עם היריב היא טבעית, אך כל מי שאוחז בראייה מהפכנית צריך להתנגד לה, כי היא תוביל בהכרח לכרסום בבסיס האידיאולוגי שבלעדיו למהפכה אין זכות קיום
רבים רואים את עקשנות של השמאל הרדיקלי להיצמד לערכיו ולסרב להתפשר על ערכיו כחולשה אשר לנצח תגרום לו להישאר קבוצת שוליים חסרת השפעה. פשרה, אומרים, תאפשר לקלוט קהלים חדשים אשר מזדהים, במידה מסוימת, עם הערכים אותם הוא מייצג. ערכים של שוויון, חמלה, וערבות הדדית בין כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע, או מגדר.
אבל פשרה על מה?
האם יש להתפשר עם גזעני הבית היהודי המקדמים רצח עם? איך? נסכים להם לרצוח רק חלק מהעם?
האם יש להתפשר עם הליברטריאנים אשר רוצים לגזול את רשת הביטחון החברתית ממליונים ולשלוח אותם לחרפת רעב? איך? נסכים להם לגרום רק למחצית מהם לרעוב בשעה שאחרים מרפדים את כיסיהם בדולרים?
האם יש להתפשר עם הקפיטליזם המושחת? איך? נאפשר לו לנצל רק חלק מהפועלים?
לא.
ראייה מהפכנית דורשת חוסר פשרות לא בגלל שהיא עושה “דווקא”, אלא משום שאין כל דרך אחרת שתבטיח את הצלחת המהפכה. השארת המנגנון הרקוב או חלקים ממנו איננה אופציה, כי הבעיה היא בשיטה עצמה.
למהפכה שתביא שוויון וחלוקה מחדש של המשאבים יש אויבים רבים, אשר ילחמו עד טיפת הדם האחרונה כדי להשאיר בכיסם יותר מאשר לאחרים. הבנקאים, בעלי השררה, ה”טייקונים” שעשו את הונם על חשבון הציבור, גם אם יסכימו לפשרה, זה יהיה מהלך טקטי מצידם, והם ימשיכו לפעול לטובתם האישית ולשימור ההון שלהם. באויבים כאלה יש להילחם, ולא לאפשר להם להמשיך ולהחזיק בעמדות כח. שחיתותם היא זו שאפשרה להם להגיע למעמדם, והיא חלק בלתי נפרד ממהותם.
גם “אנשי המרכז”, אלה שמחפשים אפס פעולה בכל מצב, אלה שיעדיפו להתנחמד לפאשיזם, אינם ידידים למהפכה. הבורגנים, השמרנים, בעלי הבתים והאדמות, המשמינים מנחת על חשבון החלשים, הם חלק מהבעיה. הם לעולם לא יסכימו, מרצון, לוותר על הפריווילגיות שלהם. פשרה איתם משמעה שימור המצב הקיים ומערכת זכויות היתר הרקובה.
הגדלת בסיס התומכים תתבצע בפעולה אמיתית ולא בפשרה. ללא בסיס אידיאולוגי מוצק אין זכות קיום למהפכה חברתית אמיתית, וויתורים ופשרות הם הכוחות המכרסמים בו.
הקריאה לפשרה עם היריב היא טבעית, אך כל מי שאוחז בראייה מהפכנית צריך להתנגד לה. פשרה על עקרונות יסודיים תשחק תמיד לידי המצדדים בשימור המצב הקיים ונגד שינוי אמיתי ויסודי. יש לעמוד בפיתוי לקרוץ לקהלים גדולים יותר במחיר ויתורים ופשרות, כי התוצאה של הוויתורים הללו תהיה הרסנית לעקרונות המהפכניים, ותוביל לכשלון.