בא לי למות

המשך

ולפעמים אני מרגישה שאני רוצה שזה יקרה כדי שזה יפסיק, אבל אני לא רוצה, ואני לא מתפקדת, וכל הזמן אני מרגישה שכאילו בקרוב, ואיתם זה התחיל ממש לפני, ואני משתגעת.
 
בא לי למות

שלום, היום הבעיה שלי היא כזאת: בזמן האחרון אני כל זמן חושבת ומדמיינת ובלי שאני רוצה את המוות של אבי, שיזכה לשנים רבות, וזה כל הזמן משתלט עלי, זה קרה לי לפני שסבא שלי וסבתא שלי נפטרו, והייתי לפעמים חושבת על זה, אבל ככה זה היה רק קצת לפני שהם נפטרו, ועכשיו זה כמו לפני שסבא שלי נפטר ושאני מריגשה שאני לא יכולה לתכנן דברים לזמן הקרוב כי זה יכול לקרות אם כבר מילא לזמן הרחוק יותר, אני כל הזמן מרגשיה שזה יהיה ויקרה בקרוב, ואני לא מצליחה לתפקד, אני כל הזמן חושבת ומדמיינת וכאילו רואה הכל אחרי שזה קורה וממש והכל.... ולפעמים עכשיו, אני לא יודעת מי, אם אמי או אבי,
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
וואלה יקרה...

יקרה.. את נשמעת כל כך מבולבלת.. כל כך לא מבינה.. המחשבות האלה מטרידות, מאיימות.. מפריעות לך לתפקד.. את מפחדת וחוששת ממה שעלול לקרות... רצינו להגיד לך.. שאנחנו כאן ואנחנו מקשיבים.. מאד רוצים לשוחח איתך..בשיחה אישית בצ´ט דרך האתר שלנו... אנא, הכירי את האתר ואותנו.. ונוכל לשוחח הערב או בכל ערב אחר.. אנחנו מאד רוצים להיות איתך בכאבך.. בבלבול.. לנסות יחד להבין ממה נובעות התחושות.. ממה נובעים הפחדים.. ואיך אפשר להתמודד איתם... אנחנו כאן, מקשיבים..
 

ש-ב-י

New member
היי וואללה...

וואיי את לא יודעת איך אני מבין אותך יא אללה... תדעי לך שאנחנו באותה הסירה... וואיי אני בהלם!!! כשקראתי את זה, אשכרה הרגשתי שאינ קורא את מה שכתבתי.. הרגשתי שאני כתבתי את זה, ועכשיו אני סתם קורה את זה מרוב שאני יכול להבין אותך... גם לי זה קורה ככה עם אבא שלי... אבא שלי סובל מסכרת ולחץ דם, ולפני שנתיים ביום כיפור באיזה יום שישי אחד בלילה, הוא התעורר בשעה 03:00, העיר את אמא שלי, כולו היה מזיע, רועד, חיוור כמו שלג, סחרחורות, והוא ביקש מאמא שלי שתתקשר לאחי ולחברה שלו שיצאו באותו הרגע, ושתתקשר לאחים שלו ולמשפחה שלו ושתגיד להם שהוא עומד למות ושיבואו להיפרד ממנו, והוא אשכרה אמר לה: "אני מרגיש שאני עומד למות, תקראי לכולם שיבואו להיפרד ממני", ואני הייתי ער באותו הרגע, ונלחצתי, והלב שלי דפק מהר, הרגליים רעדו, ואז הזמנו לו אמבולנס, ובסוף אמרו לנו שהסוכר שלו עלה, ואישפזו אותו יומיים בבי"ח, ובאותו לילה שלקחו אותו לבי"ח, היתה לי הרגשה שזהו - שיותר אני כבר לא יראה אותו, והייתי מת מעייפות, אבל עד שלא שמעתי טלפון מאמא שלי לא הלכתי לישון, וחיכיתי כבר לטלפון הגורלי שבו אמא שלי תגיד לי שהוא נפטר, ולמזלי היא התקשרה בבוקר ואמרה שאישפזו אותו, ושמייצבים לו את הסוכר, ומאז בכל-פעם שהוא מתלונן על כאבים, אני ישר מתחיל לחשוש ושוב הלב שלי דופק, ושוב הרגליים שלי רועדות, כי תמיד יש לי את הפחד הזה שמהכאבים האלו הוא יתאשפז בבי"ח ואז זהו... וימות (חס וחלילה)!!! אז תדעי שאני יכול להבין אותך... עדיין כשאני אפילו בבסיס יש לי הרגשות כאלו שאולי קרה משהו, ובדיוק מצלצל הפלאפון, ואחותי/אמא שלי סתם מתקשרות לשאול מה העניינים איתי? ותמיד אני חושב שהטלפון הזה הוא טלפון גורלי, ואני גם בונה לעצמי כל מיני סיצואציות כמו: נניח שאני בבסיס, ופתאום המפקד שלי קורה לי שנייה, אני לא יודע למה הוא קורה לי? מה הוא רוצה ממני? והוא נראה כזה רציני, ואז הוא מכניס אותי לחדר כזה עם המשק"ית ת"ש ועם הקצין שלי, והם מגישים לי כוס מים, ואומרים לי: "אבא שלך נפטר", תמיד אני מדמיין את זה, ולמען האמת גם אותי זה מדכא, וגם אני מודאג כל הזמן ולא כ"כ יכול לתפקד כרגיל עד שאני מתקשר ושומע שהכל בסדר, ולמשל ביום ראשון שעבר הוא עשה מיפוי לב, וגם התחלתי לדאוג, אבל התקשרתי לבית ושאלתי סתם מה איתו? ואיך היה לו שם וכו´... אז יותר נרגעתי... זהו!!! תנסי לחשוב על דברים קצת יותר טובים, ואם אי-פעם את חושבת על זה, ואת לא בבית, תתקשרי הביתה סתם כאילו לשאול מה העניינים ואז תראי איזו הקלה תרגישי... (מניסיון)!!! שמח שעזרתי... שלך, שבי.
 
למעלה