הדבורה מאיה
New member
בבית...../images/Emo82.gif
אם מישהו שם לב, לא הייתי פה בימים האחרונים. הייתי מאושפזת וחזרתי רק היום. קשה להסביר מה עבר עלי, אני רק יכולה להגיד שלמרות כל מיני כעסים שעולים בעקבות אני די גאה בדרך שהתמודדתי הפעם. לא ברחתי. ובניגוד לפעמים אחרות, כשהרגשתי שהאדמה מתחילה להשמט מתחת לרגלי ושהבטחון שלי בעצמי הולך ונגוז, בחרתי לעצור את הנפילה עוד לפני הגעתי לתחתית התהום. ואולי, בגלל זה גם הצלחתי לצאת מהבור הזה מהר מהרגיל. מצרפת לכם שיר ששמעתי שוב ושוב שם, לבד, ושנתן לי קצת כוח להמשיך למרות הכאב.. שמחתי (מילים ולחן - דוד ד´אור) ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ דמיוני יקח אותי למקום שאין בו גבול שם החופש אמיתי והאושר לא כבול וכמו יזכיר לי רק לכמה רגעים שבתוכי עוד חי הילד התמים אשר פוקח שתי עיניים מאירות רוצה לראות, רוצה לראות שמחתי תיקח אותי למקום חם ומוכר שם ידעתי איך לצחוק צחוק עליז ומאושר וכמו נמוגו רק לכמה רגעים הכאבים שהצטברו עם השנים נאחז ידיים בעיניים עצמות פשוט להיות כאבי יקח אותי אל הארץ הקשה אל מראות אשר הטביעו חותמם בכל תחושה והמציאות אשר טופחת בפנים וממחישה עד כמה קל לגזול חיים ואיך למרות הנסיון והשנים אנחנו לא משתנים לא מבינים.. אני מצטערת אם נעלמתי ככה, ועוד יותר מצטערת שאכזבתי אנשים שאני אוהבת אבל לא מצטערת על איך שבחרתי להתמודד כי אולי רק בגלל זה אני כאן עכשיו. שוב כאן איתכם, גם אם עדין מתנדנדת וכואבת, מקווה לחזור לעצמי במהרה... אוהבת ומתגעגעת
מאיונת שלכם.
אם מישהו שם לב, לא הייתי פה בימים האחרונים. הייתי מאושפזת וחזרתי רק היום. קשה להסביר מה עבר עלי, אני רק יכולה להגיד שלמרות כל מיני כעסים שעולים בעקבות אני די גאה בדרך שהתמודדתי הפעם. לא ברחתי. ובניגוד לפעמים אחרות, כשהרגשתי שהאדמה מתחילה להשמט מתחת לרגלי ושהבטחון שלי בעצמי הולך ונגוז, בחרתי לעצור את הנפילה עוד לפני הגעתי לתחתית התהום. ואולי, בגלל זה גם הצלחתי לצאת מהבור הזה מהר מהרגיל. מצרפת לכם שיר ששמעתי שוב ושוב שם, לבד, ושנתן לי קצת כוח להמשיך למרות הכאב.. שמחתי (מילים ולחן - דוד ד´אור) ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ דמיוני יקח אותי למקום שאין בו גבול שם החופש אמיתי והאושר לא כבול וכמו יזכיר לי רק לכמה רגעים שבתוכי עוד חי הילד התמים אשר פוקח שתי עיניים מאירות רוצה לראות, רוצה לראות שמחתי תיקח אותי למקום חם ומוכר שם ידעתי איך לצחוק צחוק עליז ומאושר וכמו נמוגו רק לכמה רגעים הכאבים שהצטברו עם השנים נאחז ידיים בעיניים עצמות פשוט להיות כאבי יקח אותי אל הארץ הקשה אל מראות אשר הטביעו חותמם בכל תחושה והמציאות אשר טופחת בפנים וממחישה עד כמה קל לגזול חיים ואיך למרות הנסיון והשנים אנחנו לא משתנים לא מבינים.. אני מצטערת אם נעלמתי ככה, ועוד יותר מצטערת שאכזבתי אנשים שאני אוהבת אבל לא מצטערת על איך שבחרתי להתמודד כי אולי רק בגלל זה אני כאן עכשיו. שוב כאן איתכם, גם אם עדין מתנדנדת וכואבת, מקווה לחזור לעצמי במהרה... אוהבת ומתגעגעת