בא לכם קצת קריזות? - כנסו

[מחפש אהבה בחיים]

בא לכם קצת קריזות? - כנסו ../images/Emo4.gif

אממ האמת התעייפתי מלבקש עזרה ועיצות כי במילא כלום לא עובד לי, אני דפוק מידיי.. אז סתם רציתי רק לשפוך תלב..

טוב אממ.. אני נמצא במצב של כאוס מטורף. אני רע, פשוט רע, היום ניפגשתי עם חבר שהפעם האחרונה שראיתי אותו זה ביום האחרון ללימודים, לפני חודשיים. והוא אומר לי "וואיי יוני איך השתנת לרעה, זה לא היוני שאני מכיר, מה קרה לך ג'וני??

" וגם אבא שלי פתאום אומר לי "מי אתה לעזאזל? מה ניהיה לך?? "

אני לא יודע מה קורה לי, אני מיום ליום משתנה, אני אדיש, קר, לא איכפתי, נאבדת לי האהבה והאמון בבני אדם, אני רואה אנשים סתם ברחוב ואני שונאאאאאאאאאא אותם כשכביכול אני בכלל לא מכיר אותם, אני עצוב, אני דכאוני, אני אשכרה מרגיש שהעולם מיותר, אני מרגיש רע. אני שבוז ובלי חשק לכלום. פשוט הרגשת ריקנות. אין כלום. מת. 0. רק זיקה לאהבה יש לי, האם היא תופיע מתישהו? האם אלוהים יתן לי את מבוקשי? כי כל דבר שאני עושה, זו הנאה ריגעית, אני לא מצליח להחזיק לי את ההנאה הזאת לתקופה ממושכת בצורה כזו שאני ניזכר בה ואז נהנה ומחייך לעצמי. אני ניזכר בה וסובל שהיא ניגמרה. כי ברגע שאני מסיים לעשות משהו, הכל ניגמר. הכל מת. ואני מרגיש שרק דבר אחד יפתור לי את בעיותיי - אהבה ! ושוב אני אומר, מתי אלוהים יפסיק להעמיד אותי בנסיונות ? מתי אני אקבל את מבוקשי? למה כבר 5 שנים חיי בסערת רגשות שלא ניגמרת? למה אני לא לומד מטעויות? למה אני לא מצליח להקדים תרופה למכה? ומאיפה הרוע הזה שנחת עליי פתאום? למה אני חי בכלל ?!?!?

ולמה כשאומרים לי קודם לאהוב את עצמי ולהאמין בעצמי ולבטוח בעצמי ולקבל את עצמי כמו שאני, אני לא מצליח ליישם את זה! למה? אוףףף..

 

[lowandwet]

היי

אני לא מכיר אותך ואת ההיסטוריה שלך כאן ("התעייפתי ולבקש עזרה ועצות") ואני די חדש ובארון ככה שעל החיים כהומו אין לי ממש דעה אבל אני חייב להגיד שבכלליות אתה נשמע קצת מגזים. מה זה אומר 'האם האהבה תופיע'?, זה לא משהו שאפשר לקנות וזהו. זה לא משהו שאתה פוגש במקרה ברחוב ולוקח הביתה, אהבה מתפתחת לאחר הכרות, לאחר רגש אחר שמתחיל איפהשהוא, לאחר דייטים, סקס וכו' נראה לי שאתה מחפש את הדבר הלא נכון, אתה צריך לחפש מישהו לצאת איתו, צא קצת, תכיר, בטח מחלק לא יצא כלום אבל אולי בסוף כן תמצא. זה לא כאילו אתה בן 80 ונגמרים לך החיים עוד שנייה בעוד לא חווית אהבה. למה אתה עושה את זה לעצמך? נכנס לדיכאון, אנשים אומרים לך שאתה בן אדם אחר ועוד לרעה... זה לא מעורר אותך? אין לי פיתרון לאיך לעשות את זה אבל אולי כדאי לך ללכת לפסיכולוג או להשתמש באיזה שירות של עזרה נפשית. לפעמים זה מכניס קצת לפרספקטיבה...חבל שתבאס את עצמך ותהייה בדיכאון, כי אהבה חסרה זו ממש לא סיבה טובה לדעתי. אני יודע שלא כתבתי מילות עידוד ולכן אני מקווה שזה לא יעליב אותך, כי זו ממש לא הכוונה.

 

[Save Me]

אז ככה

קודם כל.... אהבה לא פותרת הכל בחיים. היא יכולה גם לפעמים לסבך. אם אתה לא מאושר עכשיו זה לא אומר שכשתהיה אהבה אתה כן תהיה מאושר. ותנסה להבין מה גרם לך להיות כזה, אולי השינוי של השגרה מהבית ספר לחופש...

 

[מחפש אהבה בחיים]

יש מצב האמת..

אני שמתי לב באמת שמאז התחיל החופש הכל ניהיה לי רע. כי אין לי תעסוקה, לא היה לי את כל הלימודים והבגרויות והעיסוקים שהיו לי בתקופת הלימודים ושהעסיקו אותי ולא נתנו לי מנוח לחשוב על הבעיות שלי, והנה היום כבר חודשיים +.. אני יושב לי רוב היום בבית מול המחשב אני והדיכי שלי. אני בקרוב מתחיל עבודה ואני מקווה שהכל יישתנה לטובה, כי אולי ברגע שאני אהיה עסוק וכל מיני, אז הכל יהיה בסדר.. ההתבטלות הזאת בבית גומרת אותי.. אני חייב תעסוקה ואני יודע את זה.. אני מקווה שיהיה בסדר מהעניין הזה. כי גם המעבר הזה בין חיי נערות לחיים האמיתיים האלה של עבודה והכל... זה קצת מפחיד, מעיק, ומלחיץ.. אני לא מוכן לזה נפשית.. יהיה טוב? - אולי.. תודה

 

[Save Me]

הייתי ממליץ גם על ספורט כתעסוקה

 

[מחפש אהבה בחיים]

בקשר לספורט...

אני בחודש עד חודשיים הקרובים בערך קצת מוגבל כי אני אחרי ניתוח בעצם הזנב, אז קשה לי לעסוק בספורט... אבל אני מתחיל לעבוד בקרוב.. יהיה בסדר..

 

[white star]

../images/Emo54.gif תעסוקה היא לא פיתרון הבעיה

היא רק עוזרת להדחיק אותה... תראה מה כתבתי לך יותר למטה

 

[קיפי הקיפוד האחד]

טיפול נפשי ובהקדם

דיכאון היא הפרעה שניכרת בשכיחות גבוהה בקרב הומואים. לדיכאון יש טיפול יעיל הן תרופתית והן פסיכותרפית ע"י שיחות. מציע לך לפנות לךטיפול בהקדם כי כמו שנאמר בשרשורים קודמים אהבה אינה התרופה לכל דבר.. בטיפול נפשי פסיכותרפי טוב תוכל ללמוד לזהות את הבורות ולהקדים תרופה למכה, וטיפול תרופתי יאזן את מצב רוחך...

 

[מחפש אהבה בחיים]

טוב טוב עכשיו התחלקתם על השכל...

מה קרה לכם מה אתם רציניים?? מה טיפול נפשי.. אני לא חולה נפש ולא נעליים.. עזבו אותכם שטויות..

 

[m o r r i s s e y]

../images/Emo88.gifאל תתרגש מכל דבר !!!

 

[eatmypeas1atatime]

רוב אלה שהולכים לפסיכולוג הם לא חולי נפש

חולי נפש הולכים לפסיכיאטרים לקחת כדורים... ללכת לפסיכולוג זה לא אומר שאתה דפוק, זה מישהו עם ידע קצת יותר נרחב שיכול לתת לך כיוון כדי להתמודד עם הדברים שאתה עובר. לא נראה לי שהם התכוונו שאתה משוגע...מלא אנשים הולכים לפסיכולוגים

 

[starfield]

../images/Emo45.gifכולל אותי.ועוד רבים אחרים שאני מכיר אישית

 

[Substantial]

לשם הבהרה, גם ללכת לפסיכיאטר ולקבל כדורים

לא אומר שאתה "דפוק", ולא אמור להפריע לך לנהל חיים רגילים, אלא להפך, רק לעזור לך.

 

[eatmypeas1atatime]

מסכים לחלוטין

אני אפילו בעד ללכת גם לפסיכולוג וגם לפסיכיאטר אם צריך, רק ניסיתי להבהיר שפסיכולוג זה ממש קליל בשביל הבחור. שמישהו חולה בדיכאון הוא צריך תרופות מפסיכיאטר והוא ממש לא משוגע/דפוק וכן הלאה (עם עוד מחלות), רק ניסיתי להפחית מהלחץ של משמעות פסיכולוג...

 

[lowandwet]

בתגובה שלי לא התכוונתי שאתה חולה נפש

אלא פשוט שאתה במצב לא ברור כרגע ונשמע שאתה לא מתמודד איתו כמו שצריך, תקן אותי עם אני טועה, אבל כמישהו כותב הודעה כמו שלך הוא לא שמח וטוב לב מקפץ בשדות. וכמו שאמרו- פסיכולוג זה בכלל לא למשוגעים. אולי זה מה שיעזור לך לצאת מהמצב. ואם לא תדבר עם מישהו, לאחר שקראתי הודעות אחרות שלך, אז אתה צריך קצת להקשיב לעצות של אחרים ולא לכתוב שאתה מחפש אהבה ואתה בדיכאון ולגמור עם זה, כי ככה זה לא יעבור, אתה צריך להתייחס באמת, אני לא מתכוון לכתוב תגובה- 'אני מסכים', ואז להכניס את עצמך לבאסה שוב שבועיים אחר כך, יש עצות ששווה להפנים ולחשוב עליהן ואם תעשה את זה אולי תרגיש יותר טוב.

 

[oilamp]

לא בהכרח קשור למחלת נפש

הפרעה נפשית היא שם למצב של קונפליקט בין הפרט לחברה שכתוצאה ממנו הפרט חווה סבל ותיפקודו נפגע. יחד עם זאת, קביעת הגבול בין הפרעה נפשית לבין מצב נורמאלי הוא עניין מסובך לכשעצמו... שבין השאר תלוי במקום ובזמן (אך לא רק בהם). למשל, בארץ א' דפוס התנהגות X יחשב נורמאלי ותקין בעוד שבארץ ב' הוא יכול להעיד על הפרעה נפשית, בהתאם לערכים החברתיים והתרבותיים בכל ארץ. לגבי זמן – יש דוגמה פשוטה ביותר... נטיה חד מינית הוגדרה לפני עשרות שנים כהפרעה נפשית ב- DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי) עצמו ובהמשך נקבע כי לא מדובר בהפרעה נפשית וכיום היא אינה מוגדרת ככזו (לפחות באופן פורמאלי...). לא פעם, ביחס לסף הנחוץ לקביעת קיום הפרעה נפשית, אנשים יכולים להיות מוגדרים כ"לא סובלים" מהפרעה מסוימת למרות שיש להם חלק מהסימפטומים האופייניים לה שכן מציקים להם ומטרידים אותם והם מעוניינים להיפטר מהם (עד מינימום אפשרי שהוא בגדר הנסבל) ולשם כך, בין השאר, מחליטים לפנות לטיפול – למען שיפור איכות חייהם. בקיצור, קביעת הפרעה נפשית הינה דבר יחסי ולא תמיד מוחלט, כך שעניין ה"תיוג" אם יש/אין הפרעה נפשית נראה לי פחות עקרוני ומשמעותי. בסופו של דבר, מה שכן חשוב הוא מידת הסבל והקשיים שנגרמים לך כתוצאה מהמצב (יהיה אשר יהיה) והאם יש לך אפשרות להתמודד עימו ולהתגבר עליו בהדרגה בכוחות עצמך ו/או בעזרתם של מכריך וקרוביך. במידה שלא, נראה לי שכדאי לשקול לפנות לאיש מקצוע, כדי לקבל מענה מתאים שיאפשר לך לחזור למיטבך ובעיקר להרגיש טוב יותר.

 

[m o r r i s s e y]

../images/Emo88.gifקיפי

תקן אותי אם אני טועה - אבל לא נראה לי שעשית דוקטורט בפסיכולוגיה/פסיכיאטריה. לפעמים יש תקופות של בלאגן שמביאות אותנו לאקסטרים. אם הוא נמצא בתקופה כזאת לא אומר שהוא ישר סובל מדיכאון קליני שמצריך תרופות, לא משנה מה הוא הצהיר על עצמו. הוא סה"כ חווה תקופה מאד 'כבדה' של מעבר מנעורים לבגרות - כך הוא רואה את זה. כולנו עברנו את זה ולכולנו היו אותם פחדים. זה שהוא מספיק אמיץ לחלוק את זה עם כולנו ומחפש ייעוץ ופתרונות מאנשים שעברו את זה לפניו - דווקא מראה לדעתי אחרת . ואתה, בגילך (כגילי) לא צריך לקפוץ למסקנות ואבחונים שאין להם אחיזה במציאות, אלא נסה להיות קצת יותר פרודוקטיבי - כמו בהודעות אחרות שהיו לך כאן. לא מתאים לך

 

[קיפי הקיפוד האחד]

אנסה להבהיר את עצמי

תראה, חלילה מלאבחן ועל זאת אני חוזר בי אך על השאר איני מצטער, הוא עובר תקופה קשה מזה כמש שנים ותולה את תקוותיו באהבה טרם שהוא עצמו סיים את אהבה שלו בעצמו ומי שלא מצליח לאהוב את עצמו לבדגו זקוק לסיוע טיפולי מתאים ... ואני לא חושב שזאת בושה לפנות לסיוע ועזרה מתאימים. סליחה על הישרות שנקטתי בה.

 

[oilamp]

אהמ...

קראתי את תגובותיך בשירשור זה ואני מסכים איתך שרצוי לא להקל ראש ולשקול להתייעץ עם איש מקצוע מתאים ולא להסס, אבל במידה ואכן יש צורך בכך. אגב, אם כבר מדברים על איבחונים, לא זכור לי בדיוק היכן, אבל יצא לי לקרוא על כך שבמהדורות החדשות של ה- DSM סף האיבחון לדיכאון הונמך במכוון בגלל קיום טיפול יעיל ואולי גם מודעות לסיכונים שטמונים בהיעדר טיפול (מבחינת תחלואה ועוד) וזה קצת גורם לי לתהות עד כמה באמת מדובר במקור אובייקטיבי מספיק שלא מובעת בו עמדה לכיוון מסויים, למרות מהימנותו ותוקפו הגבוהים.

 

[קיפי הקיפוד האחד]

יש בעיות עם DSM

דווקא המהימנות גבוהה אך התוקף לא ממש... למה הכוונה ? שני מטפלים שונים יבדקו את אותו האדם בשתי נקודות זמן- הם אמורים להגיע לאותה אבחנה . מהימנות. המהימנות של המדריך עלתה עם המהדורות האחרונות, לא בכלל הנמכת סף האבחון אלא בגלל שכלול האבחון למשל בדיכאון עבעבר היה רשום: "על החולה לגלות סממנים דיכאונים מצב רוח דיכאוני...." כיום יש ממש הסבר מפורט אילו תסמינים על החולה להתלונן ואילו סימנים על החולה להראות בבדיקה הקלינית. בארץ אגב, ההכשרה של כל המטפלים היא באמצעות הDSM אך האבחון הוא באמצעות ה-ICD . כי הICD יותר רגיש וגמיש באחבנה הקטגוריאלית שלו. למשל בICD יש אבחנה שששכחתי את שמה אך היא מדברת על הומוסקסואל שאינו שלם עם נוייתו המינית . זו אבחנה לדעתי האישית חדשנית ורגישה מאין כמוה, למה ? כי נניח שאדם סובל מדיכאון הוא יופנה לפסיכיאטר לטיפול תרופתי, וגם יופנה ל12 פגישות בתרפיה קוגניטבית התנהגותיתי, עברה שנה של טיפול תרופתי, עברו 12 פגישות קוגניטביות התנהגותיות ושום דבר לא זז. עכשיו כאשר יעשו רוויזיה של האבחנה [אבחון מחודש] יגלו שרמת הדיכאון באופן כללי ירדה במעט אך לא בנסיגה מלאה, כעת לאחר אבחון מעמיק (שאילו היה נעשה שנה לפני לפי הICD ), מגלים ששורש הבעיה הוא באי קבלתו כהומוסקסואל או בעיה אחרת שנובעת מעצם הנטייה המינית ההומוסקסואלית , כעת כאשר הבעיה ברורה יותר המטופל יופנה לטיפול מיני או לטיפול פסיכותרפי גיי פירדנלי . הומוסקסואליות בשני מדרכי האבחון לא קיימת כאבחנה פסיכיאטרית אם כי בICD היא קיימת כטריגר לתחלואה נלווית , או כגורם לבעיות אחרות אך הומוסקסואליות לבדה אינה הפרעה או מחלה נפשית. לדיכאון לצערי , יש פנים רבות, ויתרה מזו לצערי כשהוא לא מטופל בטווח הארוך ויש על כך מחקרים רבים יש תחלואה גופנית נלווית ואז העלות של הטיפול בדיכאון אילו היה מאובחן בזמן מאופל בזמם היא בודאות הייתה בעלות פחותה אילו אנחנונ מתחילים לטפל בנזקים המשניים שלו-כגון מחלות של שפעת ומערכת החיסון בתחילה, מחלות לב, אולקוס, וכל המחלות הנובעות ממתח , סטרטס שהן ביולוגיות בעיקרן. אבל מניסייון אישי, יש לי בעיה עם שיטת האבחון, כי היא תלויית מאבחן .ולמה הכוונה שלי? נבדקתי ע"י שני רופאים פסיכיאטרים אחת הומופובית ואחד גייפירדנלי. ההבדל באחבנות שלהם הוא קצת מוזר, שניהם אבחנו חרדה , אך הראשונה התעלמה כמעט לחלוטין מהמרכיב הדיכאוני והסתפקה בכתיבת שורה "מתלונן על מצב רוח ירוד באופן כרוני" כשנודע לה שהמצב רוח הוחמר היא לה תייחסה לכך כי סיבת הפנייה אליה היא החרדה. ולא היה אכפת לה מהדיכאון, כלומר לפי DSM היא אבחנה אותי רק על ציר 1 למרות שאת האבחנה שלה היא כתבה ע"פ קודים של ICD ושכחה בכלל לבדוק אבחנות נלוות. הפסיכיאטר השני לאחר בדיקה מדוקדקת של חצי שעה (בעצם מה שהראשונה לא עשתה בחמש או שש ביקורות של רבע שעה הוא עשה בחצי שעה), ואבחנתו הייתה על שני הצירים בDSM אך בתור אחד המאבחן לפי הICD הוא עדכן את האבחנה לMIXED ANXIETY AND DIPRESSSION כלומר ערבוב בין חרדה לדיכאון שמתחלפים ביניהם ואף לעתים מופיעים יחד על רקע של אישיות הימנעותית. בהתאם לכך הטיפול התרופתי שונה כי בהבנתו ורמת ההקשבה שלו הוא הבין אותי שאני מרגיש GAD ולא פאניקה, ןGAD הוא קומברנדטי עם דיסתימיה ודיכאון לפי DSM אך שה ICD יותר רגיש לאבחנות אלו ומגדיר מה כוללת דיסתימיה מה כולל MUXED ומה כוללת GAD למשל GAD לא כולל ירידה במצב הרוח ודיסתימיה לא כוללת חרדה. הטיפול התרופתי שונה ובהתאם לכך גם מצבי הרגשי הן ברמת החרדה והן ברמת הדיכאון....