בבקשה תקראו

[lob bob]

בבקשה תקראו ../images/Emo10.gif

אני מתחיל את השנה השניה שלי מחר ואני מפחד. אני הומו(אין בעיות עם ההורים או בעיות מהבחינה הזו כי אני שלם עם עצמי והכל- זה ממש לא מתקשר לבעיה , סתם ציינתי) ,גר בצפון עם ההורים ו..למי שמכיר - יש לי חרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי עצום - מעין לחץ מסיטואציות חברתיות ומאנשים ואחרי שנה אחת שבה הלכתי עם אותם אנשים בערך משיעור לשיעור והיה לי במי "להאחז" וללכת איתו לאכול ולהיות בהפסקה - ככה הרגשתי בטוח וטוב יותר כשאני לא לבד - שלא יחשבו שאני בודד ושלא יהיה לי לאן ללכת - כי לבד אני לא מסוגל ללכת לאכול או לשבת סתם לבד מפחד ומתחושה של אי נוחות ולחץ. למרות שגם בשנה הראשונה היו המון מצבים שהייתי לבד , לפעמים נמנעתי מללכת לאכול כדי לא לשבת לבד או ישבתי בספריה באינטרנט כדי להיות ב"מקלט" ובטוח , היה גם ממש לא קל גם ככה . עכשיו בשנה השניה כל אחד קובע לעצמו מערכת והאנשים לא יהיו אותם אנשים כל הזמן וגם מבחינת למצוא טרמפים מחדש- אני מפחד שלא יהיה לי נעים לבדוק את זה ולשאול אנשים ואני מרגיש אבוד - חוץ מזה שאני בטיפול ושיחות לבעיה שלי אבל לא עשיתי כלום כלום משך כל החופש שהיה לנו ואני מפחד לספר את זה כשהנושא יעלה ואני כרגע עדייין לא במצב שאני מסוגל לעבוד ככה שזה ימשיך בינתיים. בקיצור אין לי ברירה אבל אני מפחד ואין לי קשר עם אף אחד ממש - אין לי גם כמעט פלא' של אנשים ואני לא נהגתי מעולם לשמור איתם על קשר בטל' ככה שאני לא יכול להתעלק על אף אחד. אני לא יוצא כמעט ולכן לא רציתי כנראה לשמור על קשר ממש עם אף אחד מפחד שידעו שאני כל הזמן בבית ולא עושה כלום

בקיצור,אני גם פסימי מטבעי ככה שאני קצת לחוץ ואני מקווה שאיכשהו יהיה בסדר ושלא אמצא את עצמי בתום השיעור (רצוי גם לא במהלכו וכד') לבדי כשאני רוצה לאכול עם מישהו או להיות עם מישהו ולא ללכת לבד להמשך היום

יש גם צד טוב שיהיה לי מה לעשות ביום יום וזה אולי יעזור לי למצב רוח שאין לי כבר חודשים וגם לא תאבון, אבל זה לא מספיק כי אני יודע שאחרים גם עובדים ומבלים ואני בפחדים...ובעיות וכל זה עוד בלי שנכנסתי לבעיות החיים שלי בלי קשר למכללה

אשמח לתגובות ולשמוע על דברים דומים שקורים לכם,פתרונות,טיפים וכו'

 

[לירון אוהבת יפן]

../images/Emo24.gif

אני לא יודעת איך לעזור לך... אתה כנראה צריך ללמוד להנות מלהיות לבד. אבל אתה שנה שניה אז אתה כבר מכיר אנשים (מכללה זה לא דבר כזה גדול נכון?). אפילו אם הם לא עושים אתך את אותו קורס אתה בטח תפגוש אותם במסדרון ותתחילו לדבר. תחשוב איך הסתדרת בשנה שעברה, שזה בטח היה מצב יותר גרוע כי באמת בהתחלה לא מכירים אף אחד, אבל לאט לאט זה מסתדר והכי חשוב - הרבה

 

[גווניבר]

תגיד שנחת מהלימודים.

אתה לא היחיד שלא עשה משהו מרתק בחופש. לפני שנתיים עברתי קמפוס (מגבעת רם להר הצופים, בירושלים) אחרי שבועיים של לימודים. היה לי עצוב לעזוב את כל החברים (שעם חלקם גם למדתי קורס קיץ אינטנסיבי), והרגשתי בודדה מאוד. היה נדמה לי שכולם מכירים את כולם. מכיר את הסיפור "מי רוצה להיות חבר שלי"? על ילד שעובר דירה. ההורים אמרו לו לשחק עם הילדים בחוץ, והוא ענה להם: "אבל להם יש כבר חברים. הם לא צרכים אותי". זאת היתה התחושה שהסתובבתי איתה כמעט סמסטר שלם. עד שהבנתי- רובם בודדים גם, עד שפה ושם הם מוצאים אדם נחמד, וכך גדל חוג חבריהם. תמצא עוד חברים. להצטרף למישהו לארוחה בקפיטריה זאת לא התעלקות (אלא אם כן הוא רוצה פרטיות). גם אני שאני שנה שלישית באניברסיטה, הולכת לפעמים לבד במסדרונות. עצוב לפעמים. אולי תצטרף לתא סטודנטים כלשהו? מקווה שעזרתי במשהו...

 

[דובת הקוטב]

היי

כמה דברים - יש הרבה סטודנטים שלא עובדים, או שלא עשו משהו מעניין בחופש... ממש לא נראה לי שסטודנטים אחרים ישפטו אותך בגלל שאתה לא עובד! דבר שני, בקשר ללהכיר אנשים - כו-לם נמצאים עכשיו בדיוק באותו מצב כמו שלך! החברים שלהם התפזרו לכל מיני קורסים, והם שוב נמצאים במצב שהם צריכים להכיר מחדש את האנשים שסביבם. אני יודעת שאצלי, מה שאני עושה - זה כשנגמר שיעור, אני שואלת את אלה שיושבים סביבי אם הם רעבים, אם בא להם ללכת לאכול, או למשל - היום הלכנו חבורה של אנשים ביחד לספרייה. את רובם בכלל לא הכרתי (זה רק היום השני שלנו...) עד אותו רגע. אבל כולם עכשיו חדשים, אף אחד לא מכיר יותר משניים שלושה אנשים... אז כולם מחפשים להיאחז במשהו. אם אתה מוצא את עצמך מתבייש להציע למישהו ללכת לאכול או משהו כזה, תזכיר לעצמך בראש שבסך הכל גם אותו בנאדם לא מכיר הרבה אנשים, והוא בטח נורא ישמח אם תציע לו - כי אתה תגאל אותו מהבדידות שלו. שיהיה

 

[meinhoney]

היי איזו מכללה?

אבל תבוא לאכול איתי?

 

[הדס100]

../images/Emo140.gif אני גם מרגישה ככה

אני בשנה א' אז הפחד שלי מוצדק... אבל אני חושבת שאתה חייב להעלות לך את הביטחון העצמי, אולי אפילו לפנות לטיפול מקצועי. שיהיה לך המון בהצלחה!!!

 

[בן100]

היי

למה שלא תשאל את השאלה שלך בפורומים האלו, כאו יש אנשים שיוכלם להבין לליבך: * בנים בלבד * טרנסג'נדרים וחברים * הכי גאים שיש בהצלחה.

 

[H20]

נראה לי שגם אנחנו, בפורום הזה, נוכל

להבין ללבו. חרדה חברתית לא מוגבלת להומוסקסואלים (ובכל מקרה ההודעה שלו כמעט לא התייחסה לנטייה המינית שלו).

 

[tully]

לנשום עמוק

חשוב שתבין שאולי אצלך התגובה מוקצנת, אבל כולם סובלים פחות או יותר מאותם חששות. אני נוהגת להכיר אנשים חדשים בזה שאני מתערבתלהם בשיחה (כמובן, לא מצוטטת או משהו) אבל אם יושבים בכיתה ומדברים על משהו, אני אוהבת להעיר הערות, וככה יש לפחות כמה אנשים שאפשר לומר להשם שלום כשעוברים במסדרון אם רואים אותם בקפיטריה אפשר לשבת לידם. זה לא חייב להיות תמיד אותו אחד... אולי כדאי לבקש בטיפול קצת כלים התנהגותיים איך להתמודד עם חוסר היכולת לגשת לאנשים. בתור אחת שסובלת מזה, לא ברמה של חרדה, אבל חששות, אז הכי חשוב לא לחשוב על זה יותר מדי. אם תחשוב על כל צעד, כל שאלה , כל פעם שאתה ניגש למישהו, בחיים זה לא יקרה. אם אתה יודע שאתה רצה לגשת-עשהזאת עכשו!! אל תחכה שהמחשבה תתפח למימדים שתגרום לך לתופעות חרדתיות... עם האימון זה ילך יותר בקלות אתה יכול לבקש מאנשים סיכומים (אםילו סתם) ואז לקחת את הפלאפון כדי שתוכל להחזיר להם, ותוך כדי לדחוף את שלך - אף אחד לא יגיד לך לא. אני לא עבדתי במשך תקופה ארוכה כי לא יכולתיף ואף אחד לא שאל אותי למה. אנשים לא כל כך מחטטים. ואם ישאלו, תגיד שהיו לך חסכונות או משהו ואתה משקיע את כל הזמן שלך בלימודים. גם אני בחופש לא עשיתי כלום (רק עבדתי, אבל את זה עשיתי כל השנה). לא נסעתי, לא טיילתי, שום דבר. וקצת חבל לי שלא ניצלתי את הזמן הזה, אבל גםאותי לא שואלים מה עשיתי. ואם כן אניעונה "שום דבר מיוחד. נחתי מהלימודים- בטן גב בבית". זה לא גס או משהו כזה. העצה הכי טובה זה לא לתת למחשבות להשתלט עליך. תחליט ותבצע מיד כדי שלא יקרה שום שדבר בדרך שיגרום לך לעצור.

 

[someone121]

היי lob bob

שלחתי לך מסר.

 

[ailag]

דעתי

אני עלולה להיות לא נחמדה פה נראה שרוב הדברים שהעלית מסתכמים ב"אני מפחד מפדיחות". אני יודעת להעיד רק על מה שראיתי באת"א, אבל זה נראה לי נפוץ: אין דבר כזה פדיחות. זה גם בגלל שאנחנו בוגרים מדי ולאף אחד אין סבלנות לפדיחות, וגם בגלל שיש יותר אנשים בסביבה, אז לא נוצרת קבוצה קטנה ולוחצת כמו כיתה. רוב הדברים שתגיד או תעשה, למשל תפנה לאחר, לא יתקבלו בלגלוג. ואם כן, אז סימן שהבנאדם לא מקבל "פדיחות" ואתה טיפוס שאוהב "לפדח את עצמו". מצא לך חברים אחרים שכן מקבלים "פדיחות", יש כאלה

אוי, אני נזכרת עכשיו איך בשנה א', כשהיה האיום מעירק, הבאתי את המסכה לאוני'. רוב האנשים לא הביאו אבל לא ממש התייחסו לזה.. הם התייחסו לזה שאני היחידה עם מסכה כאילו לאף אחד אין שעון ואני היחידה עם שעון. ביג דיל. ואז ניגש אליי עתודאי (בגילו דאז הוא ענה חזק על הסטריאוטיפ) והתחיל לגחך כמו ילד בכיתה ג' ולהעיר שיש לי מסכה. הזכיר גם את המילה "פדיחות". אוי, הוא נראה כל כך מגוחך ככה

(כי להתנהג ברצינות כמו ילד ביסודי זה כן "פדיחות". אבל את זה אתה לא עושה) עוד משהו: אל תפחד מללכת לבד במשך היום. הקטע של להיות מוקף כל הזמן באנשים הוא קשה, ואף אחד לא *באמת* עושה את זה. זו אשליה. הדרך שלי להכיר אנשים היא טבעית נורא. אם אני יושבת לידם בשיעור לפעמים אני שואלת אותם משהו או מסבירה משהו, לפעמים אנחנו מדברים אחרי השיעור ("תגיד, היית בחדו"א?" "סיכמת משהו?") - סיטואציות כאלו גורמות לך להכיר אנשים אבל ברובן יש תנאי כבד: אסור לך לחשוב על זה. אתה מדבר עם בנאדם, אל תחשוב "הוא יהיה חבר טוב שלי ונלך לאכול ביחד", זה גם לא צריך לשנות לך כי לפני פסקה אמרנו (טוב, אמרתי) שזה בסדר ללכת לבד. מקסימום תהיה לך שיחה נחמדה עכשיו ותאכל אחר כך לבד. אז השיחה יכולה להתפתח הרבה, מעט, בכלל לא - who cares? מקסימום תדברו בפעם הבאה או שתדבר עם מישהו אחר. אבלללל.. חשוב לא להיות בדיכאון, או לפחות לא להראות דיכאון. אני אהיה גלויה - לא כיף לדבר עם מדוכאים או כאלו שאחר כך יגידו "אתה בטח לא רוצה לדבר איתי.." "אני בטח מפריע לך.." אז אם אתה בראש הזה, צא ממנו. המשפטים במרכאות שם הם בולשיט מוחלט. לא יודעת אם אתה במצב כזה, אבל ראיתי כבר כמה מקרים כאלו (כולל אני, פעם) בקשר ל"לא עושה כלום" - כנ"ל, התבגרנו, לאף אחד לא תהיה בעיה אם לא עשית כלום בזמן כלשהו. נו, ואני בקיץ עשיתי מועדי ב' והלכתי לשני פסטיבלי חנונים.. עדיף? דבר אחרון, וכאן אני עושה לך ניתוח בגרוש בלי להכיר אותך (גם בשאר ההודעה, זה בסדר) - "יש לי חרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי עצום". לרוב זו נבואה שמגשימה את עצמה. לרוב זה גם בולשיט. כלומר, יכול להיות שכרגע אתה קצת נרתע מאחרים אבל אל תתייחס לזה בתור תכונה שמוטמעת בך כי היא לא, וזה רק יעשה לך רע.. תרגיל את עצמך לא לפחד מאחרים. מקסימום יהיו "פדיחות", לא סוף העולם. אנחנו לא בבית הספר. ואני אומרת לך את זה כי גם אני הייתי כזאת, ואז פשוט נמאס לי מאותן תכונות. היום אני שומעת מאנשים הלם אם אני אומרת להם שאני לא טובה עם אנשים, או שלא עשיתי כלום בימי שישי האחרונים בערב. אין לי מושג למה.. מה, הם לא רואים שאני לא מסתדרת עם אנשים? מסתבר שלא

גליה שמנקרת פה, אז אם יש לי בעיות בתחביר או איות - sorry

 

[נועה לביא]

זה לא בולשיט, זה מה שהוא מרגיש

אל תשליכי את עצמך עליו (והוא בכלל הומו...

). חרדה חברתית זה דבר מאוד אמיתי ומאוד מוטמע. אפשר להתכחש לזה ולנסות להיאבק בזה בעצמך, אפשר גם להודות שזה קיים ולנסות לטפל בזה בדיוק מהיכן שזה מושרש. בעיני השני הוא העדיף ולמעשה קשה לי מאוד לדמיין מצב שהראשון הוא באמת אפקטיבי, אבל אולי זו רק הראיה שלי וכל אחד ומה שעובד עבורו. הפחד מ"פאדיחות" הוא לא המשמעות של חרדה חברתית, הוא רק סימפטום, וברור שהוא נובע אך ורק מההתייחסות ונקודת המבט השונה על ההימצאות בחברה של הסובל מחרדה חברתית משל מי שאינו סובל ממנה. מה שלך ולי יראה במקרה הגרוע כמו משהו שקצת מעקמים את הפה בשבילו ואומרים "אופס" וכמה דקות לאחר מכן או שצוחקים על זה או ששוכחים מזה, יכול לגרום לו לרצות שלא להיות יותר באותה סיטואציה חברתית אי פעם שמא הפאדיחה תקרה שוב. כל זה לא ייעלם מעצמו, בטח שלא ייעלם בפקודה (ולא נראה לי שאת מחדשת לו משהו בזה שאת אומרת לו ש"פאדיחות זה שטויות". שכלית הוא יכול להבין את זה, רגשית לאו דווקא). צריך לטפל בזה.

 

[ailag]

../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif

המילה בולשיט התייחסה למה שיגידו ולא למה שהוא מרגיש. אני אמרתי לו שאנשים לא באמת מתנהגים כמו שהוא חושש שהם מתנהגים. בבקשה תקראי את דבריי לפני שאת מעוותת אותם. ולא, שכלית הוא לאו דוקא מבין את זה כי הסטנדרטים של האוניברסיטה שונים מאלו של הצבא ואלו שונים מאלו של בית הספר. אני מניחה שהוא לא רגיל לסטנדרטים של האוני' ברגע שנכנס אליה.

 

[נועה לביא]

תכתבי את דברייך ברור

אז הם לא יעוותו. "לרוב זה גם בולשיט" התייחס ל"אני חסר בטחון וסובל מחרדה חברתית" (או משהו כזה). חרדה חברתית לא תלויה בסטנדרטים (השתלבות כן), היא תלויה בתחושה פנימית.

 

[הילה_והגבר]

אני חושבת שהרבה חשים כמוך

אני יודעת עד כמה חרדה חברתית היא קשה ומשתקת - וטוב שאתה בטיפול ומתמודד ישירות עם הבעיה. ככל שיחלוף הזמן תראה שדברים נעשים יותר פשוטים ויותר 'זורמים'. הפחדים, חוסר התיאבון, הראיה השחורה- אלה דברים שאין מה לעשות, אתה צריך לעבוד עליהם בצורה ממוקדת, עם איש מקצוע, אחד על אחד, ולא עם חברי פורום באינטרנט. וכל הכבוד לך שאתה עושה את זה. מאידך, קח בחשבון שהרבה מרגישים כמוך והרבה מתנהגים- בפועל אם לא בצורה מוצהרת- כמוך. רוב האנשים שאני מכירה לא שמרו על קשר במהלך הקיץ, רוב האנשים לא יכירו את החבר'ה שאיתם ולרוב האנשים אין דייט קבוע לצהריים. והכי הכי גרוע -- לא מעט אנשים מרגישים בודדים באוניברסיטה, בדיוק כמוך. קיבלת פה הרבה עצות טובות איך ליצור קשרים- לימודים הם 'נושא שובר קרח' במיוחד, ותמיד אפשר למצוא מישהו להתייעץ איתו על משהו שעלה בשיעור, לתת לו לצלם חומר וכו'. העצה היחידה שאני יכולה לתרום לך מעבר למה שנאמר כאן- דווקא כשאתה מרגיש לבד, ולא יודע עם מי לשבת או לאכול צהריים- לך שב בקפיטריה או במקום הומה. נכון, חלק מהפעמים תהייה שם לבד (ולכן כדאי לדאוג לספר / עיתון / לימודים) אבל בחלק מהפעמים יגיעו לשם אנשים שלומדים איתך, וגם הם יחפשו מישהו לשבת איתו. ועוד רעיון - אני לא יודעת מה אתה לומד ואיפה, אבל למרבית החוגים ו/או האוניברסיטאות יש פורומים בתפוז, באתרים ספציפיים ועוד -- אולי שם תוכל להכיר אנשים שלומדים איתך ? המון בהצלחה, ויהיה טוב !

 

[אדם אחד יחיד ומיוחד]

עצתי לך

לפני שתנסה לפתח חיי חברה, וללכת לפי העצות של אחרים פה, תנסה לעשות לעצמך(או לבד, באמצעות עזרה מקצועית) סוויץ' במוח, ולהגיע למצב שבו לא איכפת לך מה החברה חושבת. ואם שואלים אותך מה עשית בקיץ, תגיד פשוט מה עשית בקיץ, גם אם זה כלום, ואל תשים --- על מה שאדם אחר חושב. זה א'-ב' לפתרון הבעייה. כי אם תנסה לרכוש חברים בצורה שהציעו לך כאן(צורה אולי נכונה לכשעצמה) מבלי לפתור את הבעייה הזאת, תמצא את עצמך "סמרטוט" של חבריך, אדם שלא מסוגל לחיות עם עצמו בלי ישות חיצונית כלשהי. וזה ההפסד הכי גדול.

 

[meinhoney]

אני רוצה להוסיף משהו

אני סטודנטית שנה א' ואני מאוד ביישנית . אבל אחרי 3 ימים של לימודים למדתי שמכירים לאט לאט.. ישבתי ליד מישהי בשיעור אנגלית למחרת ראיתי אותה בשיעור אחר ואח"כ הלכנו לחפש משהו בספריה ביחד. ככה .. תן לזה זמן.