בבקשה תיכנסו, הירהורים לגבי שינה

[jesse1]

בבקשה תיכנסו, הירהורים לגבי שינה

שלום, אני משתתפת פסיבית שכבר לא יכולה להתאפק. הבת שלי בת 11 חודשים. חמודה מקסימה והחיים שלי. הבעיה היא שהיא לא נירדמת לבד. תהליך ההרדמה לשנת הלילה אורך חצי שעה עד שעה, ורק ע"י נידנודים על הידיים - מאבא שלה, או על הציצי שלי. כולם (כולל אימהות לתינוקות) אומרים לי לתת לה לבכות ולא להיכנס לחדר עד שהיא פשוט תרדם. אני לא מסוגלת לעשות את זה. שלא תבינו לא נכון, יש גבולות והיא מבינה מה זה לא. אבל לתת לה לעמוד ולצרוח במיטה ככה ? לא נשמע לי בכלל. הלב שלי לא נותן לי. איך ללמד אותה להרדם עצמאית בלי כל הצרחות שלה ושברונות הלב שלי ? תודה מראש.

 

[שמחה מאוד]

אנחנו באותה סירה

הבן שלי בן 9מחודשים ונרדם על הציצי אובידיים של בעלי. במיטה הוא צורח .ניסיתי את שיטת 5 דקות ותמיד אנו נכנעים ולוקחים לידיים. אני ממשיכה לנסות השבוע אקנה לו ספר. מה שקצת עוזר לו זה:אור דלוק וצעצוע ביד שלא ראה אותו כמה ימים ואז זה כמו חדש. פעם שרתי לו וזה עזר. גם אני עדיין מחכה לפתרון אבל ניראה לי שקודם נחגוג בר מצוה

 

[b o t t e n]

זה עיניין של זמן

יש לי דודניות תאומות בנות שנה לחצי, האחת נרדמת לבד והשנייה דורשת את אבאל'ה. גם הראשונה הייתה פעם דורשת שיטות הרדמות שונות ומגוונות, וזה עבר לה לבד.

 

[זידדה]

יו. זה כזה קשה....

אולי תכניסו לחדר ספה או כורסא ותנסו להיות בחדר אית עד שהיא נרדמת. לשבת או לשכב על ידה,לשיר לדבר אבל אם היא לא בוכה אז לא להחזיק אותה על הידיים ולא לתת לה ציצי. כל פעם כשהיא מפסיקה לבכות לשים אותה במיטה וללטף,לדבר,לשיר וכו.... זה הכי קשה בעולם לשמוע את הילד שלך בוכה..גם אני לא מסוגלת...מצד שני זה בלתי אפשרי להרדים ככה כל יום... עם המון הבנה מאחלת המון בהצלחה

 

[liat555]

../images/Emo124.gif הרגעה

בשלב זה של החיים זה באמת ניראה משימה כל כך קשה ומתסכלת מנסיון זה פשוט עובר , צריך למצוא את הטריק שיתאים לילדיכם. אצלי לדוגמה לא ידענו מה זה לישון ובטח לא להרדם לבד עד שעומר היה בן שנה וחצי, מה שעבד אצלו לבסוף זה טלויזיה + בקבוק עם מים. היתי שמה אותו בשעה קבועה במיטה עם בקבוק וטלויזיה דלוקה והוא היה נרדם לבד די מיד. שיטת חמש הדקות היא טובה לחלקנו ורעה לחלק השני, היא די גורמת סיטים לילד לפי דעתי וגם לא הצדיקה את עצמה יותר מידי. סבלנות זו הדרך היחידה ובילד הבא מנסים ללמוד מטעויות( לא שזה הולך) שבוע טוב לכולם

 

[ליאתשלשחר]

הרהור נוסף

לדעתי זו תקופה שתעבור. בת של בת תשעה חו' וממש לאחרונה היא פיתחה לעצמה הרגלי הרדמות. עם מוצץ וחיתול וכמובן אני יושבת על ידה, שרה לה, מלטפת ובסוף היא נרדמת. החיתול מאד עוזר. לדעתי קחי את זה כחלק מתהליך הגדילה שלה. זה יחלוף. בהצלחה

 

[jesse1]

תודה על התגובות והתמיכה

 

[אמא של ברי2]

ג'ס, אנחנו בדיוק באותה סירה

גם ברי נרדמת רק על הציצי או על הידיים, בטקס שאורך לפחות חצי שעה. שיטת 5 הדקות היא יעילה ביותר. כמעט כל מי שאני מכירה ניסה אותה ואף הצליח, וחייו השתפרו משמעותית. אנחנו ניסינו אותה, נשברנו כבר ביום הראשון, והחלטנו לא לנסות אותה יותר לעולם. ניסינו גם להרגיל אותה להירדם במיטה עם מוצץ, ליטופים ושירים - גם זה נגמר בבכי קורע לב של "אתם שוחטים אותי", ובהושטת ידיים נואשת מהמיטה. כרגע החלטנו לוותר לה ולעצמנו, וללכת עם הצרכים שלה, ואני חייבת לומר לך שהשלום והשלווה חזרו ל

נו. בקיצור - אין לי עצות, גם אנחנו נכשלנו בניסיונות להקנות לה הרגלי הירדמות טובים יותר, אבל המסקנה שלי היא שאם שלמים עם הבחירה שעושים (שיטת חמש הדקות או הרדמה על הידיים, או כל שיטת ביניים אחרת) - אז הרבה יותר קל להתמודד עם הקשיים שכרוכים בה. בהצלחה!

 

[mayush23]

אצלנו התייחסנו אליו כמו אל בוגר..

ומה הכוונה? כשברבורי שלנו היה בן 10 חודשים אולי...הוא התחיל להירדם לבד. עד אז הייתי יושבת איתו בחדר על כורסא מתנדנדת מול הטלויזיה והוא היא נרדם עם האוכל. כשהחלטנו שזהו...גם לנו מגיע לחיות בערב אמרנו שננסה. שמנו אותו במיטה והוא נעמד והתחיל ייבב, אז ניגשתי אליו ישר (כי אין סיבה שיסבול ויבכה) והסברתי שלילה, חיבקתי ונישקתי והשכבתי שוב וחוזר חלילה, לקח איזה 15 דקות אבל היה שווה והא גם נהנה מתשומת הלב לילה אחרי זה הוא כבר נרדם לבד כי הבין שצריך לישון. היום הוא בן שנה וחודש ונרדם לבד חוץ ממקרים מאוד רחוקים שלא בא לו ואז חוזרים על מה שציינתי וזהו... המון סבלנות ואהבה ולא לתת לבכות לדעתי. מאיה

 

[ירדן של ירון וטל]

תנסי את זה

תודה לאל אין לי בד"כ את בעיית ההרדמות עם טל. נרדם לבד תמיד. יש ימים שאני מרגישה שאין לו את הביטחון להרדם לבד, ואז מה שאנו עושים זה , נשארים איתו בחדר ,על הכורסא או הפוף. לא מדברים לא שרים, האור כבוי. ואז באיזשהו שלב יוצאים... חשוב לדעתי מגיל 0 אף פעם לא הוצאנו אותו מהחדר ,אחרי שקבענו לילה. לא משנה מה , אני ממש לא בדיעה של לתת לצרוח עד להרדמות , אח"כ הוא פשוט ישנא את הטקס הזה ואת כל השינה בכלל תהפוך לסיוט. נסי ומקווה שתהני. ג'ו

 

[צביה אמא של עומר]

גם לי היה קשה לתת לבכות, אבל זה עבד

בגיל 9 חודשים אמרנו STOP! אי אפשר יותר, שעה+ של התעסקות במיטה שלנו עד השינה-קשה קשה.... בלילה הראשון הוא בכה 15 דקות כשבעלי נכנס אלייו כל כמה דקות למוצץ. לילה שני הוא בכה 5 דקות בלילה השלישי, הוא נרדם מיד ומאז

האיכות חיים חזרה לחיינו. קשה לתת להם לבכות, בעלי חיזק אותי-חשוב מאוד ששני בני הזוג יחליטו ביחד ויעודדו זה את זו ולהיפך זה משתלם בסוף, קשה אך משתלם בהצלחה

 

[סיגל 27]

המלצה חמה...

לפני חודש וחצי בערך גם אני שאלתי את הבנות הנפלאות כאן את אותה שאלה. וקיבלתי את התשובה לתת לבכות ולא להכנס לחדר ,היה לי קשה נשכתי את האצבע לקח 5-10 דקות ופתאום ויהי שקט ומאותו יום קצת בכי ונרדם ולאחר שוב הגעתי לנחלה אני מניחה אותו במיטה אומרת לילה טוב והולכת .... אין בכי ואין כלום רק שקט.... בהצלחה

 

[אנדראה]

קודם כל אני גם לא בעד לתת לה לצרוח

אז אספר לך על התהליך שלנו עם גפן היה אותו סיפור ואז החלטתי שדי, הגב שלי הלך מכל הנדנודים וכו' אז פשוט עברתי לספה כשהיא בידיים שלי- אני יושבת והיא עלי, מנמיכים מעט את הטלויזיה , מעמעמים את האור וככה עד שנרגעת- אולי בהתחלה לא תקבל את חוסר הניענועים אבל בכל זאת אפשר לנענע קלות גם בישיבה. לאט לאט ללמד אותה לוותר על הנדנודים ועל הניענועים. אח"כ הגענו לשלב שהיא כבר נרדמה לי בידיים כשאני בישיבה בלי נדנודים. אח"כ אותו דבר עד שהיא כמעט רדומה ולהעביר למיטה (אולי לא ימצא חן בעיניה אבל פה מגיע השלב בו את צריכה להבחין בין בכי לקיטורים)- אם היא מקטרת תשאירי אותה, אם היא בוכה קחי אותה. לאט לאט הגענו לשלב של להגיע לחדר בערות מוחלטת, להיות איתה כמה דקות, לשיר לה שיר או שניים ואז שמתי אותה במיטה בערות מוחלטת כשאני נותנת נשיקה, אומרת לילה טוב ויוצאת מהחדר אבל לא לברוח וגם לא להתמהמה. שימי לב שכשצומחות שיניים יכול להיות שתחזרו לקטע של להרדם בידיים ואז אין ברירה אבל אח"כ לדעת לחזור למצב רגיל. בהצלחה

 

[חגית של אורן ועידו]

לא פשוט אבל דורש ממך קצת מאמץ

אופציה אחת: לשכב על מזרן ליד המיטה שלה ככה שהיא יודעת שאת לידה. לעידו לפעמים עוזר רק להחזיק לי טיפה את היד. בד"כ הוא שותה בקבוק בשכיבה במיטה, מסיים, לקוח מוצץ, מתהפך לצד השני וישן. אבל - לפעמים קצת קשה לו להירדם אז עוזרים לו. הוא נעמד במיטה, מעיף את המוצץ וצועק. אני מתקרבת, מחבקת, מנשקת והכל תוך כדי שהוא במיטה - לא מוציאה אותו. משכיבה אותו בחזרה. לפעמים זה לוקח 4 פעמים, אבל בסוף הוא נשאר לשכב ונרדם.

 

[לימיצ]

חייבת לעשות בענין זה סקר קטן..

למי ש(יחסית) לא היו בעיות עם השינה לקראת גיל שנה- האם מגיל צעיר התעקשתם על כמה שפחות "על הידיים" לפני השינה? או שכשהיו קטנים יותר הם היו על הידיים לפני השינה ופתאום לקראת גיל שנה זה הפסיק? אני שואלת, כי אנחנו די משתדלים לא על הידיים לפני השינה, בדר"כ הולך טוב, יושבים לידה, מחזיקים את היד, טופחים על הטוסיק, מדליקים מובייל (אין ולא רוצה טלוויזיה בחדר).. וכל זה כשהיא במיטה שלה...ואני תוהה אם זה "יצדיק" את עצמו בחודשים הבאים, או שלא (ליבי בת חודשיים וחצי ..)

 

[אנדראה]

תשובות

לקראת גיל שנה אין לנו בעיות עם השינה (טפו טפו טפו) חוץ מזמנים שיוצאות השיניים אבל גם זה לא ממש הייתי מגדירה כבעיות. עד גיל חצי השנה כמה שהיא רצתה על הידיים - כשחשבתי לנכון, התחלתי ללמד אותה בלי נדנודים ולאט לאט לוותר על הידיים.

 

[רחל של ענבל והתאומים]

אנחנו אמנם בני חצי שנה

אבל עונה בכל זאת. רועי וכפיר נרדמים לבד מגיל אפס. החכמה היא לזהות מתי להכניס אותם למיטה. אני עושה להם אמבטיה, נותנת בקבוק ואז בוחנת כל אחד מהם: האם הוא מנקר בזמן האכילה? האם הוא מפהק? האם הוא נראה לי עייף? אם הוא עייף אני מכניסה אותו למיטה (בעודו ער) והוא נרדם בשניות. כפיר לפעמים צריך מוצץ כדי להרדם. רועי תינוק מאד פעלתן ולפעמים אני צריכה להחזיק אותו כך שאני עוטפת אותו ואז הוא מבין את האיתות שאני יודעת שהוא עייף והוא מכניס אצבע לפה (הוא לא לוקח מוצץ) ומתחיל תהליך של הירדמות. בשלב הזה (ולא מנדנדת אותו שעה, רק כמה שניות/דקות) אני מכניסה אותו למיטה (בד"כ עדיין ער) ואז הוא נרדם. כל תינוק זה עולם ומלואו, וצריך ללמוד לזהות את הסימנים, אבל באופן עקרוני תינוק שמאותת שהוא עייף, ולא הורגל אחרת, יירדם ברגע שתשימי אותו במיטה. אני יודעת שאי אפשר להכליל, אבל אצלי רועי וכפיר הם הפכים גמורים באופי ואם רועי לא היה תאום והיה ילד ראשון (שאז אפשר להקדיש לו מאה אחוז מהזמן) אין לי ספק שהיה מתרגל להרדם רק על הידיים, לעומת זאת בגלל שאני צריכה להתחלק בין 3 ילדים, אז מהיום הראשון לא הרדמתי אותו ורק דאגתי להשכיב אותו כשהוא מראה לי שהוא עייף, וזה עבד. רחל

 

[א פ ר ת1]

גם בעיה דומה../images/Emo4.gif

אומנם אצלנו טוהר מרדימה את עצמה לבד ב- 20:00 בדיוק שזה הרגל מצויין, היא שוכבת במיטה עם בקבוק , מסיימת לאכול ונרדמת.....אבל.......ב- 11 בלילה בדיוק כשאנחנו רוצים להתארגן לשינה היא מתעוררת ולא מצליחה להרדם לבד וכל הטקס הרדמה לוקח שעה עד שעתיים. ומאז היא מתעוררת עוד פעם אחת בלילה בסביבות 3-4 ...... בקיצור: גם אני לא דוגלת בשיטת ה-5 ד'. רק סבלנות זה מב שצריך בכל העניין הזה.

 

[רחל של ענבל והתאומים]

אני מקווה שאוכל לעזור

אני קוראת עכשיו בנושא הזה בדיוק בספר הלוחשת לתינוקות. אני יודעת שיש כאן בפורום דעות על הספר הזה לכאן או לכאן, אבל בנושא השינה (ובעוד כמה נושאים אחרים) הוא ממש מדבר אליי. היא בדיוק מתארת מקרה דומה, אבל עוד יותר קיצוני, של תינוק שלא מסוגל להירדם לבד ובנוסף לכך, הוא רגיל לישון עם הוריו במיטה (לא אל תתלו אותי כל הדוגלים בלינה משותפת, מדובר כאן על זוג הורים שאיננו מעוניין בלינה משותפת ורוצה לשנות את ההרגל של התינוק שהגיעו אליו בגלל שלא הצליחו להרדים אותו בצורה אחרת). אז ככה, היא מדברת על שינוי בשלבים (בצעדי תינוק). קודם כל, שהתינוק יראה את מיטתו כמקום נעים ולא מאיים. שלא יחוש ששמים אותו שם כעונש. אז היא מתארת איך במשך כשבועיים ניסו להכיר לו את המיטה, בהתחלה רק התקרבו לשם והתינוק צווח. אח"כ הגיעו למצב שאפשר להניח אותו במיטה מבלי שיצווח והוא שהה שם כמה דקות. לאט לאט ע"י חזרה על אותו דפוס יום יום כל פעם צעד קטן אחד קדימה, הילד הצליח לישון שינת צהריים במיטתו. השלב הבא היה לישון שינת לילה. אז בלילה הראשון שמו אותו במיטה והוא קם והתחיל לבכות. אז אמא שלו הרימה אותו, הרגיעה אותו וכשהוא היה רגוע הניחה אותו שוב במיטתו. הוא שוב קם, אימו הרגיעה אותו וחוזר חלילה. בלילה הראשון זה חזר כ-50 פעמים, בלילה השני כשליש מזה, בלילה השלישי פחות מ-5 פעמים. בלילה הרביעי הילד ישן במיטתו. היא נותנת עוד הרבה דוגמאות למקרים דומים בספרה. לא מדובר כאן על שיטה של לתת לילד לבכות. האמא שם כל הזמן. זה דורש כוחות אבל זו השקעה לטווח ארוך. זה התעקשות תוך כדי זה שהאמא מרגיעה את הילד ולא נותנת לו לבכות. ממליצה לקרוא ממש בספר אם את מעוניינת לנסות ליישם (יש שם פרק על שינה וגם בסוף פרק על פתרון בעיות נפוצות אצל תינוקות). רחל

 

[רחל של ענבל והתאומים]

עוד הערה

אני ממש מספרת את מה שקראתי ולא מדברת מנסיון אישי. אצלי אם אני בחדר אני מפריעה להם להרדם

הם נרדמים לבד, אבל זה מזל מזל גדול של תינוקות נוחים

, כנראה שהם יודעים שהם תאומים וצריכים להקל קצת על אמא. רחל