עדיין ....
יש סף מסוים שממנו מדיטציה "בישיבה" איננה אפשרית כמעט , ואנשים כאלו יצטרכו התאמה של הטכניקה.
 
"אקטיביות יתר" , היא בדרך כלל מצב הנובע מ"חסימה". מצב בו אין זרימה טובה , ולכן המתחים מצטברים כל הזמן וצריך לפרוק אותם איכשהו.
 
לאנשים כאלו יהיה עדיף ביצוע תנועות מדיטטיביות , או מדיטציות אקטיביות יותר כמו "קודליני" של אושו (שלמען האמת לא התנסיתי בה) או אפילו בשלב ראשון תרגול ריצה קבוע ותרגולים ספורטיביים אחרים , ולא מדיטציה
(ויש עוד אופציות).
 
לאחר כמה זמן , אם התרגול אכן נותן פירות והזרימה בגוף מתחילה להתאזן , האדם יהיה מסוגל כבר גם לבצע מדיטציות "שגרתיות" יותר.
 
אבל זה עניין של אבחנה והתאמה.
מורה טוב (כמו רופא טוב) צריך להסתכל ולהרגיש מה מתאים ומה נכון בכל שלב , לדעת לאן הוא רוצה להגיע עם החניך להיות מקורי - לא להיתקע על שבלונה מסוימת של פרקטיקה.
לאבחן נכון , ולהשתמש במגוון של כלים אפשריים
בהתאם למצב.