באמת שעוד לא דיברנו כאן מספיק על

באמת שעוד לא דיברנו כאן מספיק על

בניית ביטחון עצמי מכלום ובשלמת הפער החברתי ושאר הפערים שנוצרו בגלל משך היותנו חולים. מישהו מוכן לדבר על זה ולעזור(לפחות לי).
כשאני יוצאת מזה, לאן אני יוצאת? איך?
 

3ויוי

New member
בעיה הכי חשובה ../images/Emo39.gif

היי משימה ,, האם היה לך בעבר איזשהו ביטחון והוא נישבר \היתרסק \אבדאו שעוד לא היספקת בחייך הקצרים לבנות\ לצבור \ ביטחון . איך משפיע עליך הפער החברתי האם יש לך חברים \עבודה \לימודים אני גם מנסה כמוך להיתחקות אחר בעיות אלה(שקשורות לבני \וחלקן לאישיותי גם) ומתחבטת בהם השכם וערב. אם ביודעינו את הסיבה לכך(אם בכלל )זה תחילתו של קרחון?. האם ביטחון ניצבר רק בחברת אנשים\בני אדם\או היתנסות אישית ספציפית ?. כשאתה ילד האם ביטחונך ניצבר מהמודל של הורים \אבא \אמא\תמיכה ,עידוד קדימה או מעצם קושי "ניסבל" שאפשר לעבור אותו והתמורה היא קשיחות ביטחון.(כמו צבא ) אשמח ביחד איתך להבין יותר ולהיעזר. מקווה שהמשימה תהיה אפשרית בסופו של דבר.
 
לגבי השאלות הכלליות ששאלת

אני בהחלט חושבת שאם מגלים את סיבת הבעיה, זו חצי הדרך לפתרונה. לגבי הקשיחות ששאלת עליו. לפי דעתי , זה תלוי באישיות ובמה בדיוק מתכוונים לאותו אדם ספציפי שהוא התקשח. יש אנשים שאם עוברת עליהם תקופת "קשיחות" כזו, הם מתחזקים. ויש אנשים שבמצב כזה, רק נשברים עוד יותר. (יש אנשים שכנראה לא מבינים את זה, והרבה קשרים באינטרנט פרקתי בגלל זה, בגלל שהם כל כך פגעו בי, ולא הבינו את הרגישות שלי.אין לך מושג כמה נפגעתי) לאנשים לפחות מהקטגוריה האחרונה , הם אלה שזקוקים לעידוד ול"גב", ואפשר לבנות אותם לאט לאט, כשמצביעים על הצלחותיהם,כשמפרטים להם ומראים להם את התכונות הטובות שיש בהם. כך אני מאמינה. אבל אני יודעת שיש גם תגובות אחרות, שיש אנשים שכשאומרים להם דברים טובים על עצמם הם מתעצבנים. צריך להכיר את האדם שלו רוצים לעזור. לפי מה שנכתב בעבר בפורום, אני כבר יודעת שאין דרך אחת שמתאימה לכולם. (למרות שאני מאמינה בדרך שלי לעילא ולעילא)
 

MayAnigmaPerson

New member
שאלות חכמות בטירוף...+שאלה לד"ר א.

וכמעט בכולם אני מתחבטת כבר שנים...טוב לדעת שאני לא היחידה... (אבל לא טוב שלאחרים יש גם את הבעיות הללו מצד שני). אם מישהו יוכל להגיד לי,רצוי מישהו מקצועי כמו ד"ר אורינג או מישהו בעל ניסיון,איך חולה OCD שעם השנים חל פער חברתי אצלו בגלל מחלתו,יכול לצאת ממעגל הקסמים הזה??? כשאני אומרת מעגל קסמים,אני מתכוונת לכך שככל שגדלים ומתבגרים,הפער החברתי גדל,כי לא לומדים את המיומנוית הבסיסיות בין אנשים בחברה שנלוות ומתווספות עם הגיל,ובעצם מיום ליום ניהיה קשה יותר ויותר להדביק את הקצב. זה בערך כמו להפסיד חומר לימודים ראשוני כמו לוח הכפל ושברים,קריאה וכתיבה,ואחרי זה בעצם מאוד קשה ללמוד את החומר היותר מורכב,בגלל שאין את הבסיס. איך יוצאים מזה? אבא שלי תמיד אומר לי שהאפשרות היחידה ליציאה ממצב כזה היא כמו שויוי אמרה בשירשור זה,"לקפוץ למים הקרים",כלומר להתנסות כמה שיותר בקשרים חברתיים מכל הסוגים,להשתדל להתערות תמיד בסביבה ובין אנשים ובעצם כך נרכשות רוב המימנויות. זה דבר שנראה לי אישית מאוד הגיוני,כי הרי בסופו של דבר קשרים בין אנשים זה כמו כל מיומנות אחרת,כמו כושר גופני,או למידת נושא מסוים,והתמדה ותירגול הם גורמים מכריעים במיומנויות מהסוג הזה לפחות. זה בעצם האופציה היחידה שאני מאמינה בה איכשהו וחושבת שהיא הגיונית ,חכמה ומועילה,אבל הייתי מאוד רוצה לדעת אם קיימות אופציות אחרות,מועילות והגיוניות באותה המידה,או יותר,ואם בכלל באמת האופציה הזאת כזאת יעילה כמו שאני חושבת שהיא? דבר שני ש"ויוי" העלתה כאן וגם הוא מאוד חשוב, הוא האם אפשר להגביר ביטחון עצמי בילדות מגורמים כמו הורים ומשפחה- לדעתי ההורים והמשפחה בכלל יכולים להיות כאן גורם להעלאת הביטחון,אבל לא גורם מרכזי או מכריע ביותר,יותר באופ עקיפי. מכיוון שאני מאמינה ויותר גם יודעת,שביטחון עצמי בא מהמון גורמים שמתרכבים ביחד,ביניהם גם תמיכה מגיל צעיר ועידוד מאנשים קרובים ומשמעותיים בחיים,כמו ההורים או/ו המשפחה. אבל זה לא הדבר היחיד שיכול לגרום להעלאת הביטחון לדעתי. יכול להיות גם ילד שלא קיבל תמיכה מהוריו כלל או תמיכה מעטה,אבל היה תמיד בין חברים,בין אנשים,והיה מטבעו ילד פתוח וחברתי,שגם למד מכך,לעמוד על שלו,לקבל הערכה אוביקטיבית לא כמו מהמשפחה,להרגיש רצוי ואהוב גם בצורה אוביקטיבית שמעידה שזה בגללו ובגלל אישיותו ולא בגלל מזל או כל דבר אחר שאנשים חסרי ביטחון מאמינים בו,ומעצם כך הוא יגדל להיות אדם עם ביטחון עצמי גבוהה מאוד. בקשר לחלק השני של השאלה,האם ביטחון יכול להתגבר מאירוע קשה "ונסבל" שעוברים,ואז בעצם מקבלים ממנו איזושהי "קשיחות",גם זה יכול להיות בהחלט לפי דעתי,למרות שאני כמעט ולא מאמינה בזה בעיקר מניסיון אישי. הOCD שהוא בעצם אצלי הבעיה ה-"נסבלת" שעברתי,לא הביאה לי שום קשיחות,אלא אם כבר רגישות ושבירות יתר,בגלל ההתמודדות הקשה והמופנמות,הריחוק וחוסר הביטחון העצמי שהיא מטבעה גורמת. אולי כשמדובר בחוויות קשות אחרות,שאינן מטבען מחלישות את הביטחון,התוצאה היא אחרת לגמרי. הרי ידוע שאדם שניצל מסכנה גדולה,או עבר מאורע קשה מאוד,דבר זה יכול ברוב המקרים להקנות לו קשיחות ובאיזשהו מקום מין "חיסון",לדברים הקשים שיכולים לבוא אחרי זה,גם אם הם קשים מאוד. מקווה שעזרתי ואני גם מאוד מקווה שד"ר אורינג יענה לי על השאלה בתחילת ההודעה הזאת.
 
אני לא הד"ר , אבל ממה שאני יודעת

על עצמי, בגלל הפוביה החברתית מעולם לא הייתי ממש בין אנשים ,להוציא כמה תקופות פה ושם. כשאני חושבת על יציאה שלי לחיים מן הסתם זה יעשה בצעד מדורג ולאט לאט לפי הקצב שלי. לכל אדם יש את קצב החיים שלו, ואין מקום לעשות השוואות,למרות שזה מאוד אנושי, וגם אותי הנושא מדאיג ואפילו מפחיד. אבל כמו שאמרתי , כנראה שלי יש פשוט קצב אחר לחיים, וכל קפיצה ענקית , מתחילה בצעד קטן. עצם המצאותי בין אנשים מעולם לא הועילה לי לפתח "מיומנות חברתית". ההפך, היא רק הראתה לי את הדרך להסתגר יותר. כך שאני לא ממש מבינה את הדרך הזאת. אבל לי יש חרדה חברתית וכנראה שאני צריכה דרך אחרת. אני בהחלט יודעת על מצבים של אנשים שלא קיבלו עידוד ותמיכה ובכל זאת יש להם הרבה חברים ובטחון עצמי גבוה. כאן גם נכנס האלמנט האישיותי וההסטוריה האישית של כל אחד. על כל פנים, לעניות דעתי, בטחון עצמי מתחיל בבית, ואפילו אלה שלא קיבלו אותו בבית הוריהם,ושהסתדרו בחיים בכל זאת והקימו את עצמם לבד,מרגישים שנים אחר כך החמצה על השנים הראשונות של חייהם.
 

3ויוי

New member
אנשים -זאת הבעיה

הבנתי דבר אחד מכל מה שנאמר כאן כולל דברי כמובןוגם במסר ששלחתי למשימה, שכל אדם ,תינוק , מרגיש את ביטחונו בחיים מרגע עמידתו על רגליו הודות לטיפול הראשוני של הוריו .הוא ממשיך איתו הלאה כפי שהוא מיתפתח בהמשך חייו ביחד עם סביבתו , ולא משנה כרגע אם קיבל תמיכה מתאימה או לו. יש נו רגע בחיים שהוא חש את מעמסת החיים או את אי היכולת שלו וכליו הדלים לעומת החיים מסביביו ,ואז הוא מתחיל להישבר ואם אין מישהו שישים לב אליו ויתן ידולתמיכה , יהיה משבר לאותו אדם . ,וישנו המיקרה שקורה לאדם משהו טראומטי ,כלומר חיצוני שלא בשליטתו , כמו היתעללות הורה מוטרף ,או תאונה, אונס וכ´ ואז יש משבר היסתגרות הפרעות בנפש ,בניית חומות מגן וכו´ הפיתרון במצבים אלה הוא עבודה אינטנסיבית עם אדם מיקצועי תוך כדי תמיכה אוהדת בגרעין האישיות הנקי שעדיין לא ניפגע ולרכוש תכניקה חדשה במיומניות היתנהגותות לאט לאט בקצב אישי. את זה עושה בני בן ה27 (שיש לו או. ס. ד.) ויש לו עוד המון עבודה. ומצד שני אני בעצמי לא היצלחתי לחזק את ביטחוני (אני אישה עם טאומת אונס ואלימות) על ידי עבודה אנטנסיבית לפרנסתי בחברת אנשים ,ההפך נילחצתי ניזוקתי קשות ,בכך שקיבלתי עוד שתי מחלות גופניות כרוניות מזה. כרגע אני מחלימה בבית וטוב לי להיסתגר ולא לראות אף אחד ,ולהבין מה קרה ליעל ידי הפסיכולוגית שלי.. (אני נחשבת בעיני עצמי כשורדת וכחזקה בכל מצב ) בעתיד הקרוב ארצה לעבוד כמובן בעבודה קלה יותר . יתכן ורכשתי לי בכל זאת מיומניות ופתיחות עם האנשים שם , אך הקירבה לאנשים שמחים והחיים באושר את חייהם בעוד ששלי אבודים הכאיבה לי מאד והלחיצה וכרעתי תחץ הלחץ החברתי שלא בא לידי ביטוי בהיסתגלותי אלהם. המסקנה היא לא להיכנס בכל מחיר לכל חברה אנשים רק כדי לרכוש ביטחון ,צריך להכיר עצמך ולדעת על מסוגלות והיסתגלות שלך . להכיר את אופייך ובעיותך . יש עבודות מישרדיות עם אדם אחד או שניי יש טלפניות ,יש עבודה עם ילדים יש עבודות לימוד פרטי בבית כל זה מתאים יותר כרגע מעירוב גורם מליחץ שהוא האנשים. בני שואל אותי,איך אפשר להיות בלי אנשים מסביב ואני אומרת צריכים לעבוד עם עצמנו בכל כובד המישקל , על גורם הפחד מאנשים על גורם הרגישות והפגיעות מהם ועל הערך העצמי הירוד שלנו מול הפער בביטחון העצמי של הסביבה. אי אפשר איתם ואי אפשר בילעדיהם אני לא ממליצה על ההיסתגרות שאני עוברת עכשיו ומבינה שעוד כמה חברים טובים כמוני עוברים זאת כאן ,צריך למצא את המקום טוב באמצע בידיעה העדינות ובחוכמה לאט לאט. ניראה לי שוב שהכתיבה מוציאה ממני דברים חיובים בכל זאת. שלכם תמיד
 

Shmulikrazyy

New member
אני לא חושב שיש בעיה חברתית

החברה בא אנו חיים היא צבועה. היא תוקעת סכין בגב. כשהיא צריכה אותך היא תביא לך את גרגר החול הכי קטן שעל הירח. זוהי חברה שהאשכים שלה בכיסים שלה. אדם צריך חבר - שניים וזהו. להגיד שלום בבוקר לבוס, לעשות את העבודה וללכת הביתה שמח וטוב לב. אני לא מזלזל חלילה במה שאתם חושבים, יכול מאוד להיות שאתם צודקים ואני טועה. אבל אני פשוט חושב שאתם לוקחים דבר פשוט ועושים אותו מסובך. אני לא חושב שצריך בסיס כלשהו כדי להיות בחברה הזאת, לחברה אין בסיס ממילא. אדם, כל אדם בכל גיל ומקום צריך חבר או שני חברים וכל השאר הם פחות או יותר תפאורה. לדעתי אדם שסבל מ - OCD ויצא מזה צריך להתמקד רק במשימה שעומדת לפניו. לימודים - ללמוד. צבא - לשרת. לעשות כסף - לעשות. ולהצטיין בזה. אלה הדברים החשובים באמת לא לנסות להשתלב בחברה מזויפת. עם ההצלחה יבואו החברים, תאמינו לי, הם יבואו כמו זבובים שבאים לפגר. אתם בטח חושבים איזה קישקוש כל זה ואני מבין אתכם. תשכחו מכל זה. יש שיר שיכול לדבר במקומי, שיר שנכתב במיוחד בשביל אלה שאין להם בטחון עצמי ושחושבים שלהשתלב בחברה זה גדול עליהם Jimmy eat world - the middle בקיצור, למה לסבך את העיניים? תקפצו למים במחשבה שהם בגובה מטר וחצי ובטמרטורת החדר וזה מה שיהיה. ותשיגו את השיר!
 

3ויוי

New member
שמוליק -עניני וקולע

אהבתי דווקא את השיר ,,קודם כל. ושנית אהבתי את המישפט "החברה צבועה ומזויפת " - למה באמת צריך להיתאמץ ולהישתלב ולהיתרגז מהם, זה לא פרקטי וזה לא עניני כך ,,,להזיק לעצמנו כך. בקיצור לשים פס,,,,,אתה בהחלט צודק. הבעיה היא שזה טבוע בדם ,זה חלק ממני לרצות לעשות עולם יותר יפה. שבו אנשים לא יהיו זאבים במסוה של מלאכים,שלא תהיה הפליה ,ושכל אחד יסתפק במה שיש לו ויתרום לכלל , מה שהוא יכול... אבל ,,,משיצא לי להיות בכל הזוועה הזאת ,ואני רואה כעת הכל בפרספקטיבה אחרת ,יהיה זה האתגר שלי ,בהיתנסות הבאה ,,,לנסות לשים פס,, לא שזה יחזק ויתרום לביטחון שלי ,פשוט אני ארגיש לפחות שאני משחקת לפי כללי המישחק, אך שומרת בו בזמן, על מידותיי שלא יושחתו כמוהם.
 

Shmulikrazyy

New member
יפה

אז עכשיו כשהבעיה החברתית היתה כלא היתה (לפחות עפ"י שמוליק) כל מה שנותר לעשות כעת זה... להיפתר מה - OCD!
 
למעלה