באתי לפה כדי לשתף בעיקר ולתת עצה!!!
אנ יבנאדם שבדר"F נגיד הדברים האלה באינטרט אבל אמרתי לעצמי למה לא לנסות?! אז ככה אני חייל, בן 19, בערך כחמשה חודישם לפני הגיוס שלי היתה לי "חבורה" היינו 4 בנים(בעיקר). עכשיו לחלקנו היו חברו תככה שמדי פעם היינ ועושים "ערב בנים" ומדי פעם היינו נפגשים עם הבנות (בסופי שבוע ובחופשים) פרט לזה החברו תהיהת,לדעתי, מיוחדת, לא היו פאקים הכל הלך בסדר, מדי פעם היו טאקלים אבל אין מה לעשות זה בלתי נמנע, היינו מאד מחוברים רגשית גם ככה שאין תמדי שהייתי מבואס לא משנה בגלל מה תמדי הם היו שם והרגיעו אותי. עכשיו לא יודע מה קרה נחת עלינו משום מקום גל( צונאמי) והרס לנו הכל. הסתבר שביני לבין אחד החברים היה מתח בגלל שהוא חשב שנאי רציתי את החברה שלו, כי בעבר היינו ידידים ממש טובים. אם האחר הוא התנתק מהחבורה בגלל שהוא יצא מהארון וזה יצר מתח בינו לבין שאר החבורה. והשלישי פשוט נפל לתסבוכת ענקית של שקרים(שאולי לא היו באשמתו כולם) וגם נפרד מהחברה והיה לשבר כלי, דבר שהקשה מאד על כולנו.(אותו ד.א הכי אהבתי מכולם). ופשוט מכל מקום באו עוד דברים שפיצצו אותנו לחתיכות רבות וקטנות, וזהו קרסנו. אני ניתקתי את הקשר עם שלושתם כי כל פעם היה משהו חדש, האחד שנא אותי בגלל שהייתי ידיד טוב של חברה שלו בעבר. השני יצא מהארון ודיי ניתק איתי את הקשר אז יחס גרר יחס. השלישי, הוא היה הטעו תשלי, איתו ניתקתי את הקשר כי הוא לא הפסיק לשקר וזה פשו טמאס עליי, ואני אהיה כנה ויגיד שגם הגעתי לגבול של להתמודד עם הבעיות שלו עם החברה (לשעבר). וככה איבדתי את החבורה שלי ונשארתי עם החברה וזהו...בהתחלה הייתי "בלתי פגיע" ואמרתי לעצמי שזה לא מזיז לי בכלל, אני עוד מעט מתגייס אני אמצא עוד חברים, והייתי בראש פתוח, מדי...:/ אמרתצי לעצמי שעדיף לי להיות בלעדיהם כי ה רק גרמו לי לסבל, אבל לא ידעתי שמה שעשיתי זה היתה לירות לעצמי בראש בירייה שפשוט תגיע במועד רחוק יותר, חזק יותר, עמוק יותר... עברו 5 חדושים התגייסתי...אני בצבא כבר 7 חודשים... והאם יש לי חבורה חדשה? או חברים חדשים?! לא! אין לי כלום... רק חבר מהתיכון, שאנחנ וביחסים טובים ואותה חברה... המכה כירסמה אותי עמוק, עמוק מדי אפילו, והכתה בי כל פעם, רק ההבדל היה שכל פעם שהיא פגעה, זה היה חזק יותר, וחזק יותר עד כדי כך שלפעמים היה אפשר להרגיש את זה. אני מתגעגע אליהם!!! בטירוף!! קשה בלעדיהם!! אני מתוסכל בלעדיהם!! אם יכולתי הייתי מחזיר את הזמן אחרוה וסופג את כל ה"זבל" שהיה להם/בהם. עשיתי טעות, ושילמתי. שלא תחשבו שלא ניסיתי לחפר על האבל הזה, ניסיתי לחדש את הקשר עם אחד מהם, אבל לשווא, בהתחלה הוא הראה נכונות לזה אבל הסתבר בסוף שזה היה סתם מחשבה אופטימית ותמימה מצידי. החבורה ההיא נשארה פחות או יותר, רק שאני כבר לא כלול בה...הגיעו אנשים חדשים(זה טבע הדברים אני יודע). אבל עדיין, זה קשה, זה מייאש, זה טיפשי, זה איפוטטי, זה כואב אבל עדיין, מה שכן, זה נחוץ!!! למדתי את הלקח שלי!! וניסיתי לחפר עליו!! הפתרונות שלי כבר אזלו, וכנראה שלא יהיה לאף אחד פתרון, אבל עדיין לפחות השיתוף תורם להרגשה חיובית יותר. המשך שבוע נעים לכולכם!! ותשמרו את החברים שלכם צמוד כ"כ שזה יכאב! כי עדיף שיכאב שהם אצלכם מאשר שזה יכאב שהם לא איתכם. נ.ב סורי אם יש פה הגזמה בדרמיות. אבל תנסו להבין .
אנ יבנאדם שבדר"F נגיד הדברים האלה באינטרט אבל אמרתי לעצמי למה לא לנסות?! אז ככה אני חייל, בן 19, בערך כחמשה חודישם לפני הגיוס שלי היתה לי "חבורה" היינו 4 בנים(בעיקר). עכשיו לחלקנו היו חברו תככה שמדי פעם היינ ועושים "ערב בנים" ומדי פעם היינו נפגשים עם הבנות (בסופי שבוע ובחופשים) פרט לזה החברו תהיהת,לדעתי, מיוחדת, לא היו פאקים הכל הלך בסדר, מדי פעם היו טאקלים אבל אין מה לעשות זה בלתי נמנע, היינו מאד מחוברים רגשית גם ככה שאין תמדי שהייתי מבואס לא משנה בגלל מה תמדי הם היו שם והרגיעו אותי. עכשיו לא יודע מה קרה נחת עלינו משום מקום גל( צונאמי) והרס לנו הכל. הסתבר שביני לבין אחד החברים היה מתח בגלל שהוא חשב שנאי רציתי את החברה שלו, כי בעבר היינו ידידים ממש טובים. אם האחר הוא התנתק מהחבורה בגלל שהוא יצא מהארון וזה יצר מתח בינו לבין שאר החבורה. והשלישי פשוט נפל לתסבוכת ענקית של שקרים(שאולי לא היו באשמתו כולם) וגם נפרד מהחברה והיה לשבר כלי, דבר שהקשה מאד על כולנו.(אותו ד.א הכי אהבתי מכולם). ופשוט מכל מקום באו עוד דברים שפיצצו אותנו לחתיכות רבות וקטנות, וזהו קרסנו. אני ניתקתי את הקשר עם שלושתם כי כל פעם היה משהו חדש, האחד שנא אותי בגלל שהייתי ידיד טוב של חברה שלו בעבר. השני יצא מהארון ודיי ניתק איתי את הקשר אז יחס גרר יחס. השלישי, הוא היה הטעו תשלי, איתו ניתקתי את הקשר כי הוא לא הפסיק לשקר וזה פשו טמאס עליי, ואני אהיה כנה ויגיד שגם הגעתי לגבול של להתמודד עם הבעיות שלו עם החברה (לשעבר). וככה איבדתי את החבורה שלי ונשארתי עם החברה וזהו...בהתחלה הייתי "בלתי פגיע" ואמרתי לעצמי שזה לא מזיז לי בכלל, אני עוד מעט מתגייס אני אמצא עוד חברים, והייתי בראש פתוח, מדי...:/ אמרתצי לעצמי שעדיף לי להיות בלעדיהם כי ה רק גרמו לי לסבל, אבל לא ידעתי שמה שעשיתי זה היתה לירות לעצמי בראש בירייה שפשוט תגיע במועד רחוק יותר, חזק יותר, עמוק יותר... עברו 5 חדושים התגייסתי...אני בצבא כבר 7 חודשים... והאם יש לי חבורה חדשה? או חברים חדשים?! לא! אין לי כלום... רק חבר מהתיכון, שאנחנ וביחסים טובים ואותה חברה... המכה כירסמה אותי עמוק, עמוק מדי אפילו, והכתה בי כל פעם, רק ההבדל היה שכל פעם שהיא פגעה, זה היה חזק יותר, וחזק יותר עד כדי כך שלפעמים היה אפשר להרגיש את זה. אני מתגעגע אליהם!!! בטירוף!! קשה בלעדיהם!! אני מתוסכל בלעדיהם!! אם יכולתי הייתי מחזיר את הזמן אחרוה וסופג את כל ה"זבל" שהיה להם/בהם. עשיתי טעות, ושילמתי. שלא תחשבו שלא ניסיתי לחפר על האבל הזה, ניסיתי לחדש את הקשר עם אחד מהם, אבל לשווא, בהתחלה הוא הראה נכונות לזה אבל הסתבר בסוף שזה היה סתם מחשבה אופטימית ותמימה מצידי. החבורה ההיא נשארה פחות או יותר, רק שאני כבר לא כלול בה...הגיעו אנשים חדשים(זה טבע הדברים אני יודע). אבל עדיין, זה קשה, זה מייאש, זה טיפשי, זה איפוטטי, זה כואב אבל עדיין, מה שכן, זה נחוץ!!! למדתי את הלקח שלי!! וניסיתי לחפר עליו!! הפתרונות שלי כבר אזלו, וכנראה שלא יהיה לאף אחד פתרון, אבל עדיין לפחות השיתוף תורם להרגשה חיובית יותר. המשך שבוע נעים לכולכם!! ותשמרו את החברים שלכם צמוד כ"כ שזה יכאב! כי עדיף שיכאב שהם אצלכם מאשר שזה יכאב שהם לא איתכם. נ.ב סורי אם יש פה הגזמה בדרמיות. אבל תנסו להבין .