בא לי

[R a c h e li]

בא לי

ועל אמת זה רק שיחרור כאילו בלי טאדאםםםםםםם

3 ילדים הבאתי לעולם. לא כי חשבתי שיהייה להם טוב, אלה יותר בקטע השיגרתי, כאילו ככה צריך. לו והייתי אמיתית עם עצמי, ברורה או שפויה ( או בוגרת יותר), הייתי שלמה, לא להביא אותם לעולם. חיים לא קלים חוויתי בחיי הילדות וכו', אבל לרגע חשבתי שאולי אני על הגל הנכון כאילו נשואים ילדים וכל החרטא הזאת.... הדייט עם הגירושים כלל לא הלהיבו אותי, ההפך הוא נכון. תהיתי על איך יכולה לעמוד מול המעמסה של משהו שלא יודעת איך מתנהלים איתו ? כאילו משפחה עם נעלם אחד.

עד לכאן מרשה לכם טיפה רחמים

מנסה להתגבר על הכובד שנפל עליי ועל אמת, הולך לי יחסית סבבי, רק ש...... (וכאן להפסיק לרחם ) ישנו אחד מהילדים שנפל בין הכסאות....... נושק את העבריינות (אולי טיפה מגזימה כי עדיין, כלל לא מאמינה) סיגריות מכיר הילד ! רשות החוק גם מכיר הילד ! בית ספר שכח ! כללים לא מכבד ! בקיצ'ר ילד מתבגר שהבין שאין ביכולתי להיות אמא , הילד קלט אותי אוף אוף אוף (ואל תספרו לי שאני אמא נהדרת וכל הבלה בלה בלה ) הצלחתי לעבוד על 2 מתוך 3 השלישי הבין את הקטע רק ש....... יש לי בעיה

(נידמה לי, שמספיק שיחררתי) רחלי הולכת להכין ארוחת ערב

 

[תלתלית3]

קשה לא קל

נסי ללכת איתו לטיפול. בגירושין אין הפחתת אחריות נהפוך הוא, יש התמודדות לבד.

 

[ענת אדרת]

אימא יקרה../images/Emo18.gif

אני מזמינה אותך להכנס לפורום: "ילדים להורים פרודים" בו אני פעילה לאחר שהוריי התגרשו כשהייתי בת 4. בזמן האחרון נכסו לפורום שתי בחורות צעירות ששיתפו את הפורום בניסיון התאבדות שהן עברו לאחר גירושי הוריהן. בהצלחה בגידול ילדייך

 

[עונה חדשה]

זאת לא את, באמת שזאת לא את

זה הוא והסביבה שלו. מיותר להגיד לך שאת אמא נהדרת, יודעת שלא תקבלי את זה עכשיו כשאת בתוך האכזבה ותחושת הכשלון, אבל את לא לבד וגם הבן שלך לא שונה (כמעט) מאחרים. ואם לא הייתי מכירה את הבן של הבוס שלי,והוא כולה בן 14, הייתי חושבת שזה לא קיים, בן ה 14, כבר לפני שנה היה יושב עם חברים מעשן סיגריות, נרגילה ומרטיב את הגרון עם וודקה, עזבי שהוא לא שם פס על ההורים שלו, שלכאורה הם אנשים מן הישוב, הורים שאכפת להם, אפילו שהם פרודים כבר כמעט שנתיים, כל אחד מהם חרד לבנם. ואם זה לא מספיק, אז לאחרונה נראה מתרועע עם בני מיעוטים בני גילו ויותר. וכן, הבן הזה כבר יודע איך נראית תחנת משטרה, ויודע מה אסור ומה מותר, אבל שם פס על כל העולם. והוא לא היחיד, מכירה עוד כמה מיקרים כאלו. אז רחלי יקירתי, אל תתעצבי על כשלונך לכאורה, כי לא נכשלת, זה הבחוץ אליו נחשפים הילדים שלנו, המתירנות והטכנולוגיה שהורגת את טיפת הילדות שיש בהם. וכן, את אמא נהדרת, מוכנה להשבע על זה, זאת לא את... זה הם.

 

[ערסlight]

בנים גידלתי והתרוממתי.

יש לי בן שאמא שלו הייתה אומרת שאם יגמור תיכון זה יהיה נס. לא השתתף במטלות הבית, היה רב עם אמא שלו עניין שבשגרה. גונב לה כסף מהארנק, נעלם לימים שלמים, הסתבך בקטטות, הורחק מביה"ס על בעיות משמעת, ילד עם בעיות קשב וריכוז, חסר יכולת לקבל מרות ויצר הרפתקנות על גבול המסוכן. הלימודים לא עניינו אותו. עישן ורק הוא ואלוהים יודעים מה עוד. באיזשהו שלב, כאילו מעצמו, התעשת. דחה את הצבא ועשה בגרות ריאלית מרשימה תוך כדי שהוא מממן עצמו בשטיפת כלים במסעדה. היום הוא מ"מ מצטיין בגולני. החיילים שלו מעריצים אותו ומפקדיו מפתים אותו בקריירה צבאית. מה שרציתי לומר, שדווקא אלו... המרדנים והקוראים תיגר הם גם אלו שיפרצו דרך. [גם אני הייתי כזה] ואני? אני האמנתי בו [תמכתי בו בהקשבה, באהדה וללא ביקורת] גם כשהיה נדמה לו שכל העולם נגדו. הוא אומר שעזרתי לו.

 

[דיאבולו5]

בודק גבולות,,,,,,,,,,

בלי לדעת אני מוכן להמר שהוא בן טיפש עשרה(ממש חכם אנוכי) הטעות שלך תהיה אם תקחי את הנושא ככישלון אישי שלך לא נכשלת ולא עמה...תרשי לי להפתיע אותך ולומר לך שגם הבחור עדיין לא בגדר הנכשל הוא פשוט טועם מהחיים כמו רובינו בצעירותינו ועוד משהו שעלול להפתיע אותך .......הוא עוד יכול להפתיע אותך בגדול האיש הקטן הוא עלול לעקוף את השניים האחרים בכל נושא בעתיד המתרגש עליו לבוא הוא יהיה יותר חכם ויותר בעל נסיון עם התמודדות עם החיים האמיתיים שם בחוץ עצה קטנה לי אלייך.....אל תרפי ....אל תרימי ידיים תראי לו שאת לא פחות חזקה ממנו ואת יכולה להתמודד איתו בקלי קלות בסופו של דבר....אלא יוצאים אחלה גברים ומלח הארץ בתאבון עם ארוחת הערב

 

[R a c h e li]

לא לוקחת ככישלון

אבל מודה שאני עייפה לא ציפיתי שיהייה קשה כל כך לא מרפה (אוף כן לפעמים מעייפות) אבל בטח ממשיכה תודה

 

[קטי30]

../images/Emo182.gifרחמים../images/Emo3.gif

זהוא

מכאן זה כבר ללא כל רחמים ראלי לחלוטין

(זה כבר על השיש בגלל השניצלים אז על הדרך ) חושבת, וזאת דעתי האישית בלבד שעם כל האחריות וכובד המשקל שבנושא הרגיש והעדיין הזה איך לך את הפריבלגיה לקחת את כל זה על עצמך הסביבה החברים המצב הם גורמים בעלי משמעות עמוקה שמוספים לכל ה"סלט המטבוחה" הזה חושבת שעזרה חיצונית יכולה בהחלט להועיל ולסייע וזה לא כי את לא אמא מספיק טובה

(גררררררררררר) זה מכיוון שעם כל הרצון להיות וואנד- וואמן את לא יכולה לעשות את זה לבד ואין בזה בושה או כל דבר אחר כתבת יש לי בעיה

ואני אומרת, שהבעיה היא לא רק שלך לכי בררי ותפני לגורמים שיכולים ושיש להם את הכלים לעזור לך

מותק וסופ"ש רגוע ושלו מתוקה

אגב- בכוונה לא רשמתי שלילד יש גם אבא ולא פיתחתי את הנושא כי אני לא מעורה במצב שלו ובקשר עם הילד ואיתך.

 

[d a n i e l s 5]

את כותבת.....

"הילד קלט אותי "........ אני אומרת..... הילד משדר לך ! אז כן יש סיפורים נחמדים כאלה כמו של ערס , סיפורים על ילדים ש....למרות ש...ואף על פי ש...הם הגיעו ל..... רק שאצל ערס היו שני אנשים במערכה ...אמא שחרדה ואבא שתמך......שני אנשים משני קצוות שהיו על המשמרת.... את להבדיל ממנו , לבד במשמרת, ולכן הדוגמאות האלה לא אמורות לנחם אותך . לעניות דעתי , זה אולי הזמן להעזר באנשים שיעזרו לך לטפל בבעיה . 3 ילדים יש לך , כל אחד הוא עולם ומלואו ....כל אחד צריך את היחס המתאים לו )))))))))

 

[ערסlight]

סיפור נחמד

במה שכתבתי, יש יותר מ"סיפור נחמד". ולא כתבתי בשביל להשוויץ אלא להציע דרך. אבל... כבר כתבתי לא מעט על גיל ההתבגרות [גיל ההתפכחות] כאן בפורום. ממה שאני קורא, לא רק הילד זקוק לעזרה.

 

[t o t a l]

הדרך שלך מפחידה

להורה שחרד לבנו יש צורך לעשות. לשנות. לעזור. לתמוך. לבצע מעשה אקטיבי על מנת "לשפר" את המצב. להורה חרד יש צורך לבצע פעולה. הדרך שלך נשמעת הגיונית ואני בטוח שבמקרים רבים היא גם נכונה, אבל היא כוללת [עד מה שהבנתי] רק עשיה פאסיבית - הקשבה, הכלה, הבעת אמון. ומה אם בכל זאת חייבים לעשות משהו ??? מפחיד

 

[ערסlight]

הדרך

הדרך שלי נובעת מההבנה שהמצוקה של הילד היא כבר עובדה. זה כמו סיר לחץ נעול. אם לא תאפשר לעודף לחץ להשתחרר הפיצוץ בטווח הרחוק יותר ודאי. מה שלא יטופל כעת יצא חזק יותר בהמשך. אי נקיטה אקטיבית תביא לילד להבין שהוא הוא האחראי מתוך שהוא מתחיל לשלם מחירים. אנחנו מחוייבים לאפשר את זה. אסור להקל ראש באינסטינקט ההשרדות והידיעה הפנימית שכולנו, בתוך עצמנו יודעים מה נכון לנו. ואז... לפחות לשמור את התפקיד של הכתובת בעת מצוקה ולא חלק מה"עולם העויין". זה מדהים עד כמה אהבה ללא התניה וקבלה מאדם חשוב לנו, יכולים לחזק. כולנו יודעים את זה מעצמנו. סיפרתי את הסיפור של בני בכדי להראות שזה עובד. הלואי ואז, כשאני הייתי נער, מישהו היה עושה את זה למעני. יש לנו מחוייבות כהורים לגדילתם של ילדנו. תלוי מה אתה מבין מזה. כולנו גודלים מתוך נפילות [וכאב]. לאפשר נפילה ולהיות תמיכה זה אולי צעד קטן אבל בכיוון הנכון ובודאות עדיף מכל צעד בכיוון האחר. .

 

[R a c h e li]

אז אתן לך את הדוגמא של בני

לצורך העיניין את הסיר לחץ ראיתי הבחנתי ולא נקטתי עמדה עויינת השתדלתי ואל תפוס אותי על מילה השתדלתי כי היא ממש במקום לתת לו גם וגם וגם ומשם הוא שאב אנרגיות של צמיחה הפוכה תפקיד של גבולות סובלנות הבנה תמיכה כעס אהבה הכל מבולבל לילד הכל בבן אדם אחד שזה אני אבל צומח הפוך כאילו הוא נמצא כרגע בתוך הספירלה של האדנאלין של פרוץ עוד ועוד ועוד נכון הדוגמא שסיפרת על בינך כשהילד ידע בתת המודע שלו שהוא מתהלך על חבל דק דק אבל במקום מוגן כלומר אבא שאליו הוא פונה ומקשיב ושותק זה מה שנתן לאותו בן ביטחון לצמוח משם אוףףףףף לא בטוח שהצלחתי להקליד נכון את המחשבה שלי יש לי ילד מפוחד ילד שזועק לעזרה ילד שהמקום הכי בטוח לו היום ,זה הבית. בלי לכבד שום כלום מקובל עלי כל הלופות הללו רק ושוב כאן אני אומרת שיש לי בעיה כי הקונטרה או האיזון שהוא שואב היא ממני ממקום בטוח. רק שכלל לא בטוחה שאני הכתובת הנכונה כי לא ממש יודעת להנהל עם זה וזה מה שכתבתי. אמרת ונכון אמרת צריכה עזרה ולא רק לילד. נעזרת כולל הילד בכל מה שמוצע לנו. פסיכולוגים עובדים סוציאלים סדנאות פסיכיאטרים למינהם ולמרות ההתמודדת לא קלה. לכולנו

כולל הוא (הילד מודע על כמה שהוא צריך אהבה תמיכה הוא פשוט במצוקה ריגשית ענקית) אין לו לאן לברוח הקטן שלי אין לו משפחה כאן בארץ אין סבא סבתא דוד דודה אבא הוא אבוד ! עדיין מאמינה בו ! עדיין חושבת שהוא יתאזן מתי שהוא אבל תודה שאני בבעיה אהההההה מוכן להיות לו לאבא תקופה קטנטנה

רחלי כתבה מבולבל כי לא התעקשה לסגנון זאת כמו שצריך (אבל שמתי טיפה ניקוד חחחחח)

 

[חיפוש ית]

../images/Emo25.gif

רחוקה מלהבין איך להתמודד עם נער מתבגר, אבל לא באמת מצליחה להישאר אדישה.

 

[ערסlight]

רחלי

אנחנו בפורום. קטונתי מלתת לך יעוץ אישי ופרטני. אני אפילו לא יכול להבטיח ש"יהיה בסדר" אבל אני יכול להתחבר לתחושת החרדה, חוסר האונים והתסכול שלך. הייתי שם. זה חלק מהסיפור. ובכל זאת, נראה לי שמה שיכול להואיל זה שתמצאי מאמן. השכלתו הפורמלית אינה חשובה אבל חשוב שזה יהיה מישהו שיש לו דרך שהוא מאמין בה ושתהיה בו נחישות ועוצמה אישית וגם נכונות ומחויבות ללוות אתכם לאורך זמן. איש כזה היה עשוי להיות לעזר רב. צר לי שאינני יכול להמליץ לך על מישהו ספציפי.

 

[מצוטטת]

כתבה כ" לטעמי ולדעתי לימונדה

זה.... ^^האיזון העדין הזה של מתי להרפות ומתי לעשות הוא כל כך קשה למציאה....^^ ריגעי המבחן האלו שהילדים שלנו מעלים לנו שמשאירים אותנו לא רק מתוסכלים, אלא גם חסרי אונים... זה נכון{לא רק בתאוריה} שהמענק הכי גדול שיש ביכולתנו לתת להם הוא מרחב המחיה, אבל זה "מענק" מתעתע הרבה פעמים, נכון ממליצים לוותר ל"קול" ההגיון האישי שלנו ולתת להם לנווט ת'עצמם וליפול בעצמם אפילו במחיר "ההתרסקות" ורק ללא סוללת ההגנה שלנו הם היתחשלו.....אז אומרים.... אומרים לך תפסיק להיות אמבה , יש קשת של המון אפשרויות להתחשב בכל הגורמים ומיכלול ענק של השפעות, ושאת הבחירה להשאיר ביידים שלהם כי אין ברירה אחרת אבל זה לבד ולכשעצו "כלא" מתסכל שמשאיר אותך לא רק מתוסכל {מילא נגיד שזו בעיה שלי} זה מפחיד לחיות בכזו חרדה ולהשאיר ל"טבע" לעשות שלו.... שלא לדבר על הרצון שלנו, להשאר גם קצת קשובים ונאמנים למחוייבות שלנו לנווט מתוך הבנה שמחר לא נגיד לעצמנו, "שיט" החמצתי בשם הוויתור.... מקצוע מתסכל לא פעם זה להיות הורה!

 

[M i c h a l y U S A]

מבינה לליבך.

התמודדתי עם אותה בעייה לפני שנתיים. שיובלי היה כאן איתי..אותה הרגשה..אותה בדידות משפחתית.. והילד בעצמו הבין לבד..ואמר לי..שכאן הוא נובל ושם ..בארץ..הוא פורח..ואני שהבנתי את הדילמה שלו..שחררתי. כל מה שאני יכולה לומר לך.. זה ..שלא תשפטי..תהיי שם..תאזיני ותקשיבי..וחיבוק..ומקום לפול אליו.. הוא יתאזן. ואם היה אפשרות לבדוק..את נושא פר"ח בסביבה שלך.

 

[לימונ דה]

ערסי, אפשר להמליץ לך על סרט?

אלפא דוג מבוסס על סיפור אמיתי שלדעתי הוא מזעזע. ויש הרבה ללמוד ממנו על הורות, על גבולות, ועל מה חלילה עלול לקרות משרשרת של טעויות שבה כל אחד טיפ טיפה בחר לא לעשות, כשהיתה בפניו האפשרות גם לעשות. אתה יודע בוודאי שאינסטינקטים של השרדות לא ממש שורדים בתנאים של השפעת חומרים מסוימים. רק דוגמא. אהבה ללא התניה זה מצוין, אבל יש נפילות שמהן אין תקומה. ולכן להורה יש תפקיד חשוב מאד, לעשות את כל מה שבאפשרותו על מנת שאותו בלתי מוגדר לא ייחצה. האיזון העדין הזה של מתי להרפות ומתי לעשות הוא כל כך קשה למציאה, שכל סיסמה של שחור לבן היא מסוכנת ומזיקה. כי הכל נמצא בדיוק בגווני הביניים ובדקויות ובפרטים הקטנים. ומסוכן מסוכן למסך אותם על ידי סיסמאות ודרכי פעולה מהסוג הגורף. דעתי, כמובן.

 

[ערסlight]

מסכים

שאין פתרון אחד גורף. יש מצבים למשל שהילד עושה פרובוקציה דווקא בכדי לזכות בתגובה וככל שתהיה עוצמתית יותר, יתפרש הדבר כאיכפתיות. מעולם לא טענתי שיש בעצות שלי משהו שכדאי לקבל כפשוטו. לא רק שחור לבן לכל סיפור יש הדגשים, נסיבות, ומאפיינים משל עצמו הדורשים שיקול דעת ענייני לפי התנאים בשטח. אני לוקח בחשבון שיש עוד תגובות שאולי מאזנות אותי. ו... אני אנסה לזכור את שם הסרט.

 

[לימונ דה]

../images/Emo91.gif אם בסרטים עסקינן...

אז הנה עוד אחד - סיפור חייו של כריס גארדנר. מעורר השראה. אזהרה - לא מתאים לאנשים שמעוניינים להמשיך לקטר על נסיבות חייהם, על אפלייה, על הממשלה ועוד

We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness.​