אתמול שוחחתי עם עמיתה שלי על עתידי בבית הספר

אבח"י

Well-known member
אני בפנסיה כבר 7 שנים. עד פברואר השנה הייתי בפנסיה מוקדמת, [ההסכם כלל שליש משרה באותו מקום, כי המנהלת הקודמת כבר כלכך לא יכלה לסבול אותי, שאם הייתי מבקש גם מליונים היתה נותנת רק שאתחפף. באותה שנה היא גם נופנפה מביה"ס, מתנה קטנה בשבילי ונקמה קרה מאוד.] אחרי 35 שנות עבודה. נשארתי לעבוד כשליש משרה עוד שנתיים כ"עובד מן המנין" ואז חוייבתי לצאת לגמלאות, אבל מנהלת ביה"ס החדשה רצתה אותי מאוד.
כיום יכלתי בפברואר להגיד שלום וללכת, אבל נשארתי.
כידוע לכם ישנה רפורמה במשרה"ח. אלך להשתלמויות השונות, אבל זה כבר לא ממש מעניין אותי לעבור מהדרכה, הנחייה, למידה משותפת, משחקי מחשב, אווירה של צחוקים חופשי לגמרי,[ הערכה חלופית, למידה משמעותית] חזרה ללמידה ממושטרת, אינטרדיסציפלינרית .
אז אמרתי לה כך:
תשפ"ג [68] - מלמד כיתה יא מב"ר את כל השעות [ 6]
תשפ"ד [69] - מלמד הערכה חלופית והשלמת בגרות לתלמידי יא מתשפ"ג ו- י' מתשפ"ב
תשפ"ה [70] - אם עוד יישאר לי מקום אשמח ללמד מיומנויות לכתיבת עבודה סימינריונית. [כמו שאני מכיר את ביה"ס] - יקחו את הכי חלשים ויתנו לי לעבוד אתם.
אח"כ זהו.
 

דקל נור*

Well-known member
כבר אמרתי לך אבחי, שאתה מבחינתי עובד בחזית. כיתת מבר? לא פשוט. מה זו "הערכה חלופית"?
אתה מזכיר לי את הסרט "פיגומים". אחד הטובים בעיני בקולנוע הישראלי.
 

אבח"י

Well-known member
כבר אמרתי לך אבחי, שאתה מבחינתי עובד בחזית. כיתת מבר? לא פשוט. מה זו "הערכה חלופית"?
אתה מזכיר לי את הסרט "פיגומים". אחד הטובים בעיני בקולנוע הישראלי.
הערכה חלופית זה במקום מבחן.
למשל, קראנו סיפור קצר כלשהו. הבאתי לכיתה עיבוד גראפי של שלושה סיפורי עגנון, העברתי ביניהם, השאלתי לכמה ושאלתי - מי רוצה לנסות? בהזדמנות אחרת, הבאתי גליון של "רומן רומנטי" - זוכרת - עיתון עם סיפור תמונות במקום ציורים, תמיד אהבה וכו' - למדנו מחזה, הצעתי לנסות להכין עמוד אחד. זו היתה עבודה בזוגות, קיבלתי שלושה עיבודים.
האווירה בכיתה לא ממוקדת "הצלחה" אלא למידה מתוך "אפס לחצים" [בינינו - בחיים האמיתיים, למידה מתרחשת מתוך אילוצים, מתוך אין ברירה. רק מי שיכול להרשות לעצמו כלכלית יוותר על למידה לגמרי, לפחות מהסוג שמעמד הביניים מחוייב אליה]. הפגישות מוגבלות לכך שאסור להפריע לכיתות אחרות ואסור לקיים יחסי אישות ואסור, בתכלית האיסור אלימות פיזית או קללות. מתברר שהגבלות אלה מעודדות יצירתיות - החל ממשחקי חברה, תחרות מי שהכי מזייף וכו' וכו'
על כל דבר כזה אני אמור לתת ציון.
מיותר לציין שכולם מקבלים מאה. - ולמה לא?! כי זה מצליח להכנס לעקומת גאוס? שתקפוץ עקומת גאוס, שנה אחת.
מיותר שמבחינת משרה"ח אני "מרמה" ככל הנראה, כי אין לי "ספר הערכה, מדדי הערכה וכו' [מחוון - מלשון חיווי דעת].
7 שנים נהניתי מכל רגע.
התלמידים שכולם אמרו שאינם יודעים לכתוב, משום מה כותבים
לומדים להשתמש בצ'קר
לומדים לדבר כיאות בקבוצת "ווטסאפ" לימודיות עסקיות, כלכליות
לומדים להגיש הצעות [ במקרה שלי- הצעות לעבודות גמר, אבל זה אותו בסיס להגשת הצעות מחקר, הצעות תקציב, הצעות לקבלת גרנטים וכו'] בצורה מקובלת.
אבל, נהנים.
 

צליליתה1

Well-known member
שואלת, בלי טיפה ציניות, מה דעתך, כמורה לספרות, על ביטול הבגרות במקצועות (רבי מלל קוראים אותם?) וכתיבת עבודה אחת במקום?
אתמול בארוחת הערב, בני נוער שהעניין נוגע להם, לא הביעו שביעות רצון.
גם סבתא לא חושבת שזה רעיון כל כך מבריק, אבל מי שואל את סבתא
 

אבח"י

Well-known member
שואלת, בלי טיפה ציניות, מה דעתך, כמורה לספרות, על ביטול הבגרות במקצועות (רבי מלל קוראים אותם?) וכתיבת עבודה אחת במקום?
אתמול בארוחת הערב, בני נוער שהעניין נוגע להם, לא הביעו שביעות רצון.
גם סבתא לא חושבת שזה רעיון כל כך מבריק, אבל מי שואל את סבתא
לא תאמיני אבל אני בעד. אני בעד כבר למעלה מעשרים שנים, אבל מי הקשיב לי אז?!
עד לפני 15 שנים בערך, מקצוע לשון עברית חולק ל2 חלקים. לשון וחיבור עברי. המורים לספרות, שאמונים יותר על הכתיבה הסינטטית ולא האנליטית היו המורים.
בארצות דוברות אנגלית, ספרות היא חלק מלימודי השפה, לכן מבחן חיצוני-ממשלתי תמיד יכלול גם התייחסות ספרותית.
אבל -
הצעירים לא רוצים עבודה, כי הרבה יותר קשה להיות מקורי, לחפש חומרים, לקרוא, לסכם, לתכלל ולהפיק עבודה כתובה, הגיונית בעברית תקינה. יותר קל "להקיא חומר" או לענות על שאלות עמ"ר [ בשיר הדובר מפגין רגישות רבה לחיות הבר. כתב את עמדתך לגבי שמירה על חיי חיות הבר, נמק אותה והיעזר בשיר. - זו שאלה שתלמיד תיכון ממוצע לא מסוגל לענות עליה ביותר משלוש שורות].
הבחינות -
כיום הבחינות ברמה של 2 יח"ל הן רמאות מהמדרגה הראשונה. לומדים ספרות במשך 3 חודשים [במקום 3 שנים]. לומדים לכתוב מהר את הסיכומים שהמורה מכתיב.ה, לומדים קורס של "איך עונים על שאלה", וגם לומדים לענות על שאלות עמ"ר [שאלות עמ"ר התפתחו מרפורמת פירון - ערך, מעורבות ורלוונטיות - למידה משמעותית], ובסופו של דבר - ספרות לא לומדים, ערכים לא מקבלים, רלוונטיות משירי קודש של ריה"ל לא מגלים, מעורבות בחיי ניצולי שואה לא מתפתחת מ"צלליות" של אמיר גוטפרוינד]
וגם -
לא קוראים ספרים ארוכים, סיפור קצר בן 8 עמודים נחשב "ארוך", סיפור מיניאטורי הוא הרי כמו חידה מעמיקה, אין יכולת להתחיל להבין, והכל במחצית אחת. את הרומנים הגדולים מקרינים בעיבודים הוליוודיים, כי עיבודי איכות כבר לא "נקלטים" בדור שחי ממסכים קטנים ו"טיק-טוק" - את יודעת, אפילו סיפור קצר גראפי שהוא עיבוד של סיפור של עגנון, יוווו המורה, איזה שעמום.
הבעיה -
הבעיה כרגיל היא בפריפריה ולא באזורי המעמד הבינוני החזק הישראלי, שדואג היטב ויכול לדאוג לילדיו.
וכך גם יקרה עם הרפורמה, שמטרתה חיובית, קוראים לזה - קונסטורקטיביזם [אוריינות], שזה שם גדול לתהליכי למידה המבוססים על יצירת חומרים חדשים, שאילת שאלות חדשות, יצירתיות בתחומים רבים. על מנת להצליח בשיטות אורייניות כאלה, יש צורך עמוק במערך מסייע כמו: הורים, מורים פרטיים[כסף], חוגים, מורים מקצועיים [בעיקר הם במרכז הארץ], היעדר חרדות קיומיות-כלכליות, מחשב בכל בית ועוד ועוד..
 

צליליתה1

Well-known member
לא תאמיני אבל אני בעד. אני בעד כבר למעלה מעשרים שנים, אבל מי הקשיב לי אז?!
עד לפני 15 שנים בערך, מקצוע לשון עברית חולק ל2 חלקים. לשון וחיבור עברי. המורים לספרות, שאמונים יותר על הכתיבה הסינטטית ולא האנליטית היו המורים.
בארצות דוברות אנגלית, ספרות היא חלק מלימודי השפה, לכן מבחן חיצוני-ממשלתי תמיד יכלול גם התייחסות ספרותית.
אבל -
הצעירים לא רוצים עבודה, כי הרבה יותר קשה להיות מקורי, לחפש חומרים, לקרוא, לסכם, לתכלל ולהפיק עבודה כתובה, הגיונית בעברית תקינה. יותר קל "להקיא חומר" או לענות על שאלות עמ"ר [ בשיר הדובר מפגין רגישות רבה לחיות הבר. כתב את עמדתך לגבי שמירה על חיי חיות הבר, נמק אותה והיעזר בשיר. - זו שאלה שתלמיד תיכון ממוצע לא מסוגל לענות עליה ביותר משלוש שורות].
הבחינות -
כיום הבחינות ברמה של 2 יח"ל הן רמאות מהמדרגה הראשונה. לומדים ספרות במשך 3 חודשים [במקום 3 שנים]. לומדים לכתוב מהר את הסיכומים שהמורה מכתיב.ה, לומדים קורס של "איך עונים על שאלה", וגם לומדים לענות על שאלות עמ"ר [שאלות עמ"ר התפתחו מרפורמת פירון - ערך, מעורבות ורלוונטיות - למידה משמעותית], ובסופו של דבר - ספרות לא לומדים, ערכים לא מקבלים, רלוונטיות משירי קודש של ריה"ל לא מגלים, מעורבות בחיי ניצולי שואה לא מתפתחת מ"צלליות" של אמיר גוטפרוינד]
וגם -
לא קוראים ספרים ארוכים, סיפור קצר בן 8 עמודים נחשב "ארוך", סיפור מיניאטורי הוא הרי כמו חידה מעמיקה, אין יכולת להתחיל להבין, והכל במחצית אחת. את הרומנים הגדולים מקרינים בעיבודים הוליוודיים, כי עיבודי איכות כבר לא "נקלטים" בדור שחי ממסכים קטנים ו"טיק-טוק" - את יודעת, אפילו סיפור קצר גראפי שהוא עיבוד של סיפור של עגנון, יוווו המורה, איזה שעמום.
הבעיה -
הבעיה כרגיל היא בפריפריה ולא באזורי המעמד הבינוני החזק הישראלי, שדואג היטב ויכול לדאוג לילדיו.
וכך גם יקרה עם הרפורמה, שמטרתה חיובית, קוראים לזה - קונסטורקטיביזם [אוריינות], שזה שם גדול לתהליכי למידה המבוססים על יצירת חומרים חדשים, שאילת שאלות חדשות, יצירתיות בתחומים רבים. על מנת להצליח בשיטות אורייניות כאלה, יש צורך עמוק במערך מסייע כמו: הורים, מורים פרטיים[כסף], חוגים, מורים מקצועיים [בעיקר הם במרכז הארץ], היעדר חרדות קיומיות-כלכליות, מחשב בכל בית ועוד ועוד..
תודה על התשובה המפורטת
גמני, מאז כתבתי את בחינת הבגרות הראשונה שלי טענתי שצריך לפתור את סיום בית הספר באופן שונה
אלא שאף אחת מהאלטרנטיבות, עד כה, לא נראתה לי סבירה(אני כל הזמן מתלוננת)

אני חוששת מאוד שהרעיון החדש ישחרר את תלמידינו המתוקים גם ממעט הקריאה שהם קראו עד עכשיו
 
נערך לאחרונה ב:

סופהו 1

Well-known member
תודה על התשובה המפורטת
גמני, מאז כתבתי את בחינת הבגרות הראשונה שלי טענתי שצריך לפתור את סיום בית הספר באופן שונה
אלא שאף אחת מהאלטרנטיבות, עד כה, לא נראתה לי סבירה(אני כל הזמן מתלוננת)

אני חוששת מאוד שהרעיון החדש ישחרר את תלמידינו המתוקים גם ממעט הקריאה שהם קראו עד עכשיו
זהו, דכאתם אותי לחלוטין.

אגב, עם תעשיית כותבי העבודות בתשלום, גם מהכנת עבודה אפשר להשתחרר.
בשביל זה צריך הורים עם כסף או להיות כמו ע', המבריק מהמגמה ריאלית, שהכין לפני בחינות הבגרות* חוברת עם סיכומים, הסברים ופירושים בתנ"כ ומכר לחבריו.
מעניין במה הוא עוסק כעת.

* 8(?)ב-3 שבועות בסוף השמינית. זכור?
 
נערך לאחרונה ב:

צליליתה1

Well-known member
זהו, דכאתם אותי לחלוטין.

אגב, עם תעשיית כותבי העבודות בתשלום, גם מהכנת עבודה אפשר להשתחרר.
בשביל זה צריך הורים עם כסף או להיות כמו ע', המבריק מהמגמה ריאלית, שהכין לפני בחינות הבגרות* חוברת עם סיכומים, הסברים ופירושים בתנ"כ ומכר לחבריו.
מעניין במה הוא עוסק כעת.

* 8(?)ב-3 שבועות בסוף השמינית. זכור?

זהו, דכאתם אותי לחלוטין.

אגב, עם תעשיית כותבי העבודות בתשלום, גם מהכנת עבודה אפשר להשתחרר.
בשביל זה צריך הורים עם כסף או להיות כמו ע', המבריק מהמגמה ריאלית, שהכין לפני בחינות הבגרות* חוברת עם סיכומים, הסברים ופירושים בתנ"כ ומכר לחבריו.
מעניין במה הוא עוסק כעת.

* 8(?)ב-3 שבועות בסוף השמינית. זכור?
היו ימים.....

הציעו לנו, מן הסתם היינו מהמחזורים הראשונים, לכתוב עבודה במקום בחינת בגרות.
סבבה. נשמע טוב.
החלטתי על ספרות, כי מאוד אהבתי לקרוא, ואהבתי את שיעורי הספרות והיתה לנו מורה מצוינת שהסכימה (מה הסכימה...היא זאת שהציעה לי לכתוב עבודה) להנחות

אז יופי. כותבים עבודה.
כדי לכתוב עבודה צריך נושא.
התקשקשתי לפה, התקשקשתי לשם
המורה פסלה (מן הסתם בצדק) ולבסוף, הציעה נושא משלה
לא הצלחתי להתחבר לנושא, לא כתבתי עבודה, נבחנתי בספרות, קיבלתי ציון (לא מגלה ולא מגלה), סוף הסיפור

רוצה שאדכא אותך עוד קצת?
היום המורה יציע נושא, או כדי לקצר תהליכים ולהבטיח הצלחה יחלק נושא לכל תלמיד
יכתוב ראשי פרקים ויארגן ביבליוגרפיה
מן הסתם יכתוב גם חלקים נרחבים (למי שאין מישהו יותר טוב שיכתוב)
העבודות של המורים הטובים יוצגו בכנס כלשהו של משרד החינוך
ובא לציון גואל
 

ai27

Well-known member
תודה על התשובה המפורטת
גמני, מאז כתבתי את בחינת הבגרות הראשונה שלי טענתי שצריך לפתור את סיום בית הספר באופן שונה
אלא שאף אחת מהאלטרנטיבות, עד כה, לא נראתה לי סבירה(אני כל הזמן מתלוננת)
לדעתי - הכיוון צריך להיות הפוך: מדברים המון על "להקיא חומר", אבל זה רק נובע מאופי המבחנים "רבי המלל" (הלעטה בכמות גדולה של חומר שמאבד משמעות, וכיסויו בכינוי "למידה משמעותית" בנסיון עלוב להסתיר זאת. צמצום החומר - ואז גם את הרוב לא לומדים).
התוצאה היא שגם תולעי ספרים מובהקות - סולדים ממבחני ההלעטה והמריחה.
בספרות, תנ"ך, הסטוריה, אזרחות, אם רוצים שידעו חומר (לקרוא ספר, להבין פסוק, לזכור תקופה, להבין מושג), עדיף לפזר את המבחנים - 2-3 מבחנים שנתיים קלים, עם דגש על שאלות אמריקאיות ותשובות ב3 מילים עד 3 שורות - שאלות הבודקות הכרת החומר, ולא עמידה בכללים איזוטרים שלא מלמדים את התלמידים.
בכל שנה צריך ללמד ולבחון חומר אחר - כי חזרה על כל החומר מפני שנתיים, מוביל לעומס יתר ושכחה מוגברת לאחר תאריך היעד.

ואם רוצים לשגע תלמידים, שלא מבינים מה רוצים מהם - אז ימשיכו את כל הפטנטים של מבחני מריחה (את התשובה כבר כתבת, אבל אם תכתוב 3 שורות יורידו נקודות, אז תמרח)
ואת כל הלמידה ה"משמעותית" והרעיונות המוזרים של עבודה סמינריונית (כל מי שהפרוטה בכיסו ישמח לקנות עבודה שתספק ציון גבוה - וחסל).
אז ישיגו את היעד שהשרה הציבה (יותר בעלי תעודה) - אבל רמת הידע של בעל התעודה תהיה נמוכה.
אני חוששת מאוד שהרעיון החדש ישחרר את תלמידינו המתוקים גם ממעט הקריאה שהם קראו עד עכשיו
היומרה הזאת מיותרת.
תלמידנו המתוקים קוראים המון. היום בדור הוואסאפ והאינטרנט, לא נראה לי שניתן למצוא את העילגות שאיפיינה את הדורות הקודמים.
במקום לטפח את המובן מאליו,
מטפחים את השבלונה.
 

סופהו 1

Well-known member
היומרה הזאת מיותרת.
תלמידנו המתוקים קוראים המון. היום בדור הוואסאפ והאינטרנט, לא נראה לי שניתן למצוא את העילגות שאיפיינה את הדורות הקודמים.
תלמידינו המתוקים קוראים המון, אבל השפה...
שמתי נעליים/משקפיים וגם חולצה. שיקרו אותך, הוא הסכים לי, קניתי מכנס חדש, שתי שקל, לרשום חיבור, לעשות את דרום אמריקה.
וציטוטים מדו שיח של בני 14-15, אתמול, אחה"צ: שאני יחזור, אני ירשום לך מה היו השיעורי בית...
שמעתי ו..
נפלתי בריצפה. (עילגות של הגשש החיוור?)
לדעתי, קצת סותר את "היום בדור הוואסאפ והאינטרנט, לא נראה לי שניתן למצוא את העילגות שאיפיינה את הדורות הקודמים."
אבל אולי אין שגיאות בכתב, כי כותבים בפרצופונים/רגשונים/אמוטיקונים?

כשהיינו (שני דורות קודמים) בבית הספר היסודי, קנו לנו מכנסיים, נעלנו נעליים, נתנו לנו 10 אגורות לקנות ארטיק/קרטיב והתכוננו להכתבה.
בכל יום שישי, המורה הכתיבה את עשר המילים שתרגלנו .
התבלבלתי בין אפוא ואיפה. מאז כבר לא מתבלבלת.
מעניין, אשאל את הדור הצעיר מה ההבדל..
 

ai27

Well-known member
תלמידינו המתוקים קוראים המון, אבל השפה...
שמתי נעליים/משקפיים וגם חולצה. שיקרו אותך, הוא הסכים לי, קניתי מכנס חדש, שתי שקל, לרשום חיבור, לעשות את דרום אמריקה.
וציטוטים מדו שיח של בני 14-15, אתמול, אחה"צ: שאני יחזור, אני ירשום לך מה היו השיעורי בית...
שמעתי ו..
נפלתי בריצפה. (עילגות של הגשש החיוור?)
זה שקוראים וכותבים המון - גורם כבר שדרוג ברמת השפה.
ההתנשאות מיותרת. מצאו כמעט את אותן שגיאות גם במחברות של תלמידי יסודי משנות ה20 של המאה הקודמת.
כולנו כתבנו שגיאות כאלו ביסודי. אולי מלמדים את החומר הזה מאוחר מדי?
לדעתי, קצת סותר את "היום בדור הוואסאפ והאינטרנט, לא נראה לי שניתן למצוא את העילגות שאיפיינה את הדורות הקודמים."
אבל אולי אין שגיאות בכתב, כי כותבים בפרצופונים/רגשונים/אמוטיקונים?
בתור התחלה - אני מדבר על עילגות. קריאה שוטפת. משהו שאמור להסתיים בכיתה א' או ב'.
מה קורה בערב פסח? כולם צריכים להקריא טקסט, והמון אנשים בוגרים מתקשים. קריאה שוטפת משובשת.
את העילגות הזאת אני זוכר מהתקופה שאני למדתי ביסודי - לא היה שונה.
ואני לא רואה את זה כשהילדות שלי והחברות שלהן מקריאות.

שגיאות בכתב - יש. כשהילדות כותבות בוואטסאפ המשפחתי.
הילדות כותבות שגיאה, מתקנים - ובהדרגה זה נעלם.
מה קרה פעם? לא כתבו באופן שוטף - וזה לא נעלם.
כשהיינו (שני דורות קודמים) בבית הספר היסודי, קנו לנו מכנסיים, נעלנו נעליים, נתנו לנו 10 אגורות לקנות ארטיק/קרטיב והתכוננו להכתבה.
בכל יום שישי, המורה הכתיבה את עשר המילים שתרגלנו .
עדיין זה ככה - בכיתות א-ב. הבן שלי עובר את זה.
אבל מה קורה אחרי זה? המורה הרי ממשיכה הלאה, יש חומר אחר. אם לא מתרגלים ולומדים בשוטף (וואסאפ) נשארים תקועים.

מבחינתי - וואטסאפ זה כלי לימודי לכל דבר,
וכל פעם שילדה שלי מקליטה במקום לכתוב - היא חוטפת נזיפה.
התבלבלתי בין אפוא ואיפה. מאז כבר לא מתבלבלת.
מעניין, אשאל את הדור הצעיר מה ההבדל..
נשאל ככה:
מי לדעתך עושה יותר שגיאות בוואטסאפ?
ילדה בסוף כיתה ו' - או סבא שלה, שרק יצא לפנסיה?
 

סופהו 1

Well-known member
זה שקוראים וכותבים המון - גורם כבר שדרוג ברמת השפה.
ההתנשאות מיותרת. מצאו כמעט את אותן שגיאות גם במחברות של תלמידי יסודי משנות ה20 של המאה הקודמת.
כולנו כתבנו שגיאות כאלו ביסודי. אולי מלמדים את החומר הזה מאוחר מדי?

זה שקוראים גורם לשדרוג השפה.
אין ספק.
לגבי הקשר? יש גישה האומרת שילדים יכולים להרבות בקריאה ולקרוא היטב, ועדיין לכתוב בצורה משובשת ובשגיאות כתיב, משום שפעולת הכתיבה מצריכה יכולות וכישורים שונים מפעולת הקריאה.
לפעמים ילד יקרא היטב את המלים, יבין מה הוא קורא ולא יזכור איך כותבים אותן. כדי לכתוב מילה ללא שגיאות, יש צורך בזכרון חזותי- לזכור את האופן בו המילה נכתבת (תעזור גם הבנת ההקשר) .

לדעתי, כשלמדתי ביסודי, לימדו כתיב בכיתה ב'. גם בשנות השמונים והתשעים נושא שגיאות כתיב עלה בכיתה ב. אז לא תיקנו.
יש מוקדם מזה?


בתור התחלה - אני מדבר על עילגות. קריאה שוטפת. משהו שאמור להסתיים בכיתה א' או ב'.
מה קורה בערב פסח? כולם צריכים להקריא טקסט, והמון אנשים בוגרים מתקשים. קריאה שוטפת משובשת.
את העילגות הזאת אני זוכר מהתקופה שאני למדתי ביסודי - לא היה שונה.
ואני לא רואה את זה כשהילדות שלי והחברות שלהן מקריאות.
ההגדה של פסח אינה דוגמא.
זו שגרה בווטסאפ התקשתה בקריאת ההגדה, בגלל הקהל מסביב (ומדובר באשה מבוגרת שקוראת המון).

שגיאות בכתב - יש. כשהילדות כותבות בוואטסאפ המשפחתי.
הילדות כותבות שגיאה, מתקנים - ובהדרגה זה נעלם.
מה קרה פעם? לא כתבו באופן שוטף - וזה לא נעלם.

עדיין זה ככה - בכיתות א-ב. הבן שלי עובר את זה.
אבל מה קורה אחרי זה? המורה הרי ממשיכה הלאה, יש חומר אחר. אם לא מתרגלים ולומדים בשוטף (וואסאפ) נשארים תקועים.

מבחינתי - וואטסאפ זה כלי לימודי לכל דבר,
וכל פעם שילדה שלי מקליטה במקום לכתוב - היא חוטפת נזיפה.
יש גישה הטוענת שתיקון שגיאות כתיב על ידי מורה/הורה, אינו יעיל ואפילו עלול לגרום לתוצאה הפוכה. הילד עלול לזכור את השגיאה ולא את התיקון
ובמקרה של כתיבה חופשית- ילד כותב לעצמו, מעלה רעיונות, מתכתב עם חבר, או השד יודע מה- צריך לאפשר לילד להתמקד ברעיון ולא בשגיאות.



נשאל ככה:
מי לדעתך עושה יותר שגיאות בוואטסאפ?
ילדה בסוף כיתה ו' - או סבא שלה, שרק יצא לפנסיה?

הלו, הלו, אפילו הסבתא ז"ל של הילדים שלי לא שגתה בווטסאפ.
והסבתא שלה|למעלה|, שבעקרון יכולה לצאת לפנסיה, כותבת ללא שגיאות.
כשאני מסתכלת סביבי, סבים/סבתות כותבים ללא שגיאות. חלק מהשגיאות נעשות בכתיבה מהירה, בהיסח הדעת. לא משהו להתייחס אליו ברצינות.
ופה בפורום, אתה יכול להתרשם מעוד כמה סבים/סבתות שכותבים ללא שגיאות. משוכנעת שכך זה בפורום וגם בווטסאפ.
 

ai27

Well-known member
זה שקוראים גורם לשדרוג השפה.
אין ספק.
לגבי הקשר? יש גישה האומרת שילדים יכולים להרבות בקריאה ולקרוא היטב, ועדיין לכתוב בצורה משובשת ובשגיאות כתיב, משום שפעולת הכתיבה מצריכה יכולות וכישורים שונים מפעולת הקריאה.
לפעמים ילד יקרא היטב את המלים, יבין מה הוא קורא ולא יזכור איך כותבים אותן. כדי לכתוב מילה ללא שגיאות, יש צורך בזכרון חזותי- לזכור את האופן בו המילה נכתבת (תעזור גם הבנת ההקשר) .
זה נכון - אבל מדובר בשלבים: נדבך אחרי נדבך.
מי שבקושי קורא, יתקשה גם בקריאה וגם באיות. נסיון להתמקד באיות לא יעזור לו
מי שמתרגל קריאה באופן שוטף, יצטרך להתמקד באיות, ובמהרה יראה תוצאות.
לדעתי, כשלמדתי ביסודי, לימדו כתיב בכיתה ב'. גם בשנות השמונים והתשעים נושא שגיאות כתיב עלה בכיתה ב. אז לא תיקנו.
יש מוקדם מזה?
שגיאות כתיב זה דבר אחד, שעובדים עליו בכיתה א'-ב'
שגיאות זמנים, זה דבר שמתעלמים ממנו בכיתות אלו - ומתמקדים מאוחר יותר.
אם מגיעים לגיל 14 ועדיין טועים בזמנים, אולי מתמקדים בזה מאוחר מדי, ואולי אנחנו מחמירים מדי.
ההגדה של פסח אינה דוגמא.
זו שגרה בווטסאפ התקשתה בקריאת ההגדה, בגלל הקהל מסביב (ומדובר באשה מבוגרת שקוראת המון).
זה דבר שלא מובן לי.
זה השלב הבא אחרי קריאה שוטפת (קריאת שמות ומילים פחות מוכרות).
יש גישה הטוענת שתיקון שגיאות כתיב על ידי מורה/הורה, אינו יעיל ואפילו עלול לגרום לתוצאה הפוכה. הילד עלול לזכור את השגיאה ולא את התיקון
ובמקרה של כתיבה חופשית- ילד כותב לעצמו, מעלה רעיונות, מתכתב עם חבר, או השד יודע מה- צריך לאפשר לילד להתמקד ברעיון ולא בשגיאות.
לא מכיר גישה כזו. אין דרך ללמוד ללא זיהוי שגיאות ותיקונן, הרי לא תזהה לבד את השגיאה של עצמך.
מישהו צריך לעזור לך לזהות שעשית טעות (מורה, הורה, או חבר). לא מעבר לכך.
אבל אם הילדה מקליטה - היא בכלל לא מתרגלת, מאבדת את הכלי הלימודי המדהים.
זה מצדיק נזיפה חמורה.
הלו, הלו, אפילו הסבתא ז"ל של הילדים שלי לא שגתה בווטסאפ.
והסבתא שלה|למעלה|, שבעקרון יכולה לצאת לפנסיה, כותבת ללא שגיאות.
כשאני מסתכלת סביבי, סבים/סבתות כותבים ללא שגיאות. חלק מהשגיאות נעשות בכתיבה מהירה, בהיסח הדעת. לא משהו להתייחס אליו ברצינות.
ופה בפורום, אתה יכול להתרשם מעוד כמה סבים/סבתות שכותבים ללא שגיאות. משוכנעת שכך זה בפורום וגם בווטסאפ.
ואת גם שמה לב למה,
כי הם מתרגלים כתיבה בשוטף - בפורם ובוואטסאפ. הטכנולוגיה - שדרגה להם יכולות.

ומה קורה עם אבא שלי?
בין התיכון והפנסיה הוא בקושי כתב, אז הכתיבה משובשת.
עכשיו הוא יצא לפנסיה, השתלט על הוואטסאפ - ופתאום הכתיבה התחילה להשתפר,
אחרי שיצא לפנסיה.
 

אבח"י

Well-known member
תלמידינו המתוקים קוראים המון, אבל השפה...
שמתי נעליים/משקפיים וגם חולצה. שיקרו אותך, הוא הסכים לי, קניתי מכנס חדש, שתי שקל, לרשום חיבור, לעשות את דרום אמריקה.
וציטוטים מדו שיח של בני 14-15, אתמול, אחה"צ: שאני יחזור, אני ירשום לך מה היו השיעורי בית...
שמעתי ו..
נפלתי בריצפה. (עילגות של הגשש החיוור?)
לדעתי, קצת סותר את "היום בדור הוואסאפ והאינטרנט, לא נראה לי שניתן למצוא את העילגות שאיפיינה את הדורות הקודמים."
אבל אולי אין שגיאות בכתב, כי כותבים בפרצופונים/רגשונים/אמוטיקונים?

כשהיינו (שני דורות קודמים) בבית הספר היסודי, קנו לנו מכנסיים, נעלנו נעליים, נתנו לנו 10 אגורות לקנות ארטיק/קרטיב והתכוננו להכתבה.
בכל יום שישי, המורה הכתיבה את עשר המילים שתרגלנו .
התבלבלתי בין אפוא ואיפה. מאז כבר לא מתבלבלת.
מעניין, אשאל את הדור הצעיר מה ההבדל..
כמה דורות לפני אני? בהנחה שב- 1961 נכנסתי לכיתה א'?
[סתם, נזכר ב "ודייק" המופלא, שנעלם לו לגמרי.
נזכר בקינת דוד על שאול ויהונתן, שירת מרים, דבורה הנביאה, פרק א בראשית, עמוס "על שלושה פשעי.." - כל אלה נלמדו בעל פה, ונבחנו עליהם.
 

סופהו 1

Well-known member
כמה דורות לפני אני? בהנחה שב- 1961 נכנסתי לכיתה א'?
[סתם, נזכר ב "ודייק" המופלא, שנעלם לו לגמרי.
נזכר בקינת דוד על שאול ויהונתן, שירת מרים, דבורה הנביאה, פרק א בראשית, עמוס "על שלושה פשעי.." - כל אלה נלמדו בעל פה, ונבחנו עליהם.
אוי, אם היית אומר.. במיון האחרון העברתי את ודייק (שעדיין ניתן לרכוש) הלאה.

בסוף שנות השמונים יצא לאור ספר 'סימני דרך לכתיב ולהבנה'. הסברים מאויירים איך לזכור איך כותבים ומדוע.
למעט הטמטום של הוצאת חוברת עבודה, שכותבים ומציירים בה, במתכונת ובמחיר של ספר יקר (כריכה קשה ודפים מסוג כרומו-מט), זה ספר עם הסברים מעולים וסימני דרך לזכור איך כותבים מילה מסויימת ומדוע*
(כל המילים הקשורות במים תכתבנה בט'. המילים הקשורות בעגול/עקום ה-ע וכו)
שנה אחת למדו בו וזהו.


*למעט היוצאות מהכלל, כמובן.
 

אבח"י

Well-known member
ואם רוצים לשגע תלמידים, שלא מבינים מה רוצים מהם - אז ימשיכו את כל הפטנטים של מבחני מריחה (את התשובה כבר כתבת, אבל אם תכתוב 3 שורות יורידו נקודות, אז תמרח)
התקדמו מאז. היום מבקשים לענות רק על השאלה, ולא להוסיף מה שאינו נחוץ. גם תשובה של חצי עמוד תתקבל.
 
למעלה