כן, בשביל שיהיו פחות מובטלים
אין לי מושג מה העמדה הרשמית של ההסתדרות, אבל הנה דעתי: המשבר הוא משבר של השיטה הקפיטליסטית ובעלי ההון. בשוק החופשי כל בעל הון מנסה להרוויח ככל יכולתו - משמע למכור כמה שיותר ולהוציא כמה שפחות. איך מוציאים פחות? כמה שפחות עובדים, כמה שיותר שעות כל עובד, כמה שפחות שכר ותנאים סוציאליים. לעובדים יש אינטרס הפוך לחלוטין - כמה שפחות עובדים מובטלים, כמה שפחות שעות בשבוע, כמה שיותר שכר ותנאים סוציאליים. על כן קיים מה שנקרא "מאבק מעמדי" או במינוח פחות מדוייק "מלחמת מעמדות". ומה עם "למכור יותר"? השוק החופשי פועל לפי היצע וביקוש, זה ידוע לכל. אך בתחרות הפראית אין הרמוניה ואיזון של התאמה ביניהם כפי שחסידי הניאו-ליברליזם מבקשים להציג. בישראל בעל חברה צריך לשווק מוצריו לשישה מיליון איש. נגיד שיש ביקוש למוצר, חולצות לדוגמא. בתחילה ההיצע יהיה קטן מהביקוש, אח"כ יגדיל בעל ההון את הייצור (את כמות החולצות המיוצרות) כדי להרוויח עוד כסף, בחברה ישקיעו בבורסא ואט אט הייצור יצמח עד אשר לא יישאר היצע. הרי כמה חולצות כבר אפשר למכור לששה מיליון איש? ומה קורה כאשר ההיצע גדול מן הביקוש? בהכרח איש אינו קונה את המוצר. החברה, משמע בעל ההון שהיא בבעלותו, מפסיד כסף ונאלץ לסגור מפעלים. זה מה שנקרה המשבר, כשההיצע גדול מן הביקוש ויש להפסיק חלקים בייצור כדי לרדת לרמת הביקוש. זאת לעומת צמיחה, בה ההיצע קטן מהביקוש והייצור גדל אט אט כדי לספק אותו. משבר בתחום ייצור אחד גורר אחריו משברים בתחומי ייצור אחרים, משמע אם עובדים מפוטרים ממפעל טקסטיל הם יקנו פחות סבונים, אם בעלים של מפעל סבונים בהפסדים הוא לא יקנה מניות בחברת שעונים וכן הלאה. אך ממשבר יוצאים. זוהי המחזוריות של הקפיטליזם. ברגע שהייצור (משמע ההיצע) קטן, מה שאומר מפעלים סגורים, בעלי הון פושטי רגל ועובדים מובטלים, הביקוש בסופו של דבר מצריך מחדש את המוצר הזה (אלא אם כן הוא עבר מן העולם). האוכלוסייה צריכה לקנות חולצות, ולכן או שהמפעל יקום מחדש או שבעל הון אחר יקים מפעל לייצור חולצות ויעסיק בו עובדים כדי לייצר את החולצות הללו. והסיפור יתחיל מהתחלה. או שיוצאים ממשבר ע"י הגדלת הביקוש. כך בעלי ההון שומרים על היצע גבוה (משמע מייצרים הרבה ומרוויחים על זה הרבה כסף) אך עדיין לא נכנסים למשבר כיוון שההיצע גבוה מן הביקוש. הכיצד מגדילים את הביקוש? קודם כל ע"י פירסום אגרסיבי, שבזכותו למשל המוני אמריקאים בולסים מזון מעל ומעבר לרמה שהם צריכים והיו רוצים ללא הפירסומות. שנית, ע"י הגדלה פיסית של שוק הצרכנים שניתן למכור להם - אם קודם דיברנו על שוק של ששה מיליון צרכנים, אחרי כיבוש השטחים מדובר על 3.5 מיליון איש עוד. שליטה על קולוניות או מדינות חסות נקראת אימפריאליזם, והיא הדרך של בעלי ההון לצאת ממשבר הייצור העודף, זהו השלב העליון של הקפיטליזם. המשבר נגרם בגלל הרצון של בעלי ההון להגדיל את הונם. בגלל שהם הגדילו והגדילו את הייצור כדי להרוויח עוד ועוד כסף, עד שההיצע היה גדול מהביקוש. לכן אין כל סיבה שהעובדים ישלמו את מחירו באובדן עבודתם, אובדן תנאיהם הסוציאליים וקיצוץ בשכרם. הדרישה מהעובדים "להדק את החגורה" או "להשתתף בכיסוי המשבר" היא צינית, כיוון שהם לא אלה שגרמו למשבר והאינטרסים שלהם אף מנוגדים לאלו שגרמו אותו. וזאת כשבעלי ההון מקבלים מהממשלה עוד הקלות במס על אלה שכבר היו להם, כרגע קוראים לזה "הרפורמה במס", זה איך שהממשלה עוזרת לאלפיון העליון לעבור את המשבר בלי לפשוט את הרגל. זה רק מוכיח שהממשלה הנוכחית היא של בעלי ההון, גם ישירות (מוזס, אפל, גבריאלי, סיריל קרן) וגם בעקיפין - כיוון שאם בעלי ההון לא יממנו את קמפיין המפלגה היא לא תנצח, כיוון שאם הם יעבירו מפעלים לחו"ל הכנסות הממשלה יקטנו. לכן, מאחר שבמשבר אשמים בעלי ההון, המעט שאנו יכולים לדרוש מהם זה לא לפגוע בזכויות העובדים ולשלם מס אמיתי. צריך מס חברות אמיתי, לבטל את הרפורמה במס, מס על הבורסא ולבטל את שאר ההקלות על בעלי ההון. דרישת העל היא סוציאליזם, אבל בדרך יש את מדינת הרווחה שזו הדרך לשמור עליה.