באסה

באסה../images/Emo4.gif

עשיתי אתמול טיפול שיאצו לחברה. (כמובן בתשלום, אם כי בהנחה). היא הגיעה אליי עם צוואר תפוס. עשיתי לה טיפול. לא הבטחתי כלום. כשהיא יצאה ממני היא הרגישה קצת יותר טוב- חופש התנועה של הצוואר גדל. בערב הייתי טרודה במיליון עניינים אחרים ולא התקשרתי לברר מה שלומה. בבוקר, דברתי עם בעלה (חבר טוב בפני עצמו) והוא אמר לי בזו הלשון: "בא'נה, הרגת אותה. היא בקושי זזה. אבל היא הלכה לעבודה כי אין לה ברירה". אוף. אוף. אופף. אוף. עכשיו רק על זה אחשוב?
 
אצלינו יש כלל "ברזל"

- "לא לטפל בחברים, לא להתחבר עם מטופלים". לפעמים זה קצת "מבאס", אבל לאורך השנים, הכלל הזה מוכיח את עצמו שוב ושוב ככלל של זהב.
 
מי זה אצלנו? כנראה הכלל הזה נכון

אבל את מאמינה שאם הייתי מטפלת במישהו אחר אז זה היה עובר לו?
 
"אצלינו"

זה ברפואה הטיבטית. פרק שלם בלימודים (פרק גדול), מוקדש ל"סגולות הרופא/ה", וכולל גם יחסים בין מטפל/ת למטופל/ת. המשפט הזה לקוח משם. אני קודם כל מאמינה שאם זה היה קורה לך עם מישהו אחר/ת - שיחת הטלפון הזו היתה פועלת עלייך אחרת, האי נוחות שלך היתה נובעת ממקום אחר , וכך היית שומרת יותר על עצמך. חוצמזה שבטיפול בחברים יש אלמנט של "לחץ" נוסף, שמקשה על ההצלחה בטיפול. אני ארחיב על זה קצת תיכף... אחרי שאסיים פה את חובות-הבוקר שלי (העציצים...).
 

טאוֹ

New member
דברים נוספים שאולי אפשר לחשוב עליהם

האם עשית כמיטב יכולתך? איפה היה הלב שלך בזמן הטיפול, איך היתה הכוונה? אני חושב שהתשובות לשאלות האלה חשובות בעיקר עבורך, כחומר למחשבה ולשיפור - זה יכול להיות משוב מצוין. יכול להיות שתסקרי במבט לאחור מה עשית בזמן הטיפול, ותגיעי למסקנה שעשית כמיטב יכולתך - אז זה לא צריך לבאס אותך כל כך. יכול להיות שהיית טרודה במיליון עניינים אחרים גם בזמן הטיפול, אז הטיפול היה בהתאם (אני בפירוש לא אומר שזה מה שקרה - זו רק אפשרות אחת מני רבות, ורק את יכולה לדעת). חוץ מזה, תמיד יש אפשרות שמדובר במנקן. האם סיפרת לה שזה עשוי לקרות? שוב, שאלות שלא חייבים לענות להן כאן, אבל כדאי להרהר בהן עם עצמך.
 
אתמול = לפני פחות מ-24 שעות. חכי.

הרבה פעמים הגוף נתפס יותר לפני שהוא משתחרר. ועוד דבר - את לא יכולה לדעת מה היא עשתה אחרי הטיפול שלך. הרימה משקל? היתה ברוח/קור? התעצבנה בגלל משהו? נבהלה? סבלנות, לפחות עד הערב.
 

I Was Hoping

New member
קבלי עידוד -

לי תמיד אמרו שהשיפור הממשי בטיפולי שיאצו מורגש רק לאחר שלושה ימים, אז סבלנות, היא עוד תתקשר להגיד לך תודה
 

אדומה2

New member
מסכימה עם דוד

יכולות להיות הרבה מאוד ריאקציות של הגוף וזה משתנה מאחד לשני. אני מאוד מבינה את הצורך שלך בבדיקה עצמית ואני בעד כי זה תמיד נכון (גם בהצלחות), אבל לפני הכל כדאי לראות מה באמת יהיה הערב ואז לעשות בדק בית וניתוח מקרה, שיכול להיות מעניין לעשות אותו פה- אם תרצי כמובן.
 
אי אפשר כל הזמן להצליח

ראשית יכול להיות שהשיפור עוד יבוא, וגם אם לא-קורה. כשתצליחי בכל הטיפולים שלך .... בעצם אני לא חושב שזה יכולל לקרות
 

mic26

New member
מוסיפה משלי...

ביום ראשון טיםלתי במטופל מבוגר, חולה בפרקינסון. יש לו בעיה עצבית שגורמת לכאבים קשים בכפות הרגליים. עד הטיפול הרביעי הוא לא הסכים שאלחץ על כפות רגליו, ומשהסכים, התחלתי בהדרגה לטפל באזור. בהתחלה לחיצות ספורות ושטחיות, כדי קודם כל לא לגרום לנזקים. בטיפול השלישי הוא כבר בטח בי יותר כי ראינו שהלחיצות לא מחמירות את הכאבים, ואז הרשתי לעצמי ללחוץ יותר. התוצאה: מיום ראשון הוא במיטה
. אישתו השאירה לי הודעה בטון מאשים, שהוא רוצה לקחת הפסקה מהטיפולים. הרגשתי כל כך נורא. התגובה הראשונית היתה להגיע למסקנה שאני פשוט מטפלת לא טובה. בדקתי את עצמי מכל הכיוונים, מחפשת איפה טעיתי. עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי. ביליתי את הערב בלעודד את עצמי, (חשבתי על הצלחות שהיו לי בטיפולים) והזכרתי לעצמי שלכל אחד יש גם את הייעוד והגורל שלו. הוא אדם חולה שסובל מבעיה קשה. טבעי שיקרו דברים כאלה אחרי טיפול. זה לא מצב רצוי, אבל בהחלט יכול לקרות. אנחנו צריכים לומר את זה למטופלים שלנו, שזה אמנם לא נפוץ, אבל בהחלט קורה. היום התקשרתי אליו, הוא מרגיש קצת יותר טוב... הסברתי לו שאלה דברים שיכולים לקרות בטיפול, והמלצתי לו להמשיך את הטיפול, ואם בכל זאת הוא לא ירצה להמשיך אותו אצלי, שיעשה זאת עם מטפל אחר. זה עדיין מבעס אותי, בעיקר חוסר האמון הזה שגורם לו לרצות "הפסקה". ובקשר אלייך, שרון - לפני כמה שנים נתפס לי הצוואר מאוד. ידיד טוב הגיע ועשה ככל יכולתו על מנת לעזור לי. התוצאה היתה זוועתית - לא יכולתי לזוז אחר כך, לא לישון, וסבלתי מאוד. ידיד אחר שביקר אותי טיפל בי בדיקור, נקודות דיסטליות בלבד. יום אחרי זה הכל עבר. קורה... אני בטוחה שחברתך יודעת שאת מטפלת טובה ושעשית את הטיפול מכל הלב.
מיכל
 
../images/Emo26.gif תודה לכולכם, התיחסות ועדכון

טוב, ראשית אכן הרגעתם אותי. מיכל, לקחתי מאד ללב את הסיפור שלך. לגבי היחס בין חברות לטיפולים אצלי הוא אכן הדוק. אני נותנת את נשמתי לכל מטופל ולכן אוהבת את כולם בליבי. אני בספק אם הייתי פחות אכפתית אם היה מדובר במטופל/ת אחר/ת שלי, שהרי היו דברים מעולם. דבר נוסף לגבי זמן השפעה- אני מאד מאמינה שההשפעה של השיאצו אמורה להופיע תוך 24 שעות. הרפלקס' שלי, רותי, מבקשת להוסיף בשמה כי לדעתה כאב אקוטי שלא נרגע יממה לאחר הטיפול- מעיד כי המקור הוא נפשי, וכי המטופל לא עשה עבודה בנוסף על העבודה של המטפל. צריך לבוא שחרור נפשי של המטופל כדי שהטיפול יעבוד. היא הזכירה לי שוב כי כוחנו כמטפלים מוגבל. למעשה איננו מטפלים, אלא עוזרים לאדם מולנו לטפל בעצמו. בכל אופן המטופלת/ חברה שלי דיווחה לי עכשיו כי היא מרגישה יותר טוב. החלטנו לנו שמחר בבוקר לא יכאב לה כלום...
השיעור שלי, הוא להאמין קצת יותר בשיאצו. שיעור אותו אני לומדת מדיי חודש, ולהזכיר לעצמי מה שאתם, חברים, הזכרתם לי: אני עושה כמיטב יכולתי. לעיתים קרובות זה עוזר פלאים. לעיתים- לא. מבחינתי, הפורום היום היה פורום תמיכה חשוב מאד. תודה.
 

moonlight

New member
יפה

אמרה הרפלקסולוגית שלך. אני מסכימה עם הדברים. השאלה איך מעבירים את המסר הזה למטופלים שבאים אלינו כדי שנעזור להם.איך אפשר להגיד להם: "תעזרו לנו לעזור לכם", או "אתם בעצם מטפלים בעצמכם בעזרתנו".
 

פרם שי

New member
בדיוק ככה

לא צריך להסתבך. המשפטים שציינת הם משפטים מצוינים, וההסבר של הענין חשוב גם הוא.
 
למעלה