Petite Chou
New member
בא לי להתכרבל בעצב
אופטימיות ופסימיות לסירוגין, נון-סטופ.
מחר בדיקת בטא אחרי החזרה שניה של בלסטוציסט יפה.
מאז לא ברור לי אם יש לי כאבי מחזור או לא - כי רוב הזמן כואבת לי הבטן מאוכל חריף שהכנתי והורג אותי כבר כמה ימים.
אין דימום, לוקחת תמיכה של 2 אנדומטרין. בפעם הקודמת שבה היה שלילי לקחתי תמיכה הרבה יותר מסיבית ולמרות זאת היה דימום בשלב הזה. אז מנסה לחשוב שזה סימן טוב.
לא רוצה לוותר על האופטימיות ועל הפנטזיה על העתיד - ילד/ה, מה נעשה איתו, איך נשחק איתו, מה נלמד אותו.
ומצד שני - מרגישה שאני אהיה גמורה אם התשובה הקרובה תהיה שלילת.
אני רק בתחילת הדרך, בדיוק עכשיו עברה שנה אחת של טיפולים (ממש מעט ביחס לרוב הסיפורים), רק שאיבה שניה... אבל כבר נמאס. איך משהו כ"כ בסיסי יכול להיות כ"כ קשה. וגם מידה של קושי לפעמים שאצלי הכל תקין ככל שידוע לנו, אבל אם אני רוצה ילד ביולוגי עם בעלי אני חייבת לעשות את כל זה, לעבור את כל הקשיים והאכזבות האלה. כמובן שגם הוא עובר את זה, אבל אני חיה בתוך עצמי.
מקווה שיהיה מחר חיובי. תרתי משמע.
אופטימיות ופסימיות לסירוגין, נון-סטופ.
מחר בדיקת בטא אחרי החזרה שניה של בלסטוציסט יפה.
מאז לא ברור לי אם יש לי כאבי מחזור או לא - כי רוב הזמן כואבת לי הבטן מאוכל חריף שהכנתי והורג אותי כבר כמה ימים.
אין דימום, לוקחת תמיכה של 2 אנדומטרין. בפעם הקודמת שבה היה שלילי לקחתי תמיכה הרבה יותר מסיבית ולמרות זאת היה דימום בשלב הזה. אז מנסה לחשוב שזה סימן טוב.
לא רוצה לוותר על האופטימיות ועל הפנטזיה על העתיד - ילד/ה, מה נעשה איתו, איך נשחק איתו, מה נלמד אותו.
ומצד שני - מרגישה שאני אהיה גמורה אם התשובה הקרובה תהיה שלילת.
אני רק בתחילת הדרך, בדיוק עכשיו עברה שנה אחת של טיפולים (ממש מעט ביחס לרוב הסיפורים), רק שאיבה שניה... אבל כבר נמאס. איך משהו כ"כ בסיסי יכול להיות כ"כ קשה. וגם מידה של קושי לפעמים שאצלי הכל תקין ככל שידוע לנו, אבל אם אני רוצה ילד ביולוגי עם בעלי אני חייבת לעשות את כל זה, לעבור את כל הקשיים והאכזבות האלה. כמובן שגם הוא עובר את זה, אבל אני חיה בתוך עצמי.
מקווה שיהיה מחר חיובי. תרתי משמע.