באין אלוהים
היה לי ודאי כבר מהתחלה שאנחנו נמצאים על מסלול התנגשות,ידעתי שלא ירחק היום ואנו נתנגש, לך היה ברור שאין סיכוי, את חשבת שמקסימום אנחנו נחלוף ביעף אחד על פני השניה, אבל כל הסימנים העידו שאנחנו נמצאים על מסלול התנגשות.בהתחלה נסענו לאט,לומדים להכיר, בוחנים מרחוק, אחר כך התחלנו להגביר מהירות,עושים תחרות, לוקחים סיבובים במהירות, חולפים אחד על פני השניה, זורקים מבט, שולחים חיוך, קורצים, נזהרים, ושוב חומקים, אני שחררתי את הרגל מהבלמים, וכך עשית גם את, והתחלנו לנווט ביד, נגענו לאט , ליטפנו בזהירות, למדנו להכיר, גלשנו במהירות, חצינו קווים, נגענו לא נגענו,גמענו, געשנו, הסתחררנו, והתנגשנוּ. אלפי ניצוצות ורסיסים עפו לכל עבר, בום על קולי נשמע למרחוק, התרסקנו אל תוך חלל הודאות, לא היו יותר מעצורים, למדנו לדלג מעל המכשולים, והתחלנו את המרוץ אל הלא נודע, הכמיהה שבין גבר לאישה, תחושת הטירוף בהיותנו בפסגה, מורמים אל על ויורדים אל מתחת, צוחקים לגורל, בזים לאלוהים, ומקילים ראש. נגענו בשמים, הורדנו כוכבים, כיבינו את השמש, יבשנו ימים, יישרנו גאיות, טיפסנו על הרים, עלינו מורדות, ניהלנו מלחמות, טבחנו אנשים, פגענו בחיות, הננו שחקנים של שתי דמויות קטנות והתנפצנוּ. מאות אלפי שברים התפזרו לכל עבר, קול רסק אדיר נשמע למרחוק, נשברנו וקרסנו אל תהום הנשייה, לא ידענו מה עכשיו, לא למדנו מה עושים מכאן ואחר כך, ההינו שבורים, התפרקנו לרסיסים, לא הצלחנו לסחוב את עצמנו, התחלנו שוקעים, זוחלים על בירכנו, מבקשים את נפשנו, נמלטים אל החושך, פוחדים מהאור, מתמלאים בבושה, מתייסרים, ואין דרך לחזור, ואין יד מנחמת, ואין איש לעזור, כי השחתנו עצמנו, וההינו שוטים, כשכילינו זמננו בזמנים רדופים, כשאהבנו עצמנו בלי מורא אלוהים ונדמנוּ. דממה מעיקה השתררה על פני כל השטח, צללים מפחידים התארכו עד מאוד, קול לא נשמע, כלום לא זע ואנחנו שוכבים פשוטי אברים, מתחתנו אדמה, ממעל אלוהים, ונשרים חגים מעל גופותינו מחכים ביראה עד לצאת נשמתנו, ובורא עולם מכנס ישיבה, הוא נועץ בעוזריו, אם יתן עוד תקווה, אם יושיט את ידו, לאסוף, להעמיד, ולייצב את רגלינו, או שמא נואש ויזניח אותנו. כי בזנו אליו בימים של טירוף, בזמנים של אופוריה. הנשרים כבר ירדו, וקורעים בבשרינו, ואליהם מצטרפים גם צבועים וזאבים, וכולם כאחד בבשרינו נוגסים, נלחמים על שיירים מקיזים את דמינו ללא רחמים אוכלים את גופינו ונעלמנוּ. סופטי
היה לי ודאי כבר מהתחלה שאנחנו נמצאים על מסלול התנגשות,ידעתי שלא ירחק היום ואנו נתנגש, לך היה ברור שאין סיכוי, את חשבת שמקסימום אנחנו נחלוף ביעף אחד על פני השניה, אבל כל הסימנים העידו שאנחנו נמצאים על מסלול התנגשות.בהתחלה נסענו לאט,לומדים להכיר, בוחנים מרחוק, אחר כך התחלנו להגביר מהירות,עושים תחרות, לוקחים סיבובים במהירות, חולפים אחד על פני השניה, זורקים מבט, שולחים חיוך, קורצים, נזהרים, ושוב חומקים, אני שחררתי את הרגל מהבלמים, וכך עשית גם את, והתחלנו לנווט ביד, נגענו לאט , ליטפנו בזהירות, למדנו להכיר, גלשנו במהירות, חצינו קווים, נגענו לא נגענו,גמענו, געשנו, הסתחררנו, והתנגשנוּ. אלפי ניצוצות ורסיסים עפו לכל עבר, בום על קולי נשמע למרחוק, התרסקנו אל תוך חלל הודאות, לא היו יותר מעצורים, למדנו לדלג מעל המכשולים, והתחלנו את המרוץ אל הלא נודע, הכמיהה שבין גבר לאישה, תחושת הטירוף בהיותנו בפסגה, מורמים אל על ויורדים אל מתחת, צוחקים לגורל, בזים לאלוהים, ומקילים ראש. נגענו בשמים, הורדנו כוכבים, כיבינו את השמש, יבשנו ימים, יישרנו גאיות, טיפסנו על הרים, עלינו מורדות, ניהלנו מלחמות, טבחנו אנשים, פגענו בחיות, הננו שחקנים של שתי דמויות קטנות והתנפצנוּ. מאות אלפי שברים התפזרו לכל עבר, קול רסק אדיר נשמע למרחוק, נשברנו וקרסנו אל תהום הנשייה, לא ידענו מה עכשיו, לא למדנו מה עושים מכאן ואחר כך, ההינו שבורים, התפרקנו לרסיסים, לא הצלחנו לסחוב את עצמנו, התחלנו שוקעים, זוחלים על בירכנו, מבקשים את נפשנו, נמלטים אל החושך, פוחדים מהאור, מתמלאים בבושה, מתייסרים, ואין דרך לחזור, ואין יד מנחמת, ואין איש לעזור, כי השחתנו עצמנו, וההינו שוטים, כשכילינו זמננו בזמנים רדופים, כשאהבנו עצמנו בלי מורא אלוהים ונדמנוּ. דממה מעיקה השתררה על פני כל השטח, צללים מפחידים התארכו עד מאוד, קול לא נשמע, כלום לא זע ואנחנו שוכבים פשוטי אברים, מתחתנו אדמה, ממעל אלוהים, ונשרים חגים מעל גופותינו מחכים ביראה עד לצאת נשמתנו, ובורא עולם מכנס ישיבה, הוא נועץ בעוזריו, אם יתן עוד תקווה, אם יושיט את ידו, לאסוף, להעמיד, ולייצב את רגלינו, או שמא נואש ויזניח אותנו. כי בזנו אליו בימים של טירוף, בזמנים של אופוריה. הנשרים כבר ירדו, וקורעים בבשרינו, ואליהם מצטרפים גם צבועים וזאבים, וכולם כאחד בבשרינו נוגסים, נלחמים על שיירים מקיזים את דמינו ללא רחמים אוכלים את גופינו ונעלמנוּ. סופטי