"את המעגל הסגור של אם מכה- בת
היא הכירה מילדותה:....... אני מסתכלת בסבתא חסרת האונים ונזכרת בדברים ששמעתי מאמא: היא משכה אותי מהשערות וכופפה אותי על הרצפה, שם חיכתה לי קערה גדולה עם מיים קפואים וערימת כלים לרחוץ. היא הייתה מרביצה לי כל היום...." את הדברים האלה כותבת שרה, בספר "אהבה זה לא סכין"- סיפרם המשותף של הפסיכולודג זאב ברגמן ושרה, המטופלת שלו. נוסף להיותה סובלת מהפרעה אישיות שאובחנה כ"אישיות דיסוציאטיבית" (ריבוי דמויות בתוך אדם אחד, כמנגנון הגנה להתמודדות עם תוצאות חוויות ילדות קשות ביותר) - היא גם מגדלת בת, רויטל. והפסיכולוג מוסיף: "אנשים שהוריהם התעללו בהם בילדותם, מועדים לפורענות הזאת. לטוב ולרע - אנחנו לומדים מהורינו איך להיות הורים. וככל שהכישורים הם בסיסים יותר, כן קשורה למידתם לתקופות קריטות, שכאשר הן מסתיימות, אובדת היכולת ללמוד אותם באופן אינסטינקטיבי ויש צורך בעבודה קשה כדי לרוכשם. אבל שרה לא נכנעה לדחף האוטמאטי, היא נלחמה בו. מאחורי החזות המשוגעת ורבת הפנים היה ליבה במקום הנכון. מאז ילדותה, כשהקשר עם בני משפחתה נסגר בפניה, היא פנתה אל העולם. לא עולם של בני אדם בשר ודם, שאיתם לא ידעה ליצור קשר, אלא עולם של התרבות -פרי רוחם של בני האדם. היא בלעה ספרים, האזינה למוסיקה,, הקשיבה לתוכניות רדיו ובלעה כל מה שנפל לידיה. לא רק השכלה רכשה שרה, אלא גם ערכים. היא הפכה לאדם הומני, היא לא יכלה להיות אם מתעללת. עולם שלם של ערכים מופנמים מנע מהיד שהונפה להנחית את המכה. וכך נקלעה שרה לקונפליקט עמוק:האינסטיקט הבסיסי שלה דחף אותה להכות ולהתעלל, וכל ישותה נרתעה מהדרך הזו. גידולה של רויטל היה מאבק בלתי פוסק לא רק בעולם החיצון ובבדידות, אלא גם על דמותה בעיני עצמה. האם תהיה לאם מתעללת או האם שרצתה להיות. היו נפילות בדרך הזאת, אבל ככל שחלף הזמן הלך בטחונה והתחזק". ושרה כותבת: "לאט לאט אבל בעקשנות ובהתמדה הצלחתי ללמוד איך להיות הורה, או בעצם- איך לאהוב, לחבק ולהתקרב, במקום לשנוא, להכות ולהתרחק.. כמו כל דבר אחר בחיי, גם את זה נאלצתי ללמוד בדרך הקשה. גם רויטל,גם אני , שילמנו את שכר הלימוד הגבוה ביותר בעבור הלימוד הזה. רק כאשר יזכו ילדיה של רויטל בלימוד חינם, אדע ששברתי את שרשרת הברזל של ילדה מוכה-אם מכה וחוזר חלילה. שרשרת שמולידה דורות של הרס. שרשרת שקשה מאד כל כך לשבור. רק אז אדע, שמכאן ואילך תזרום ההורות באופן הטבעי והבריא וללא צורך בשכר לימוד. חיבוק ואהבה צריכים להנתן חינם לאורך כל הדורות. אמן". עד כאן ציטוטים מתוך הספר, שאינו פשוט לקריאה. סליחה על האורך. הרגשתי שזה קטע חשוב לפורום- לקרוא איך זה קורה, ואיך מתואר הדבר בספר- עם דמוית כל כך מיוחדות, המטופלת שרה, והפסיכולוג זאב ברגמן. מבוסס על סיפור אמיתי. דסי
היא הכירה מילדותה:....... אני מסתכלת בסבתא חסרת האונים ונזכרת בדברים ששמעתי מאמא: היא משכה אותי מהשערות וכופפה אותי על הרצפה, שם חיכתה לי קערה גדולה עם מיים קפואים וערימת כלים לרחוץ. היא הייתה מרביצה לי כל היום...." את הדברים האלה כותבת שרה, בספר "אהבה זה לא סכין"- סיפרם המשותף של הפסיכולודג זאב ברגמן ושרה, המטופלת שלו. נוסף להיותה סובלת מהפרעה אישיות שאובחנה כ"אישיות דיסוציאטיבית" (ריבוי דמויות בתוך אדם אחד, כמנגנון הגנה להתמודדות עם תוצאות חוויות ילדות קשות ביותר) - היא גם מגדלת בת, רויטל. והפסיכולוג מוסיף: "אנשים שהוריהם התעללו בהם בילדותם, מועדים לפורענות הזאת. לטוב ולרע - אנחנו לומדים מהורינו איך להיות הורים. וככל שהכישורים הם בסיסים יותר, כן קשורה למידתם לתקופות קריטות, שכאשר הן מסתיימות, אובדת היכולת ללמוד אותם באופן אינסטינקטיבי ויש צורך בעבודה קשה כדי לרוכשם. אבל שרה לא נכנעה לדחף האוטמאטי, היא נלחמה בו. מאחורי החזות המשוגעת ורבת הפנים היה ליבה במקום הנכון. מאז ילדותה, כשהקשר עם בני משפחתה נסגר בפניה, היא פנתה אל העולם. לא עולם של בני אדם בשר ודם, שאיתם לא ידעה ליצור קשר, אלא עולם של התרבות -פרי רוחם של בני האדם. היא בלעה ספרים, האזינה למוסיקה,, הקשיבה לתוכניות רדיו ובלעה כל מה שנפל לידיה. לא רק השכלה רכשה שרה, אלא גם ערכים. היא הפכה לאדם הומני, היא לא יכלה להיות אם מתעללת. עולם שלם של ערכים מופנמים מנע מהיד שהונפה להנחית את המכה. וכך נקלעה שרה לקונפליקט עמוק:האינסטיקט הבסיסי שלה דחף אותה להכות ולהתעלל, וכל ישותה נרתעה מהדרך הזו. גידולה של רויטל היה מאבק בלתי פוסק לא רק בעולם החיצון ובבדידות, אלא גם על דמותה בעיני עצמה. האם תהיה לאם מתעללת או האם שרצתה להיות. היו נפילות בדרך הזאת, אבל ככל שחלף הזמן הלך בטחונה והתחזק". ושרה כותבת: "לאט לאט אבל בעקשנות ובהתמדה הצלחתי ללמוד איך להיות הורה, או בעצם- איך לאהוב, לחבק ולהתקרב, במקום לשנוא, להכות ולהתרחק.. כמו כל דבר אחר בחיי, גם את זה נאלצתי ללמוד בדרך הקשה. גם רויטל,גם אני , שילמנו את שכר הלימוד הגבוה ביותר בעבור הלימוד הזה. רק כאשר יזכו ילדיה של רויטל בלימוד חינם, אדע ששברתי את שרשרת הברזל של ילדה מוכה-אם מכה וחוזר חלילה. שרשרת שמולידה דורות של הרס. שרשרת שקשה מאד כל כך לשבור. רק אז אדע, שמכאן ואילך תזרום ההורות באופן הטבעי והבריא וללא צורך בשכר לימוד. חיבוק ואהבה צריכים להנתן חינם לאורך כל הדורות. אמן". עד כאן ציטוטים מתוך הספר, שאינו פשוט לקריאה. סליחה על האורך. הרגשתי שזה קטע חשוב לפורום- לקרוא איך זה קורה, ואיך מתואר הדבר בספר- עם דמוית כל כך מיוחדות, המטופלת שרה, והפסיכולוג זאב ברגמן. מבוסס על סיפור אמיתי. דסי